אם יש תכונה שמאפיינת את תושבי איסלנד, הרי שזו שאיפה לעצמאות. צאצאי הוויקינגים שנטשו את סקנדינביה ועברו להתגורר על אי ארקטי נידח עם תנאי חיים קשים נחשבים לעם עיקש, שאינו חושש מסיכונים ומעימותים ומעריך את עצמאותו יותר מכל.
דרוש זעזוע גדול כדי לגרום לאיסלנדים לוותר על חופש כלשהו. אחד כזה התרחש לפני יותר מעשור, אחרי שהמדינה למעשה פשטה רגל בשל מגזר בנקאי וממשלתי מושחת. על רקע משבר כלכלי חסר תקדים, איסלנד החלה אז בשיחות על הצטרפות לאיחוד האירופי וחילוץ פיננסי, ושקלה לקבע את המטבע שלה לאירו. שלוש שנים לאחר מכן, כשמצבה של איסלנד השתפר, השיחות הושעו.
● בלעדי | לוקסמבורג סוגרת את הדלת להנפקת אגרות חוב של ישראל אחרי שנה בלבד
● המבוי הסתום מול איראן מוליד פסגה חדשה? הצעד המפתיע של טראמפ במזרח הרחוק
אבל כעת מתרחש זעזוע נוסף. בצל האיומים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הצורך האמריקאי בשליטה באזור הארקטי וההצהרות החוזרות שלו לגבי כוונות סיפוח אמריקאיות לגרינלנד השכנה, תושבי איסלנד ילכו לקלפיות ביום שבת הקרוב למשאל עם שיכריע אם לפתוח מחדש בשיחות ההצטרפות לאיחוד האירופי.
כפי שהוכיחו השיחות הקודמות, שנכשלו, הדבר לא אומר שאיסלנד תהפוך בקרוב לחברה ה-28 באיחוד האירופי, או לחברה ה-21 בגוש האירו, אבל המסר הגאו-פוליטי ברור: העולם משתנה, ומדינות צריכות להחליט אם "לבחור גוש" אם ברצונן להשפיע על השינויים.
רק כ-400 אלף בני אדם חיים באיסלנד, הממוקמת בין צפון אירופה לגרינלנד, בנתיב אסטרטגי שעליו ארה"ב רוצה להגן מפני השפעה ופעילות רוסית וסינית. "מי שמחזיק באיסלנד", אמר צ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה, "מחזיק אקדח לרקה של בריטניה, ארה"ב וקנדה".
איסלנד חברה בנאט"ו, אולם אין לה צבא, וההוצאה הביטחונית שלה עומדת על 0%. הביטחון שלה תלוי בנאט"ו ובהסכם הגנה עם ארה"ב. היא מספקת לברית ולארה"ב גישה לים הארקטי, שטח לאימונים ושימוש בתשתיות במקרה של מלחמה.
איסלנד גם חברה באזור הכלכלי האירופי (EEA), כמו נורבגיה, שווייץ וליכטנשטיין, עם סחר כמעט חופשי מול האיחוד האירופי וחופש תנועה כתוצאה מאמנת שנגן. השאלה היא אם "לשדרג" את מעמדה לחברה מלאה באיחוד האירופי, ומה יהיו היתרונות והחסרונות שבמהלך כזה.
התקוות באיחוד
בריסל מקווה מאוד שהאיסלנדים יאמרו "כן" בשבת הקרובה. איסלנד כבר מיישרת קו עם רוב התקנות האירופיות, והשיחות שהתקיימו בעבר בנושאים רבים יסללו את הדרך לאינטגרציה מהירה יחסית של המדינה בתוך האיחוד האירופי.
"אם התושבים יחליטו להתקדם בתהליך ההצטרפות", אמרה לתקשורת האחראית על הצטרפות מדינות חדשות לאיחוד האירופי השבוע, "זה יהיה מצב שונה מאשר עם כל מדינה מועמדת אחרת. מעולם לא הייתה לנו מדינה שנמצאת 'באותו ראש' כמונו כבר במצב העניינים הנוכחי".
באיחוד מקווים כי הצטרפות עתידית תוכיח שהארגון הוא בר-קיימא ויכול להוות כוח נגדי למעצמות כמו סין וארה"ב. החברה האחרונה שהצטרפה לאיחוד האירופי הייתה קרואטיה, לפני 13 שנה.
באיחוד מאותתים לאיסלנד כי כפי שמנהיגיו התייצבו לצד דנמרק במאבק הציבורי מול טראמפ על גרינלנד, כך הם יתייצבו לצד רייקיאוויק אם ארה"ב תשאף להגדיל את השפעתה על האי.
חילוקי הדעות
אבל באיסלנד הדעות חלוקות. הצטרפות לאיחוד האירופי ככל הנראה תתבטא בוויתור כלשהו בתחום הדיג, שהוא חלק מרכזי חברתי וכלכלי מאיסלנד, והחשש מהשפעות של חבירה לאירופה מול המגנה ארה"ב גם הוא משמעותי. מחנה ה"לא" מציין כי נשיאים אמריקאים באים והולכים, וכי המדיניות האמריקאית מול איסלנד אינה חריפה כמו זו מול דנמרק וגרינלנד.
באיסלנד ישנם כ-270 אלף בעלי זכות בחירה, והסקרים האחרונים מצביעים על מאבק צמוד: 51.5% למחנה ה"כן" לשיחות הצטרפות, לעומת 48.5% למחנה ה"לא" - עדיין בטווח טעות הדגימה.
הסקרים העלו כי יותר מכל חוששים המתנגדים מההשפעה על החקלאות המקומית, ובעיקר על מכסות הדיג והצורך "לפתוח" טריטוריות בפני ספינות דיג של מדינות אחרות. איסלנד הייתה מעורבת בעימותים אלימים בעבר עם בריטניה סביב נושא הדיג. לכן, האפשרות של שיחות בלבד קורצת לרבים, שאולי מחכים לראות מה יהיו האפשרויות שיוצעו לאיסלנד, לפני שיכריעו אם להשאיר את המצב כמו שהוא הוא להתקדם לאינטגרציה מלאה יותר.
בעבור האיסלנדים, אין שאלה לגבי הרצון בחיזוק הריבונות על האי, אלא רק מה תהיה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. "ישנם שני מחנות הנובעים מאותה דאגה", אמר ל"פוליטיקו" פרופ' אריקור ברגמן, מומחה פוליטי. "אחד טוען שאיסלנד צריכה להצטרף לאיחוד האירופי כדי לחזק את ריבונותה ולשמור על המורשת והעצמאות שלה. המחנה השני מזהיר מפני חברות באיחוד האירופי מאותם נימוקים בדיוק, וטוען שהיא מאיימת על ריבונותה של איסלנד".
