אישי: בן 48, נשוי + 2, גר ברחובות
מקצועי: מייסד משותף ומנכ"ל מאגוס, מפתחת מערכות מכ"מ
ילדות ומשפחה: הוריי עלו מאוקראינה למרכז קליטה בקריית ים, כשאמי הייתה בחודש השני להריון שלי. כמה חודשים לאחר מכן היא נסעה באוטובוס כדי ללדת אותי. זמן לא רב לאחר מכן עברנו לרחובות. אבי היה מהנדס מכונות ואזרח עובד צה"ל, שתכנן טנקים לצבא, ואמי הייתה אחות ראשית במחלקה גריאטרית. המצב הכלכלי בבית בילדותי לא היה טוב, בקושי היה כסף לאוכל.
● העסק שהקים בתיכון הכניס לו מאות אלפי שקלים בשנה. היום הוא כבר אחרי שני אקזיטים
● מרוסיה לראש העין: הדרך של המפעל המיתולוגי והמנכ"ל שהתחיל בו בגיל 15
תלמיד ומתכנת: בבית הספר היה לי די קל, אהבתי מחשבים מגיל צעיר מאוד ונמשכתי תמיד למקצועות הריאליים. כשקנו לי מחשב ראשון בכיתה ה', הסתערתי עליו ולימדתי את עצמי לתכנת. פיתחתי תוכנת מסחר לאופציות פוט וקול בבורסה (המעניקות זכות למכור או לקנות במחיר ובמועד שנקבעו מראש - ד"א) בשביל אבא שלי.
עתודאי: התקבלתי לעתודה האקדמית רציתי ללמוד הנדסת מחשבים, אבל הצבא היה צריך מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה - אז התחלתי תואר ראשון בתחום בטכניון, אותו סיימתי בהצטיינות. התגייסתי לחיל הקשר, עשיתי קורס קצינים ונכנסתי לעולם המכ"מים בצבא. הייתי הלקוח שאומר לתעשיות הביטחוניות מה צה"ל רוצה. זה היה תפקיד מספק מאוד למהנדס בן 22, ניהלתי פרויקטים במיליונים, למדתי והשפעתי המון. במהלך השירות גם עשיתי תואר שני בהנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת בן גוריון.
התרעה לפני הטיל: בשנים שלפני הנסיגה מלבנון (במאי 2000 - ד"א) חיילים שישבו במוצבים נפגעו מטילי נ"ט ללא כל התרעה מוקדמת. שום חברה מסחרית לא הייתה מוכנה להשקיע בפיתוח פתרון, משום שדובר בשוק קטן, כמעט ייחודי לישראל. אז החלטתי לקדם את הנושא מתוך הצבא עצמו, עם צוות שהובלתי. תכננו ובנינו פתרון מקצה לקצה והלוחמים קיבלו זמן התרעה של כשמונה שניות לפני הטיל. אחרי שירות של שש שנים החלטתי לצאת לאזרחות, כי רציתי לראות מה מחכה לי בהייטק.
אלווריון: הצטרפתי לאלווריון (שעוסקת בפיתוח מערכות תקשורת לרשתות אלחוטיות - ד"א) כמהנדס מערכות, הייתי בין מתכנתי פרוטוקול התקשורת החדש שלהם בתקופה שבה רצו להתחרות ב־3G של חברות הסלולר. היה לי מעניין, אבל החיידק המכ"מי לא עזב אותי.
מאגוס: אחרי שנה וחצי עזבתי כדי להקים חברה בתחום עם שני חברים, גיא פיכה ועמית איסרוף. ידעתי שכל המכ"מים שקניתי בצבא מהתעשיות הביטחוניות, בסכומים אדירים, זה משהו שאני יכול לעשות טוב וזול יותר. אז נכנסנו שלושתנו למרתף של ההורים שלי, חיברנו מחשבים והתחלנו לפתח מכ"ם טקטי זול לשוק האזרחי.
המשבר וההצלה: עבדנו כשנה בלי למשוך משכורות וכשרצינו כבר לדלג לשלב הבא, התרחש המשבר הכלכלי של 2008 ואי אפשר היה לגייס השקעה. הייתה רק חברה ביטחונית מובילה אחת, שאני מעדיף לא לציין את שמה, שהציעה לנו לעבוד בשבילה. עשינו עבורה כמה פרויקטים בין 2008 ל-2010. מצב השוק קצת השתפר, חסכנו קצת כסף, וב-2014 יצאנו לשוק, בישראל ובעולם.
המספרים: עד 2017 המשכנו ללא השקעה חיצונית, ואז ביצענו סבב השקעה ראשון, בהשתתפות חברת אפקון וחברה אמריקאית נוספת. גייסנו רק כ־5 מיליון דולר, אבל הכסף אפשר לנו לפתוח פעילות בארה"ב ולהקים מערך מכירות באירופה. היום אנחנו מוכרים ללקוחות בכ־70 מדינות, עם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה, כשהשוק הישראלי מהווה בערך 20% מהמכירות. אנחנו מעסיקים כ־50 עובדים בארץ ובעולם, ויש לנו לקוחות גדולים בתחומי האנרגיה, התשתיות, הבנקאות והביטחון. אנחנו חברה רווחית.
רחפנים: לפני כשנתיים יצאנו עם מוצר חדש - מכ"ם לרחפנים אותו ייעדנו לשוק האזרחי. אבל המלחמה באוקראינה הדליקה נורות אדומות לתעשייה הצבאית שהבינה שמערכות יירוט יקרות לא אפקטיביות מול הרחפנים, לעומת מכ"ם, שאינו תלוי במה שהרחפנים משדרים. כך, התחום הצבאי הפך למנוע צמיחה חדש שלנו.
עסקה עם צה"ל: דווח שחתמנו על עסקה גדולה עם צה"ל, שבמסגרתה נספק מאות מערכות מכ"ם כמענה לאיום הרחפנים. העובדים נרתמים לזה באופן יוצא דופן, וכל שינוי בתוכנה נבדק בדקדקנות.
מבט לעתיד: הנפקה זו אפשרות, אבל אנחנו שוקלים גם רכישת חברות ושת"פים אסטרטגיים. חיישנים איכותיים במחירים סבירים הופכים עוד יותר קריטיים בעידן ה־AI, וזה עוד יתרון גדול שלנו.
