יש משפטים בעברית שהפכו לפתגמים שגורים. מספיק שאדם אומר אותם בריאיון, בכותרת או בוויכוח משפחתי, ומיד נפתח בראשנו ההקשר בו מנהיג עומד על דוכן הכנסת, ראש ממשלה משגר סרטון בחירות או איש ציבור מסתבך, ונוכל לנחש מה יאמרו הפרשנים. אך לעתים, כמו שקורה לסיפורים טובים מדי, המשפט שנחרט בזיכרון אינו המשפט המקורי. מילה זזה, הקשר נעלם, ובסוף הגרסה ששרדה את מבחן הזמן הפכה לקצרה, חדה ויעילה יותר. הנה כמה דוגמאות.
● לא כל העולם מתחיל ללמוד ב־1 בספטמבר
● הלמינגים לא באמת מתאבדים בהמוניהם
נפתח במשפט שכל ישראלי מכיר מהוויכוחים סביב ביהמ"ש העליון: "יש שופטים בירושלים". הוא מיוחס למנחם בגין, ומוצג בד"כ כהצהרה על עצמאות הרשות השופטת. אך בנאום המקורי בכנסת ב-1979, על רקע פסק הדין בעניין בית-אל, בגין אמר: "יש שופטים בישראל". משמעות שני הביטויים זהה, אז למה דווקא "בירושלים" שרד בתודעה? אולי כי זו הייתה כותרת מאמר במעריב מאותה תקופה של שר המשפטים חיים צדוק, או כי העיר מזכירה לנו את המתח התמידי ששורר לאורך מאות המטרים שמפרידים בין ביהמ"ש העליון ומתחם קריית הממשלה, בלב הבירה.
אותו מנגנון פעל גם באימרה זכורה מהעשור הקודם, כשבבחירות 2015 הופץ סרטון של בנימין נתניהו להמרצת מצביעי הימין, ממנו זכורה השורה: "הערבים נוהרים לקלפיות". אך נתניהו לא השתמש במילה "נוהרים": "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". הנוסח המקוצר נולד בכותרת אינטרנטית, והחליף בהדרגה בתקשורת את הנאמר בפועל. ההבדל לא מוחק את משמעות הסרטון או הביקורת שעורר. אך "נעים בכמויות אדירות" הוא משפט ארוך ומגושם, ו"נוהרים" היא מילה אחת, טעונה, ציורית וקלה לציטוט. עורכי החדשות עשו את עבודתם מול הקשב הקצר של הציבור, והטקסט הפך לחד וסיסמתי, כפי שזוכרים אותו עד היום.
ונסיים בדוגמה שמראה שזו תופעה עתיקה. כולנו מכירים את הפתגם: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?". אלא שבתלמוד הבבלי הנוסח המקורי הוא: "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר?". התהייה אינה מה יאמרו הקטנים כאשר הגדולים נפגעים, אלא מה יעלה בגורלם. המעבר מ"יעשו" ל"יגידו" הוא בן מאות שנים, ומתועד בתרגומי הפתגם לשפות שונות. לפי האקדמיה ללשון העברית, נראה שהטעות השתרשה סופית במאה ה-20 בעקבות שיר שהלחין יזהר ירון לפתגם התלמודי בו הוחלפה המילה, כנראה מטעמי לחן ומשקל, ומשם נכנס הנוסח המעודכן לעברית המדוברת.
אפשר לראות בשיבושים אלו סוג של אפקט מנדלה, התופעה שבה אנשים זוכרים יחד פרט באופן שגוי, אך זה לא בדיוק אותו הדבר. אפקט מנדלה עוסק בזיכרון קולקטיבי של דבר שלא קרה כלל, ואילו כאן אין המצאה יש מאין אלא עריכה שגויה שהשתרשה בזיכרון המשותף. אז בפעם הבאה שמישהו ישלוף ציטוט היסטורי מושלם מדי, כדאי לעצור רגע. לא תמיד מדובר בשקר או בתעמולה, אך לפעמים הזיכרון שלנו משייף את העבר עד שהוא נשמע טוב יותר בהווה.
