פוסט שפרסם לאחרונה ברשת X מתכנן הפרישה ובעל הבלוג "להבין את הפנסיה" נדב טסלר חשף חיוב שנראה במבט ראשון כמו שגיאה: דמי ניהול של יותר מ־92 אלף שקל שנגבו מחוסך בודד בתוך שנה אחת בלבד. לא מדובר במיליארדר אלא בבעל פוליסת ביטוח מנהלים עם כ־2.7 מיליון שקל. לשם השוואה, בקרן פנסיה רגילה אותו חיסכון היה עולה לו כ־3,000 שקל.
● 20 שנה אחרי חובות הענק, עמית ברגר שוב מסתער על שוק ההון: "לומדים מכישלנות"
● תשואות האג"ח בעולם בטלטלה וכל העיניים נשואות לפד
"יש לכם ביטוח מנהלים? כמה דמי ניהול שילמתם ב־2025?", פתח טסלר את הפוסט שעורר דיון סוער. "ראיתי הרבה דוחות, אבל השבוע הגעתי לשיא" כתב, והוסיף "איזה מקדם שווה כזה מחיר?". הכוונה היא למקדם המרה לקצבה - אותו מספר שבו מחלקים את סך החיסכון שנצבר ביום הפרישה כדי לקבוע את גובה הפנסיה החודשית. ככל שהמקדם נמוך יותר, הקצבה החודשית גבוהה יותר. למשל, צבירה של מיליון שקל עם מקדם 157 תניב כ־6,370 שקל בחודש, לעומת כ־5,260 שקל עם מקדם 190.
הגאות הפכה לקנס
מאחורי הדוח הזה עומד מקרה שממחיש פרדוקס שרבים מהחוסכים בישראל כלל אינם מודעים לקיומו. החוסך, דוד, הוא עובד ותיק בחברת הייטק גדולה, שהצטרף לביטוח מנהלים עוד בשנת 2001. במשך השנים הוא שמע שוב ושוב שמדובר במוצר מצוין ש"כבר לא מוכרים כמותו", ובמידה רבה של צדק: הפוליסה של דוד כוללת מקדם המרה לקצבה מובטח ונמוך בגובה 157.63, לעומת מקדם מקביל שעומד כיום על כ־190 ומעלה בקרנות הפנסיה.
אלא שלצד המקדם, נכנסה למשוואה תפיסת ההשקעות של דוד. "אמנם דוד עובד בחברת הייטק, אבל הוא מאמין בהשקעות בשוק ההון, ואת ביטוח המנהלים שלו הוא בחר להשקיע במסלול מנייתי", מתאר טסלר. "ואכן, בשנת 2025 הוא השיג תשואה יפה, רווח של מעל 580 אלף שקל. אבל הוא שילם עליה ביוקר בדמי הניהול".
הסיבה לחשבון המנופח טמונה במנגנון הייחודי של פוליסות ביטוח המנהלים שנמכרו בישראל עד סוף שנת 2003. "לצד מקדם ההמרה הנמוך, בפוליסות שנמכרו עד לאותה תקופה קיימים גם דמי ניהול על הרווח הריאלי", מסביר טסלר. "חברת הביטוח גובה 15% על הרווח הריאלי שהיא השיגה, וזאת לצד דמי ניהול מהצבירה בגובה של 0.6%".
בשנת 2025, שבה שוקי המניות רשמו עליות חדות, המודל הזה הגיע לקצה. "הגאות בשווקים הובילה לכך שדמי הניהול שנגבו מהחוסכים הסתכמו בעשרות אלפי שקלים", אומר טסלר. "במקרה של דוד, המספרים בדוח הגיעו ל־92,431 שקל בשנה אחת בלבד".
אז מה לעשות?
לדברי טסלר, הבעיה המרכזית היא הקיבעון הפסיכולוגי של החוסכים. "בשנים האחרונות קיבל דוד לא פעם הצעות לשנות את המוצר הפנסיוני שלו, אבל מתוך ידיעה שמדובר במוצר מצוין הוא לא בחן כמה עולה לו אותו מקדם מובטח, או כמה הוא היה יכול לחסוך אם היה עובר למוצרים אחרים".
לדברי טסלר, מי שמחזיק בפוליסה "משתתפת ברווחים", כזו שכספי החיסכון מושקעים בשוק ההון, וחברת הביטוח גובה דמי ניהול הנגזרים ישירות מהרווחים הריאליים שהיא משיגה, צריך לפתוח את הדוח השנתי ולבחון תחילה מתי היא נפתחה. אם ההצטרפות הייתה אחרי יוני 2001, ייתכן שכדאי לעבור למוצרים אחרים כמו קרן פנסיה או ביטוח מנהלים חדש בדמי ניהול זולים.
אם הפוליסה נפתחה לפני יוני 2001 וכוללת מקדם נמוך, יש לבדוק האם מסלול הפרישה מתאים לצרכים המשפחתיים, והאם קיימים בה רכיבים הוניים שעליהם המקדם כלל לא חל ולכן אין סיבה לשלם עליהם דמי ניהול גבוהים. בנוסף, גם ללא רכיבים הוניים, יש לבחון האם הסכום שנצבר מספק והאם קיימים חסכונות אחרים שמאפשרים להקטין את הצבירה בביטוח המנהלים.
לצד זאת, טסלר מדגיש שמוצרים אלה כבר לא נמכרים וכל שינוי הוא בלתי הפיך, ולכן יש להיוועץ באיש מקצוע טרם קבלת החלטה.
