נשיא סין שי ג'ינפינג התחיל ביום ב' סבב פגישות עולמי עם כמה מהמנהיגים הבולטים בעולם. הסבב נפתח בקירגיזסטן, לפסגה בת יומיים של ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO).
● ראש ממשלת ספרד מאשים את ישראל במשבר ההגירה בסאוטה
● הסכם היסטורי? ייקח זמן עד שהנפט מונצואלה יחלחל לכלכלה האמריקאית
מקירגיזסטן נשיא סין צפוי להמשיך למצרים, משם הוא עשוי להמשיך להודו למפגש הפסגה של ארגון BRICS (אין אימות להשתתפותו) שמתקיים בשבוע הבא, ובסוף החודש יגיע שי לפגישה עם דונלד טראמפ בבית הלבן.
מה עומד מאחורי הסיבוב העולמי החריג, עם מי ייפגש שי, ומה הוא מנסה להשיג?
תחנה ראשונה: קירגיזסטן
על הנייר, ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה עוסק בשיתוף פעולה כלכלי וביטחוני בין מדינות המזרח, וכולל את סין, רוסיה, הודו, פקיסטן, איראן, בלארוס.
בפועל, בשנים האחרונות הפסגה הפכה לבמה שבה סין ורוסיה מנסות לקדם סדר עולמי חדש ולהציג אלטרנטיבה למוסדות ולבריתות שמובילות ארצות הברית ומדינות המערב.
כשהגיע ביום ראשון לבישקק, בירת קירגיזסטן, דיבר שי על 'תקופת זהב' ביחסים בין המדינות. מאחורי הניסוח החגיגי עומד שינוי עמוק יותר. סין פועלת כדי להרחיב את הנוכחות הכלכלית והמדינית שלה במרכז אסיה, אזור שנחשב כבר שנים דווקא לחצר האחורית של מוסקבה.
עיתוי הפסגה לא מקרי. ארבע וחצי שנים חלפו מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה, ושישה חודשים מאז פרוץ המלחמה בין ארה"ב לאיראן, ופוטין מתכנן לנצל את הפסגה לשורת פגישות אישיות עם שי ועם מסעוד פזשכיאן, נשיא איראן, כדי להעמיק את שיתוף הפעולה הצבאי והכלכלי בין המדינות - מה שהגביר את הלחץ של וושינגטון על רוסיה וסין".
עבור המנהיג הסיני, הסיבוב העולמי חריג במיוחד. שי צמצם בשנים האחרונות באופן משמעותי את ביקוריו מחוץ למדינה. אך גם בתקופה שבה שי נשאר בסין, הוא דאג שמנהיגי העולם יגיעו אליו: יותר מ־20 מנהיגים, בהם טראמפ, ביקרו בבייג'ינג בשנה החולפת.
אבל השבוע בבישקק הוא פותח תקופה דיפלומטית עמוסה. לאחר קירגיזסטן הוא צפוי, כאמור, לערוך ביקור ממלכתי במצרים, הראשון שלו במדינה זה עשור.
בשנים האחרונות הרחיבה סין את נוכחותה באזור תעלת סואץ. ולמצרים יש משהו שבייג'ינג זקוקה לו דווקא כעת - גישה ומידע.
קהיר מדברת עם ישראל, עם מדינות המפרץ, עם הפלסטינים ועם ארה"ב; היא מעורבת ישירות בעזה ובביטחון הים האדום; והיא יכולה לספק לשי הערכה מקרוב של האופן שבו השחקנים המרכזיים באזור קוראים את המצב ולאן הוא עשוי להתפתח.
בהמשך צפוי שי להגיע לניו דלהי לפסגת BRICS (בריקס). בסוף ספטמבר צפוי לו גם ביקור בוושינגטון ופגישה עם טראמפ.
הביקור האפשרי בהודו, לראשונה זה 7 שנים, מעיד על השיפור ביחסים בין המדינות בשנה האחרונה, לאחר תקופה של מתיחות סביב סכסוך הגבולות.
הטיסות הישירות חודשו, נתיבי סחר נפתחו מחדש, ובמרץ הקלה הודו חלק מהמגבלות על השקעות סיניות במדינה. בשבוע שעבר הסכימו הצדדים גם לנסות להתקדם בפתרון סכסוכי הגבול ביניהם.
עם זאת, ברור שככל שהודו צומחת, התחרות הכלכלית והטכנולוגית בין המדינות רק הולכת ומעמיקה.
המרכז החדש - סין
בשנה שעברה שי, מודי ופוטין נראו צוחקים יחד בפסגת שנגחאי, בזמן שוושינגטון ניהלה מלחמות סחר עם סין והודו. הסרטון הפך לוויראלי ותסכל את האמריקאים.
מאז השתנתה התמונה. טראמפ הפחית בפברואר את המכסים על הודו מ־50% ל־18%, ושתי המדינות מנהלות משא ומתן על הסכם סחר. הוא גם ביקר השנה בסין.
החודש הרחיב ממשל טראמפ את הסנקציות המשניות נגד שותפות הסחר של איראן, בין היתר בתחומי הזהב, הטכנולוגיה, הנכסים הדיגיטליים, התעופה והספנות. המטרה היא להעמיק את הבידוד הכלכלי של טהרן.
אלא שעבור סין מדובר באיום ישיר. בייג'ינג היא לקוחה מרכזית של הנפט האיראני, והיא הודיעה כי "תגן בנחישות" על האינטרסים שלה.
וכך, סבב הפגישות הנוכחי, המתקיים בצל המלחמה באיראן, חוסר היציבות בנתיבי הסחר והאנרגיה, מלחמות הסחר והמרוץ הטכנולוגי, מאפשר לסין למצב את עצמה לא רק כיריבה של ארה"ב, אלא כמעצמה מרכזית וחזקה.
כל זה יעמוד ברקע הפגישה בין שי וטראמפ בוושינגטון ב־24 בספטמבר. סוגיות הטכנולוגיה, הסחר, רוסיה ואיראן יעמדו במרכז השיחות. אבל, כאמור, עוד לפני שיגיע לבית הלבן, שי יעבור בבישקק, בקהיר וככל הנראה גם בניו דלהי.
המסלול ממחיש את המסר שסין מבקשת להעביר. בעולם שהיא רוצה לבנות, וושינגטון היא עדיין מעצמה מרכזית, אבל היא כבר לא המרכז היחיד.
מה עומד מאחורי הביקור?
קאריס וויטי, מנכ"לית ומייסדת קבוצת סיגנל העוסקת ביחסי ישראל־סין והאינדו־פסיפיק, אומרת כי "נסיעתו היחידה של שי ג'ינפינג לחו"ל עד כה השנה הייתה לצפון קוריאה. עובדה זו הופכת את רצף הנסיעות הקרוב שלו לפסגת ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO), למצרים, ועל פי דיווחים גם לפסגת בריקס בהודו, לבולט במיוחד.
"יש המפרשים את ההתפרצות החריגה הזו של פעילות דיפלומטית בדרגים הבכירים כניסיון של בייג'ינג לנצל את היחלשות האמון בארצות הברית, במיוחד בקרב מדינות הדרום הגלובלי".
"השתתפותו הפיזית הראשונה של שי בפסגת בריקס מאז 2024, הפעם בהודו, עשויה להיות ניסיון להזכיר לחברות הארגון את תפקידה המרכזי של סין בתקופה של חוסר ודאות. היא עשויה גם להעניק לבייג'ינג הזדמנות לנסות לייצב את יחסיה עם שכנתה המרכזית, שקצב צמיחת התמ"ג שלה גבוה בכ־40% מזה של סין".
לדברי וויטי, "קיימת הסכמה רחבה שהסביבה הפכה למסוכנת יותר: הסדר הגרעיני שנקבע בתקופת המלחמה הקרה מתואר ככזה ש'הגיע באופן בלתי הפיך לקצו', חוסר היציבות בזירה הימית מאיים על נתיבי שיט מרכזיים, הארכיטקטורה הביטחונית בהובלת ארה"ב במזרח התיכון נחלשת, וחברות סיניות הפועלות מעבר לים ניצבות בפני סיכונים הולכים וגוברים. אבל אין הסכמה פנימית לגבי הצעד הבא שבייג'ינג צריכה לנקוט.
"קולות ניציים בסין טוענים כי המדינה צריכה לפתח יכולת עצמאית גדולה יותר ולאמץ עמדה ימית חזקה בהרבה, לרבות הצעות למאמץ שיימשך עשרות שנים במטרה לבסס עליונות סינית בים.
"אחרים טוענים כמעט את ההפך - שכוח צבאי לא יכול להבטיח את ביטחונה של סין, וכי האינטרסים של בייג'ינג יזכו להגנה טובה יותר באמצעות כללים בינלאומיים פתוחים, יציבים וברורים, וניהול משותף של נקודות החנק הימיות".
איך זה משתלב במהלך הדיפלומטי הנוכחי?
"הדיפלומטיה של שי נראית פחות כמו קמפיין שנועד לשכנע את הדרום הגלובלי לבחור בסין, ויותר כמו ניסיון להבין איך סין עצמה צריכה לפעול בעולם שהפך לקשה הרבה יותר", מסבירה וויטי.
"מצרים לדוגמה, תאפשר לבייג'ינג לקבל תמונה טובה יותר לגבי תעלת סואץ, הביטחון בים האדום, עזה והעולם הערבי.
"יכול מאוד להיות ששי משתמש בשיחות האלה כדי לבחון האם ההעדפה המסורתית של סין למעורבות כלכלית ולדיפלומטיה רב צדדית עדיין מספיקה, או שהגנה על האינטרסים הגלובליים המתרחבים שלה תחייב אותה למלא תפקיד ביטחוני אסרטיבי ומשמעותי בהרבה".
