חברת המסחור של אוניברסיטת בר אילן, BIRAD, הודיעה על מהלך שבמסגרתו היא מוותרת על מניות בחברות המוקמות על בסיס הטכנולוגיה שמפתחים חוקרי האוניברסיטה, וזאת בתמורה לחלק מוגדר בהצלחה עתידית.
המהלך נועד למנוע חיכוכים הנוצרים לפעמים בין משקיעים, חוקרים ונציגי האוניברסיטה, סביב מסחור הטכנולוגיות. פישוט התהליך, כך מעריכים, יאפשר הקמה מהירה ונוחה של חברות רבות יותר.
● סטארט-אפ הרובוטיקה של אביגדור וילנץ ומהנדסי אפל הגיע לשווי של 1.6 מיליארד דולר
● שלושה מקרי מוות הובילו לעצירת שני ניסויים מבטיחים
"הון סיכון זה עניין סטטיסטי", אומר זהר ינון, מנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן ויו"ר דירקטוריון ביראד. "האינטרס שלנו הוא להקים כמה שיותר חברות. בסוף, משהו יצליח. לפעמים, מרוב ויכוחים בתחילת הדרך על החלק של כל גורם במיזם, חוקרים או משקיעים מוותרים על כל העניין, או עלולים להסס להיכנס שוב לתהליך דומה בפעם הבאה. עם הסכם פשוט ושקוף, שבו אין לנו בכלל אינטרס בחברה עד שהיא מצליחה, נוכל לצאת לדרך במהירות".
חזרה לשורשים
הרעיון אינו לגמרי חדש. בחודש ינואר הודיע משרד האוצר כי יתגמל חברות מסחור טכנולוגיות באוניברסיטאות שיציעו חוזים אחידים שיאפשרו להאיץ מסחור טכנולוגיות מתוכן, וזאת בדומה לנעשה באוניברסיטאות מסוימות בחו"ל.
עם זאת, עדיין יש הבדלים: ההצעה של האוצר מדברת על כך שאוניברסיטאות יציעו עד שבעה הסכמים שונים. ביראד היא חברת המסחור הראשונה בארץ שרוצה להציע הסכם אחד, שכולל ויתור כמעט מוחלט על תמורה בתחילת הדרך.
מן השיחה עם ינון ועם צביקה בן פורת, מנכ"ל ביראד, עולה תחושה חזקה של עייפות מהמתחים מול החוקרים סביב התהליכים הללו. "אנחנו נאלצים לחלק בתחילת הדרך עוגה שעוד לא באמת קיימת וכל צד נלחם על חלקו. יותר קל לעשות את החלוקה כאשר הפרס כבר קיים", הסביר ינון.
מדובר בחזרה מסוימת לשורשים כאשר בעבר אוניברסיטאות בדרך כלל מיסחרו את ההמצאות שלהם לחברות גדולות ואלה שילמו מקדמות, תשלומי אבני דרך ותמלוגים, בהם התחלקו החוקר והאוניברסיטה על פי מפתח מוסכם מראש לכל האוניברסיטאות בישראל: 40% לאוניברסיטה, 40% ישירות לחוקר ו-20% לחברת המסחור.
הצלחות העבר
עם השנים והרצון לקדם יותר המצאות, גם כאלה שנמצאות בשלבים מוקדמים יותר, החלו האוניברסיטאות למסחר טכנולוגיות גם לחברות סטארט־אפ, כולל כאלה שמוקמות ספציפית סביב הטכנולוגיה שבבסיס ההסכם.
חברות כאלה שעדיין אין להן הכנסות, נוהגות לתגמל את החוקר והאוניברסיטה במניות ואז האוניברסיטה מוצאת את עצמה מנהלת אוסף של אחזקות בחברות מסוגים שונים. בכל סבב גיוס נוסף של החברה, היא צריכה גם לנהל מו"מ כדי לשמור על חלקה. את המניות שהיא מקבלת בסטארט־אפים, היא מחלקת עם החוקר לפי המפתח של 40:40:20 שתואר לעיל.
"כל חוקר רוצה להיות חלק ממשהו משמעותי וגם רוצה לקבל נתח משמעותי, ובשלב החתימה הם כבר רואים את המיליונים", אמר בן פורת לגלובס. "זה לא תמיד ריאלי, אבל אנחנו לא רוצים לדכא את השאפתנות אלא לעודד אותה". במודל החדש, ביראד מוותרת כאמור על הנתח שלה באחזקות בחברות הסטארט־אפ, בתמורה לחלק ברור ומוסכם מההצלחה: 2%־4% (כתלות בתחום הפעילות של החברה) באקזיט עתידי או תמלוגים עתידיים.
לדברי בן פורת, ההסכם כולל גם אפשרות להמיר את התמלוגים בתשלום חד-פעמי. אפשרות זו נולדה כדי להתמודד עם קושי אפשרי לחתום על הסכמים למסחור של הטכנולוגיה הלאה, כמו למשל לחברות פארמה, שמעדיפות מוצר נקי מתמלוגים. לשאלה האם החוקר לא מוצא את עצמו במצב שהוא צריך לעשות משא ומתן משלו מול המשקיעים הסביר בן פורת: "נשמח לסייע אם החוקר מעוניין בעזרה שלנו בייצוג של האינטרסים שלו מול המשקיעים".
ההסכם אושר על ידי הנהלת האוניברסיטה בראשות הנשיא פרופ' אריה צבן כפיילוט לשלוש שנים ואחריו תיבחן הצלחתו. ביראד רשמה בשנים האחרונות כמה הצלחות מפעילות המסחור שלה, ביניהן חברת אנבאונד שנמכרה ב־300 מיליון דולר וסינרג'י שהונפקה במיליארד שקל.
