שר התפוצות עמיחי שיקלי ביקש להזהיר מפלגות ימין חדשות מריצה עצמאית שעלולה, לדבריו, "לשרוף" קולות למחנה. "אני ממליץ בחום רב", אמר השר, "ללמוד את לקחי בחירות 92': כישלונה של התחייה לעבור את אחוז החסימה סלל את הדרך לקטסטרופת אוסלו". האם זה אכן מה שקרה?
● הנתון יוצא הדופן שיכול לבשר על מערכת בחירות חריגה
● עד כמה יושפע שיעור מס הכנסה מגיוס חרדים?
לאחר בחירות 1992 קמה ממשלת רבין השנייה: העבודה קיבלה 44 מנדטים, מרצ 12 וש"ס 6. בנוסף נשענה הממשלה על תמיכה מבחוץ של חד"ש ומד"ע. ש"ס פרשה מהממשלה לאחר אישור הסכם אוסלו א' ונמנעה בהצבעה עליו, אך ההסכם אושר ברוב של 61 בזכות תמיכת הסיעות הערביות.
לקראת הבחירות האלה הועלה אחוז החסימה מ־1% ל־1.5%. התחייה קיבלה 1.2% מהקולות: די כדי לעבור את הרף הישן, אך לא את החדש. לכן שאלת המפתח היא מה היה קורה לו הייתה נכנסת לכנסת בכל זאת.
לפי חישוב מנדטים המבוסס על הסכמי העודפים וכללי החלוקה, אם אחוז החסימה היה נותר 1% והתחייה הייתה נכנסת, גוש העבודה־מרצ־חד"ש־מד"ע היה יורד מ־61 ל־60 מנדטים. ש"ס הייתה מקבלת משקל מכריע יותר, אך אין ודאות שהייתה מצטרפת דווקא לימין.
אלא שהתחייה לא הייתה מפלגת הימין היחידה שלא עברה את אחוז החסימה. בעבר הוסבר במשרוקית שאילו קולות ארבע מפלגות ימין קטנות היו עוברים לליכוד, שני מנדטים היו עוברים מגוש העבודה לליכוד. גם אז, שאלת ש"ס הייתה נותרת פתוחה.
מן הצד השני, גם בשמאל הייתה מפלגה שלא נכנסה: הרשימה המתקדמת לשלום, שקיבלה 0.9% מהקולות - יותר משלוש מפלגות הימין הקטנות מלבד התחייה. אם מביאים גם אותה בחשבון, המאזן שוב אינו חד־משמעי.
גם בתרחישים שבהם מעבירים קולות בין מפלגות קרובות אידיאולוגית, התוצאה העיקרית היא שגוש השמאל היה עשוי לרדת ל־60 מנדטים - אך לא בהכרח לאבד את היכולת להעביר את אוסלו א'. זאת משום שש"ס נמנעה בהצבעה, ולכן גם רוב של 60 תומכים יכול היה להספיק.
בהסכם אוסלו ב' התמונה רגישה יותר: היות שש"ס כבר עברה לצד המתנגד, ההצבעה עברה ברוב של 61 מול 59. שני חברי סיעת יעוד תמכו בממשלה והצביעו בעד, בעוד שני חברי עבודה הצביעו נגד. תוספת מנדט לימין הייתה עשויה להפוך את התוצאה ל־60 מול 60 - אך גם כאן אי אפשר לדעת אם אותם פיצולים והצבעות היו מתרחשים באותה צורה.
לכן, הנתונים מספקים תמיכה חלקית בלבד בטענת שיקלי: נכון שאי־כניסת התחייה השפיעה על מאזן המנדטים האפשרי, ונכון שבאוסלו ב' כל מנדט היה קריטי יותר. אבל הקביעה שהדבר "סלל את הדרך" לאוסלו נשענת על שורה של הנחות פוליטיות שלא ניתן להוכיח.
השורה התחתונה: גם אילו התחייה הייתה עוברת את אחוז החסימה ב־1992, אישור הסכם אוסלו א' בכנסת לא בהכרח היה נמנע. לעומת זאת, באוסלו ב' שינוי כזה היה יכול להיות מכריע יותר.
