הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה
בני זוג נישאו בשנת 2003, נולדו להם שני ילדים, ובמהלך חייהם המשותפים ניהלו עסקים, מכרו נכסים וחתמו על שני הסכמי ממון, שהאחרון שבהם אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. הסכם הממון קבע עיקרון של הפרדה רכושית מלאה, כלומר כל צד נותר עם הרכוש הרשום על שמו ועם העסק הרשום על שמו, כאשר שמות העסקים צוינו במפורש.
● באופן חריג: אישה תקבל זכויות בחברה ובפטנט שנרשמו על שם אחיו של בעלה
● כתבתם צוואה? שימו לב שהתייחסתם לסעיף הזה
שנה מאוחר יותר פנתה האישה לבית המשפט ועתרה לביטול הסכם הממון, בטענה שגילתה כי הבעל הסתיר ממנה את היקף רכושו, וכי כעת התברר לה שהחלוקה שלפיה כל אחד נשאר עם נכסיו אינה הוגנת. לטענתה, האיש יצר מצג שווא שלפיו העסק המתנהל על שמו מצוי בקשיים כלכליים, וכן הטעה אותה ביחס לגובה הכספים המוחזקים על שמו בחשבון בנק בחו"ל, וביחס לבעלותו במחסן, בקוטג' ובדירת פנטהאוז.
ביחס לשווי העסק ולגובה הכספים בחשבון הבנק בחו"ל, קבע בית המשפט כי מאחר שהאישה ידעה על קיומם, הייתה זו אחריותה לבדוק את ערכם ואת שוויים לפני שחתמה על הסכם הממון. מאחר שהתרשלה בביצוע הבדיקות המתאימות, עליה לשאת בתוצאות הנובעות מכך. בתי המשפט אינם מפצים על טעויות שמתבררות בדיעבד כטעות בכדאיות העסקה.
בית המשפט דחה גם את הטענות ביחס למחסן, שהוא רכוש העסק שבבעלות האיש ולכן אינו בר-איזון בין הצדדים, וכך גם הקוטג', שנרכש לאחר חתימת הסכם הממון מכספים נפרדים. נותרה, אם כן, דירת הפנטהאוז, שלגביה אין מחלוקת כי האישה לא ידעה על קיומה.
בית המשפט קבע כי מאחר שמרבית הסכם הממון בוצע ותאם את הסכמות הצדדים, אין במחלוקת אודות הפנטהאוז כדי להצדיק את ביטולו של הסכם הממון כולו, על בסיס ההלכה המשפטית שלפיה "המקרים שבהם ניתן לבטל הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הם נדירים ביותר". עם זאת, מאחר שהאיש אינו חולק על טענת האישה כי לא ידעה על קיומו של הפנטהאוז, נטל ההוכחה עובר אליו, ועליו לשכנע מדוע האישה לא תקבל את שווי מחציתו.
בהקשר זה הפנה בית המשפט לכלל המשפטי שלפיו "אין אזכור - אין ויתור". ויתור על זכויות בהסכם ממון חייב להיות מפורש, מודע וברור. נכס שלא אוזכר בהסכם הממון, ולא נכלל תחת הגדרה רחבה ומפורשת של ויתור הדדי, מוחזק ככזה שלא הייתה כוונה לוותר על הזכויות בו. בתי המשפט קבעו כי סעיפי ויתור כלליים וסטנדרטיים, כגון "אין לצדדים תביעות הדדיות", אינם חלים על נכסים מהותיים שהוסתרו או שלא היו ידועים לצד השני בעת החתימה.
בית המשפט לא קיבל את גרסתו של האיש, שלפיה הדירה ניתנה לו במתנה מהוריו אך הוצגה כלפי חוץ כדירה שרכש בתמורה לכסף, כדי לא לעורר את קנאת אחיו. הסברו לא התיישב עם ההיגיון, והוא אף לא הביא ראיות או עדים לתמיכה בגרסתו. לפיכך פסק בית המשפט כי על אף שהסכם הממון, הקובע הפרדה רכושית, תקף לגבי שאר פרטי הרכוש, האיש ישלם לאישה את שווי מחצית דירת הפנטהאוז שהוסתרה ממנה. נוסף על כך, חויב האיש בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.
יש לומר כי הכללת רכוש שהוסתר באיזון המשאבים אינה סעד מרתיע דיו. אם בן זוג שמסתיר נכס משמעותי מסתכן בסופו של דבר רק בכך שהנכס יאוזן בדיעבד, כלומר יידרש לחלוק את מה שממילא היה עליו לחלוק מלכתחילה, ההרתעה אינה מלאה. לכן מומלץ לכלול בהסכם ממון או בהסכם גירושין סנקציה ייחודית לגבי רכוש שהוסתר והתגלה מאוחר יותר, כך שבן הזוג הנפגע יקבל יותר ממחצית שווי הנכס.
