בזמן שרוב אנשי שוק ההון פותחים את הבוקר במגדלי המשרדים בת"א, עמית ברגר מתעקש להישאר מחוץ לעיר הגדולה. משרדי בית ההשקעות שלו, דולפין, ממוקמים בקריית אונו, נסיעה קצרה מביתו שבסביון. "יום של פגישה בת"א זה יום שנהרס", הוא נוהג לומר, במשפט שממחיש את השינוי שעבר האיש שבעברו היה ממוקם בלב ההתרחשות הפיננסית, והיום מעדיף לפעול בשקט ורחוק מאור הזרקורים.
● הנתונים מגלים: 20 מיליארד שקל עברו בשנתיים מהבנקים לשוק ההון
● המהפך של אוגוסט בשווקים ובית ההשקעות שירוויח ממנו
השבוע רשם ברגר ציון דרך כשרשות ניירות ערך העניקה לדולפין רישיון מנהל קרן עצמאי. עד כה ניהל בית ההשקעות את קרנות הנאמנות שלו תחת שירותי "הוסטינג" (אירוח) של בית ההשקעות איילון, שסיפק את המעטפת הרגולטורית והתפעולית. השינוי נשמע אולי סמנטי, אך הוא יפתח בפני החברה של ברגר עולם של אפשרויות חדשות.
עבור ברגר, שיחגוג בסוף החודש יום הולדת 62, מדובר בסגירת מעגל אישית, לאחר שבעברו הודח מבית השקעות אחר שייסד, ובהמשך ביצע עסקאות שהיו גדולות על מידותיו. עקב כך נקלע למשבר חובות כבד בעקבות קריסה של חברה שבבעלותו. הוא נדרש ליותר מעשור כדי לפרוע את חובותיו. כיום, כשבית ההשקעות שהקים מנהל 9.5 מיליארד שקל בקרנות נאמנות, ומעל חצי מיליארד בתיקי השקעות, ברגר מקפיד לשמור על פרופיל שונה לחלוטין: זהיר, שמרן ולמוד לקחים.
את דולפין הקים ברגר בשנת 2009, מיד אחרי הקריסה הגדולה שחווה, כשהוא נעזר בחבריו לצורך כך. אלה סיפקו לו גם ערבויות מול הבנקים ולכן מחזיקים ב־20% ממניות החברה. ברגר עצמו מחזיק ב־60% ממנה ושותפו ערן בן שושן ב־20% הנותרים.
מקורביו מציינים כי "דולפין זה כל החיים שלו. הוא קיבל הצעות מגופים גדולים לקנות את חלקו ב־150 מיליון שקל ולא הסכים". ברגר עצמו מאשר את המחויבות לחברה ואומר בראיון לגלובס, הראשון שלו זה שנים, כי "דולפין זו התחנה האחרונה, בית השקעות שאיתו אמשיך עד סוף הקריירה. אני לא מחפש הרפתקאות חדשות, טוב לי איפה שאני ובמה שאני עושה".
מחוץ לשעות המסחר, ברגר מתרחק מאירועים נוצצים ומקדיש את הזמן למשפחה ולמוזיקה. הוא מקפיד על פעילות ספורטיבית, מטייל ברחבי הארץ, ומנגן באופן קבוע בפסנתר ובגיטרה. סופי השבוע מוקדשים לבית בסביון: מדי יום שישי בערב, לאחר הארוחה המשפחתית, מתכנסת המשפחה כולה (יש לו 4 ילדים ושני נכדים) בסלון עם גיטרות ופסנתר לשירה ונגינה משותפת. עבור ברגר אלו הם רגעי אושר שמספקים לו את האיזון מול עולם ההשקעות התובעני והלעיתים מאתגר שבחוץ.
"בהוסטינג מספר הקרנות והתחומים מוגבל"
השבוע, עם קבלת הרישיון העצמאי מרשות ני"ע, נכנס בית ההשקעות של ברגר לעידן חדש. מדובר במהלך שמגיע על רקע צמיחה חדה בענף קרנות הנאמנות, שמנהל כיום כ־846 מיליארד שקל ביותר מ־2,500 קרנות.
"זה תהליך טבעי", מסביר ברגר את הרקע לקבלת הרישיון. "הרשות משנה את התקנות, אנחנו סנונית ראשונה ונראה עוד חברות שעושות את זה. הרשות רוצה לעודד תחרות ולכן מתחילת השנה הבאה יחולו כללים חדשים בהקשרים של ממשל תאגידי לגופים מעל היקף נכסים מנוהלים מסוים, זה ידחוף את כולם לצאת מההוסטינג".
למה לצאת מההוסטינג?
"כשאתה תחת הוסטינג אתה מוגבל בפעילות, במספר הקרנות והתחומים. אנחנו רוצים לגדול, להרחיב את הקרנות האקטיביות הקיימות ולהיכנס גם לתחום הקרנות הפסיביות בטווח הלא רחוק. אי אפשר את זה בהוסטינג".
ברגר אף חושף בפני גלובס כי בכוונתו להתרחב בעתיד גם לשוק החיסכון ארוך הטווח: "אנחנו גם רוצים להיכנס לתחום הגמל והפנסיה ויהיו עוד גופים כאלה. זה שוק שצומח באופן מובנה כל חודש. דולפין תהיה שם בעתיד, אבל לא בשנתיים־שלוש הקרובות כי אנחנו מבססים את הצמיחה על כסף פנימי. נצטרך להגדיל את ההון העצמי עד שנוכל להקים את הפעילות הזו. אני מעריך שניכנס לתחום בתוך 5־10 שנים".
"בכל 10 או 20 שנה יש תקופה פחות טובה"
רק לחמש מתוך 16 קרנות הנאמנות של דולפין יש ותק של יותר מחמש שנים. עיקר הנכסים מרוכז כאמור בקרן כספית המנהלת 5.6 מיליארד שקל (יותר ממחצית מנכסי החברה), ולצידה קרן 90/10 (10% מניות והיתרה אג"ח) המנהלת קרוב ל־2 מיליארד שקל. בשנה האחרונה סגר ברגר את קרן הגידור שניהל כדי למקד את פעילות החברה בקרנות הנאמנות. בדולפין מועסקים 15 עובדים, מתוכם 10 אנשי מקצוע. "אנשים טובים שהולכים איתי דרך ארוכה", הוא מעיד.
ובכל זאת, המוצר הכי גדול שלכם כיום הוא קרן כספית. 60% מהכסף המנוהל שלכם נמצא שם. זה לא מוצר רווחי במיוחד.
"אני רוצה לצמוח ולהפוך את דולפין לבית השקעות בגודל בינוני. הפעילויות שלנו היום הן חיסכון לטווח קצר ובינוני, קרנות נאמנות וניהול תיקים בהתאמה. חסרות לנו רגליים נוספות כמו השקעות אלטרנטיביות וחיסכון ארוך טווח של גמל ופנסיה. אנחנו מסתכלים לטווח של שנים קדימה ועובדים בשקט. לאט לאט נבנים טוב".
אלא שלצד הגידול בהיקפי הנכסים, המספרים מראים כי השנה האחרונה הייתה חלשה מבחינת ביצועי הקרנות של דולפין. בקרן 90/10 הניבה דולפין בשנה האחרונה תשואה של 4.9%, לעומת ממוצע של 6.5% בשוק. מנגד, בטווח של חמש שנים התמונה משתפרת: אותה קרן הציגה תשואה מצטברת של 27.6%, מעל ממוצע השוק שעמד על 25.1%. לצד זאת, דמי הניהול שגובה דולפין בקרן זו נחשבים לממוצעים ועומדים על 0.75%.
בתחום המניות התמונה דומה: בשנה האחרונה רשמה קרן המניות של דולפין תשואה של 16.25%, הרבה מתחת לממוצע השוק שעמד על 26.9%. גם בטווח של חמש שנים נרשם פיגור, כאשר הקרן הניבה 101% לעומת ממוצע שוק של 119%. גם כאן דמי הניהול אינם נמוכים: דמי הניהול בקרן המנייתית עומדים על 1.78%, רמה הגבוהה מהממוצע בענף.
מה קרה לתשואות שלכם בשנה האחרונה?
"בדיעבד היינו שמרנים מדי. עיקר הפעילות שלנו היא בארץ, בזה אנחנו מתמחים, אבל השוק עלה ב־50%. זה אירוע שאני לא זוכר כמותו. אנחנו שחקני ערך, ומה ששיחק בשנה האחרונה זה טרנד ומומנטום.
"הערכנו שהמצב מסוכן יותר, גם הגלובלי והגיאו־פוליטי, גם המצב החברתי והכלכלי בישראל לא בדיוק אי של יציבות, והיינו שמרנים מדי. כששופטים את התוצאות הן היו פחות טובות. אני יכול להסביר מה קרה, אבל בסוף, בכל עשור או 20 שנה יש תקופה פחות טובה שמורידה את הממוצע. עם זאת בטווח של חמש שנים התשואה כן טובה. השוק לא עולה כל שנה ב־50%, אז אני מקווה שבשנים הבאות נדע לשמר את ההצלחה של השנים הקודמות. אין סיבה שלא".
"אישיות ברמה אחרת; עשה פלאים במגה אור"
לצד השליטה והניהול בדולפין, ברגר מכהן כיו"ר חברת הנדל"ן המניב והדאטה סנטרים מגה אור שבשליטת צחי נחמיאס, שהפכה ללהיט ענק בקרב המשקיעים ונסחרת בשווי של כ־17 מיליארד שקל לאחר זינוק של מאות אחוזים במניה בשנתיים האחרונות.
במקביל הוא מכהן כדירקטור בארבע חברות נוספות: חברות האשראי החוץ בנקאי ארנו קפיטל ומלרן, חברת הנדל"ן רותם שני, וחברת ניסן תעשיות רפואיות.
"הוא איש מדהים, יזם מדהים עם יכולות ניהול ברמה מאוד גבוהה. ברגר הוא הדירקטור הכי טוב שהיה לי אי פעם", מספר בעלים של חברה בורסאית. "יש לו הבנה לא רק בשוק ההון אלא גם עסקית ברמה מאוד גבוהה וניסיון גדול. הוא אישיות ברמה אחרת, וגם בחברות כמו מגה אור הוא עשה פלאים".
על השאלה מדוע לקחת דווקא אדם שנכשל בעבר בשוק ההון, מסביר אותו בעלי חברה כי "הכי טוב זה להיעזר באנשים שנפלו בעבר, כי יש להם ניסיון מה לא לעשות. אין איש עסקים שלא עשה טעות אחת לפחות, השאלה אם הטעות שעשה גדולה מדי או שלא. ברגר עשה טעות, שילם עליה המון, אך לאורך השנים שמר על שמו, עבד יפה ועכשיו הוא יוצא שוב לאור. אני מפרגן לו". בעלים של חברה אחרת בשוק מוסיף כי ברגר תרם לו רבות: "יש לו ראש מבריק, הוא מהילדים הגאונים האלה".
חבר ותיק מתאר את ברגר כ"אדם חכם מאוד, חרוץ, איש עבודה. הוא זיהה חלק מהחברות שמובילות היום את הבורסה. למשל, הוא היה המשקיע הראשון אצל צחי נחמיאס. הוא בחור מוכשר, חכם, שחקן נשמה וכולם אוהבים אותו". עוד הוא מוסיף כי ברגר הוא "איש נדיב, בעל חוש הומור וגם עם ביקורת עצמית. הוא אדם שאתה רוצה לידך, גם כי הוא היה מעורב בהרבה עסקאות מסובכות".
אני חוזר לברגר ושואל אותו, איך אתה מצליח להיות דירקטור בחברות הללו במקביל לעבודה בדולפין? לדבריו, "קודם כל אני מנהל את דולפין 99% מהזמן. ובכל זאת, ככל שאני יותר עסוק - כך אני מספיק ורואה שיש יותר זמן להכול. זו בהחלט גם עבודה קשה. מבחינתי, הזמן בורח כשאני לא עסוק".
"עשה עסקאות שהיו גדולות עליו בכמה רמות"
את דרכו בשוק ההון החל ברגר בתחילת שנות ה־90, עם הקמת חברת ניהול התיקים דור־ברגר כשותפות עם אודי דור. החברה הנפיקה את מניותיה בבורסה המקומית בשנת 1997, וכעבור ארבע שנים רכש ברגר את מניותיו של דור בבית ההשקעות, ושינה את שמו לברגר הולדינגס.
בשנת 2003 הוביל ברגר מהלך גדול, כשמיזג את בית ההשקעות שייסד עם דש ני"ע והפך לבעל השליטה בחברת הברוקרים הפרטית הגדולה בשוק ההון של אותם ימים. אולם האחיזה בה נמשכה חודשים ספורים בלבד. בעקבות מהלך השתלטות מפתיע שבו נקט השותף שהכניס ברגר עצמו, מיקי צולר (באמצעות קרנות הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית), הוא מצא את עצמו מחוץ לבית ההשקעות שייסד. ברגר (רק בן 40 באותה עת) מכר את מניותיו לבעל הבית החדש ברווח נאה של מיליוני שקלים.
גם הסיבוב השני של ברגר בשוק ההון הסתיים במפח נפש, והפעם גם עם הפסד גדול. ב־2005 חזר ברגר לשוק כשרכש את בית ההשקעות הקטן סולומון (שהפך לימים לפריזמה), באמצעות חברת אנטר הולדינגס.
הוא ניצל את חלון ההזדמנויות של רפורמת ועדת בכר, שחייבה את הבנקים להיפרד מניהול חסכונות הציבור, ורכש מבנק הפועלים את חברת קרנות הנאמנות פקן; רכישה נוספת שתכנן, של אילנות דיסקונט, לא יצאה לפועל.
עוד רכש קופות גמל של בנק לאומי ובנק הפוע לים והשקיע בסך הכול יותר מ־2 מיליארד שקל על נכסים בהיקף של 47 מיליארד שקל. הרכישות מינפו אותו יותר מדי ובמהרה הוא נאלץ למכור כמעט את כל ההחזקות בפריזמה (שהתרסק בהמשך) לידי קרן מרקסטון, שבניהול רון לובש ואמיר קס המנוח, כדי להוריד מינוף.
בהמשך, רכש ברגר 50% מרשת המזון טיב טעם והתמנף שוב. תחקירים של התוכנית כלבוטק ומשבר הסאב־פריים העולמי ב־2008 הובילו את טיב טעם להפסדים גדולים, שהשתרשרו לבעלת השליטה אנטר הולדינגס - וזו הגיעה להקפאת הליכים עם חובות בהיקף של מאות מיליוני שקלים למחזיקי האג"ח ולבנקים, מהלך שהסתיים בהסדר חוב.
ברגר שנתן ערבויות אישיות של 56 מיליון שקל לאנטר הולדינגס, נקלע לקשיים כספיים ושוב יצא מהשוק. זה היה לא פשוט להחזיר את כל החובות, אך ברגר פרס והחזיר אותם במשך יותר מעשור, כשבדרך נעזר בערבויות מצד חבריו וגם מכר נכסים כמו את ביתו בסביון, בהמשך קנה אותו בחזרה. "הוא עשה טעות אבל זה לא שהוא פשע, גנב או רימה", מדגיש גורם בשוק.
"אני מכיר את עמית 20 שנה, גם בתקופות הפחות טובות", מספר בעלים של חברה גדולה. "הוא אחד האנשים היותר ישרים. הייתה לו תקופה מאוד קשה כי הוא קפץ מעל הפופיק בעסקאות, עשה עסקאות שהיו גדולות עליו בכמה רמות ולא הבין שצריך להתעסק רק במה שמבינים.
"אבל הוא לא ויתר לעצמו, ושילם את כל החובות האישיים שלו לבנקים בשיניים. אותי יותר מרשים אדם שהסתבך ולא עשה תספורת לאף אחד. לקח לו יותר מעשור אבל הוא שילם הכול. זה אומר משהו על האדם".
חבר ותיק שלו מוסיף כי "הרבה חברים היו שם בשבילו, בערבויות לבנקים או הלוואה, נתנו כתף, כי גם הוא עזר להם. כולם נרתמו בשבילו".
כשנשאל מה הלקח המרכזי שלמד מאותה מפולת, ברגר משיב: "לקחים רבים. עשיתי לא מעט עסקאות ריאליות רובן מוצלחות, חלקן פחות, למעשה רוב מי שאני היום זה כתוצאה מניסיון העבר. אתה לומד הרבה לאורך הדרך. יש הצלחות וכישלונות ואתה לומד בעיקר מהכישלונות. החלטות טובות נסמכות על ניסיון, שבנוי על כישלונות. הרי כשהצלחת אתה לא עושה תחקיר, ובכישלונות אתה צובר ניסיון".
