טורקיה מתכוונת להגדיל את תקציב הביטחון, באופן הדרגתי, ב־229% בין השנים 2029-2027. כך הודיע ביום ראשון סגנו של ארדואן, ג'בדט יילמאז. זוהי הצמיחה המיועדת הגדולה ביותר מבין תחומי ההשקעות האסטרטגיים שהגדירו באנקרה, בהם ענפי המים, ביטחון המזון והכרייה.
"אנחנו שואפים כי טורקיה תפתח טכנולוגיות משלה בתעשייה הביטחונית, תענה על צרכיה, ותייצר ערך מוסף גבוה", הסביר יילמאז. ההשקעה המיועדת הטורקית בתחום הביטחון נגזרת הן מהכנסות והן מהצרכים האזוריים.
● אחרי יוון: האמירויות עשויה להיות הבאה בתור לעסקת ענק עם ישראל
● סנקציות על בנק טורקי שסייע למשמרות המהפכה: ״נקבור את ראש הנחש״
תקציב הביטחון של המדינה בשנת 2026 מוערך בכ־51.4 מיליארד דולר, כך שהוא צפוי לעמוד על 117 מיליארד דולר ב־2029.
ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסבירה כי מגמת הגדלת תקציב הביטחון הטורקית מוכרת, אבל ההאצה שלה היא דבר שראוי לתשומת לב. "אנחנו מזהים השקעות טורקיות בתעשיות הביטחוניות בהיקפים משמעותיים. זה נובע בין היתר מהרצון להפוך ליצואנית משמעותית בסקטור הביטחוני. מעבר לכך, רואים הצהרות של טורקיה על הרצון להגיע ליכולות גרעיניות מתקדמות. זה מראה את השאיפות, שדורשות סכומים נכבדים".
מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) עולה, כי טורקיה ממוקמת במקום ה־11 בטבלת יצואניות האמל"ח בעולם בין השנים 2025-2021, עם 1.8% מתוך כלל הסחר. לצורך ההשוואה, ישראל במקום השביעי עם 4.4%. אולם, בעוד הצמיחה הישראלית ביחס לחמש שנים קודמות הייתה נאה (כ־56%), טורקיה יותר מהכפילה את שיעורה מהסחר העולמי (122%).
בין השנים 2020 ל־2025, זינק היצוא הביטחוני הטורקי מכ־2.3 מיליארד דולר לכ־10 מיליארד דולר, תוך שכ־56% מהמוצרים הגיעו לחברות ברית נאט"ו. אלו כוללים מל"טים מתוצרת חברת בייקאר; רכבים משוריינים מדגמי קוברה II וקירפי; שפע מערכות ימיות, בזכות תעשיית המספנות השוקקת; ובדומה לכל העולם, סוללות הגנה אווירית.
יותר תקציב
אולם, כשטורקיה מביטה פנימה, היא מזהה פער מהותי בין ההצהרות למציאות. מחד, השפעות מלחמת רוסיה־אוקראינה והמלחמה במזה"ת הביאו להגדלת תקציב הביטחון מכ־15 מיליארד דולר ב־2022 לכ־30 מיליארד דולר אשתקד, תוך כדי שנשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן הציג את תוכנית הדגל "כיפת פלדה" למערך הגנה אווירית מתוצרת מקומית - ומאידך היכולות המבצעיות בשטח נחלו כישלון.
במהלך מבצע שאגת הארי, הבסיסים האמריקאיים בטורקיה הפכו ליעד לשיגורי טילים בליסטיים איראניים, בדומה למדינות אחרות במרחב. עם זאת, ההבדל המהותי היה שבאף אחד מן ארבעת המטחים הללו בין 30-4 במרץ, לא הופעלו מערכות ההגנה האווירית הטורקיות. במקום זאת, סוללות של שותפות נאט"ו, בהן כאלו ספרדיות או גרמניות, הן אלו שהתמודדו עם האיומים.
בה בעת, המדיניות הנאו־עות'מאנית של ארדואן דורשת פריסה רחבה של אמצעים. זו כוללת, בין השאר, כוחות קבע שנמצאים בקטאר במטרה לסייע לידידו של נשיא טורקיה, האמיר תמים א־ת'אני, בשמירה על הביטחון המקומי; הבסיס הטורקי הגדול ביותר מחוץ למדינה, "טורקסום" שבסומליה; אמצעים רבים שמוצבים אצל בת חסות אחרת, לוב; וכמובן, הזרמת כוחות ואמצעים לסוריה - ובמיוחד לצפון המדינה.
הכלכלה בקשיים
ברקע הדברים, נמצאים האינטרסים הכלכליים הטורקיים - המנוגדים לדחיקת ההשקעה הביטחונית אל הקצה. הלירה הטורקית בקריסה, כשבשנה האחרונה שיעור השחיקה עמד על כ־15% ועומד על כ־48.4 לירות לדולר; המלחמה באיראן והחשיפה של אנקרה למחירי האנרגיה בלמה את מגמת ירידת האינפלציה, שבאוגוסט עמדה על קצב שנתי של כ־31.5%; והגירעון המצטבר בין החודשים ינואר-יולי הסתכם בכ־27.3 מיליארד דולר. זאת, לאחר גירעון של 41.6 מיליארד דולר ב־2025.
"הכלכלה הטורקית היא גדולה", מסכמת ד"ר לינדנשטראוס. "נכון כי ההשקעה בביטחון לא תורמת במיוחד למדינה כולה, אבל היכולות של טורקיה למתוח את התקציב למחירים כלכליים קיימות. וכאשר זו מטרת המנהיג, המדינה מסוגלת לעמוד מאחוריו. המצב של הכלכלה הטורקית בעייתי, אבל לאנקרה יש עדיין מאין לשאוב כסף".
