עם שלהי כהונת הממשלה הנוכחית, אנחנו מפרסמים כאן את פרויקט "רמזור הביצועים" של המשרוקית - שמסכם את כהונת שרי הממשלה. זאת, באמצעות בדיקה מבוססת־נתונים שמתייחסת לשלושה פרמטרים עיקריים הנוגעים לעבודתם בתחומי המשרד.
מטבע הדברים, בחירת הפרמטרים מציבה אתגרים מכיוונים מנוגדים: מחד, קשה לצמצם לנתונים בודדים השפעות של עמידה בראש משרד ממשלתי; מאידך, נתוני רוחב חשופים להשפעות של מגוון גורמים, כך שקשה לייחס אותם לגורם יחיד, בכיר ככל שיהיה.
וכמובן, בבחירת הפרמטרים יש ממד לא מבוטל של שיקול־הדעת של הבוחרים. לכן, בהתאם לסטנדרטים של המדור, גם בפרויקט זה המרכיב הפרשני מבוסס על חוות־דעתם של מומחים בתחומים הרלוונטיים.
● רמזור הביצועים | כמה התקדמנו בגזרת הביטחון הלאומי תחת איתמר בן גביר?
● רמזור הביצועים | כמה התקדם משרד האנרגיה תחת אלי כהן?
מבלי להמעיט בחשיבותם וברוחב השפעתם של שאר שרי הממשלה, כשמדובר במשרד האוצר - הדברים מקבלים משנה תוקף. זאת משום שמדובר במשרד שמידת השפעתו חורגת כמעט מכל תחום מדיניות נקודתי. החלטותיו נוגעות למסגרת התקציב כולה, לקביעת סדרי העדיפויות הלאומיים, למדיניות המס, לרמת החוב והגירעון, ליוקר המחיה, לאמון המשקיעים ולחוסנה של הכלכלה הישראלית בטווח הקצר והארוך.
המשמעות היא שמצד אחד, כמעט כל החלטה ממשלתית משמעותית עוברת במידה כזו או אחרת דרך משרד האוצר; ומצד שני, התוצאות הכלכליות מושפעות גם מגורמים חיצוניים רחבים - מלחמה, מדיניות מוניטרית, מגמות גלובליות, שווקים פיננסיים והתפתחויות גאו־פוליטיות.
השילוב הזה הופך את הערכת תפקודו של שר האוצר למורכבת במיוחד: קשה לנתק בין אחריותו הישירה לבין נסיבות שאינן בשליטתו, אך באותה מידה קשה להתעלם מהמקום המרכזי שיש לו בעיצוב התגובה הכלכלית של הממשלה.
במשרד האוצר גם ההבחנה בין מדיניות לביצוע אינה תמיד פשוטה: השפעתן של ההחלטות תקציביות מתבררת לעתים רק כעבור זמן, ולעתים נמדדת דווקא דרך רפורמות שנדחו או הזדמנויות שלא נוצלו.
מסיבה זו, החלטנו הפעם להרחיב את מסגרת הבדיקה, ולבחון חמישה פרמטרים במקום שלושה. כמו כן, בגיבוש הפרמטרים הסתייענו בשורה של כלכלנים בכירים, שחלקם שימשו בתפקידי מפתח באקדמיה, במשרד האוצר ובבנק ישראל.
1הכספים הקואליציוניים שברו את שיאי כל הזמנים
מה רואים בגרף? בעשור האחרון, מעולם לא הייתה החלטה להקצות יותר מ־3.1 מיליארד שקל לכספים הקואליציוניים. ואז הגיעה הממשלה הנוכחית והסכומים זינקו. בשנתה הראשונה של הממשלה (2023) הייתה עלייה של כמעט פי שמונה בתקציב הכספים הקואליציוניים לעומת השנה שקדמה לה. הסכום השנתי הממוצע של הכספים הקואליציוניים בממשלה האחרונה עומד על 5.6 מיליארד שקל, לעומת ממוצע שנתי של 1.34 מיליארד שקל בשמונה השנים הקודמות.
מה הסיבות? קודם כל, חשוב להבין מהם כספים קואליציוניים. לפי ההגדרה היבשה, אלה כספים המוקצים לגורם פוליטי (כמו מפלגה או ח"כ) מתוך תקציב המדינה, לטובת מטרות שהוגדרו בהסכמים הקואליציוניים. ההקצאה שלהם מתבצעת באמצעות תקנות תקציביות, אשר מאושרות על ידי הממשלה (ולא בחקיקה בכנסת).
על פי הנחיית יועמ"ש 1.1801, על הכספים הקואליציוניים להיות משולבים בחוק התקציב רק בהתאם לתקופה שננקבה בהסכם - מבלי שיוקנה להם מעמד בבסיס התקציב מעבר לתקופה זו. כלומר, כספים קואליציוניים הם בהכרח כספים שלא נכנסים למסגרת התקציב, ולא יעברו אוטומטית לשנה הבאה.
לפי ההנחיה, יש לעגן בהחלטת ממשלה כל הסכם פוליטי תקציבי שנערך לפני הנחת הצעת חוק התקציב בכנסת. העברות הכספים הקואליציוניים מותנות גם בקבלת חוות־דעת משפטית של המשרד או הגוף הממשלתי שההעברה התקציבית מיועדת לו.
בעבר הכספים הללו "סומנו" בנפרד בתקציב, והעברותיהם בוצעו בשקיפות. אלא שהסימון הזה הוביל דווקא לתחושה ציבורית לפיה לכל מפלגה יש "כספים משלה" שהיא רשאית לנתב כרצונה. הנוהל בוטל כדי ש"למפלגות ולגורמים פוליטיים אחרים לא תהיה נחלה תקציבית נפרדת בתוך תקציב המדינה", כלשון ההנחיה.
אז הכספים הקואליציוניים אכן נועדו לשרת צרכים פוליטיים. ואולם חשוב לציין שבפועל, לא כל הכספים הקואליציוניים נולדו שווים. לא תמיד המסגרת התקציבית של הכספים הקואליציוניים נושאת אך ורק כספים "פוליטיים". בשנים עברו המסגרת של הכספים הקואליציוניים שימשה, לדוגמה, לתפעול שוטף של מערכות קריטיות כמו ביטחון הפנים ומערכת הבריאות.
וכך, אף שמבחינה פורמלית, אותם כספים מוגדרים ככספים קואליציוניים, בפועל לא מדובר בכספים קואליציוניים פר אקסלנס, אלא רק המקור התקציבי שלהם שוריין מהמקורות התקציביים המוקדשים לכספים קואליציוניים.
ועדיין, חשוב לזכור שרבים מהכספים הפוליטיים הוקצו בנסיבות בעייתיות, כאשר מדינת ישראל עמדה בפני מציאות של חוב גדל בסביבת ריבית גבוהה - מה שהפך כל הוצאה ממשלתית ליקרה יותר.
מה סמוטריץ' עשה בעניין? לגבי חלק מהכספים, סמוטריץ' הסביר שמדובר במענה לכל צורכי המלחמה, במעטפת למילואימניקים בסיוע למפונים וניצולים ובפיצוי לעסקים. "אני גאה בכספים האלה", הצהיר.
2ההשקעות הזרות הגיעו להיקפים שמעולם לא נראו כאן
מה רואים בגרף? ב־2025 נרשמה עלייה חדה בהשקעות הזרות הישירות הנכנסות לישראל, אשר הסתכמו בכ־26.2 מיליארד דולר, זינוק של כ־78% בהשוואה ל־2024, אז עמדו ההשקעות על כ־14.8 מיליארד דולר. זהו שיא בסך זרמי ההון השנתיים הנכנסים לישראל.
מה הסיבות? לפי אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, בשנת 2021 נרשמה עלייה חדה בהשקעות בעולם ובמדינות ה־OECD על רקע ההתאוששות ממשבר הקורונה, בעוד שבישראל נרשמה ירידה מתונה ביחס לשנת הבסיס.
ואולם בשנת 2022 חלה התמתנות בהשקעות הגלובליות, בזמן שבישראל נרשמה התאוששות קלה. בשנים 2023 ו־2024 חלה ירידה בהשקעות בישראל, בין היתר על רקע אי־הוודאות והאתגרים הגאו־פוליטיים המקומיים, וזאת אל מול התייצבות ועלייה מתונה בעולם ובמדינות ה־OECD. בשנת 2025 מסתמנת התאוששות בזרמי ההשקעות לישראל.
ואולם כפי שהוסבר בגלובס, השיא הכספי לא נבע מגידול רחב בפעילות ההשקעות, אלא ממספר קטן יחסית של עסקאות גדולות במיוחד, כמו רכישת חברת הסייבר וויז בידי גוגל (תמורת 32 מיליארד דולר) ורכישת סייברארק בידי פאלו אלטו נטוורקס (תמורת 25 מיליארד דולר). לפי הערכות האוצר, החלק מהעסקה שנכנס בפועל למשק הישראלי מעסקת וויז הסתכם בכ־16.8 מיליארד דולר, ומעסקת סייברארק בכ־2.5 מיליארד דולר.
מה סמוטריץ' עשה בעניין? בהובלת סמוטריץ', משרד האוצר קידם מספר צעדים מבניים ורפורמות מיסוי משמעותיות שמטרתן המרכזית הייתה להקל על חברות רב־לאומיות וקרנות זרות לפעול בישראל, לצד מתן רשתות ביטחון לענף ההייטק. אלה כוללים, למשל, מענקים בעלות 1.6 מיליארד שקל להאצת ענף ההייטק ורפורמת מס להייטק שנועדה להסיר חסמים עבור משקיעים וחברות זרות.
3הורדות דירוג חסרות תקדים
מה רואים בגרף? ב־2024 דירוג האשראי של ישראל ירד לראשונה בהיסטוריה. סוכנות הדירוג מודי'ס הייתה הראשונה לעשות זאת, ובחלוף כחודשיים הצטרפה אליה S&P שהורידה את דירוג האשראי של ממשלת ישראל בדרגה אחת, מ־AA מינוס (הרמה הרביעית בגובהה) ל־A פלוס (הרמה החמישית). החברה הוסיפה תחזית שלילית, ובחלוף חצי שנה אכן הורידה שוב את הדירוג בדרגה אחת - לדירוג A עם תחזית שלילית. כעבור כשנה, בנובמבר 2025, S&P העלתה את התחזית ל"יציבה", והשאירה על כנו את הדירוג.
מה הסיבות? כמובן, המלחמה. ב־S&P כתבו שהם צופים שהגירעון הממשלתי של ישראל יגדל, בעיקר כתוצאה מהגדלת הוצאות הביטחון. ואולם זו לא הייתה הסיבה היחידה. סוכנויות כמו מודי'ס ופיץ' תלו את פעולות הדירוג השליליות גם ב"ירידה באיכות המוסדות והממשל של ישראל" וב"קיטוב הפוליטי" ו"הפוליטיקה הקואליציונית".
מה סמוטריץ' עשה בעניין? הפעולות של סמוטריץ' שסוכנויות הדירוג ראו בעין יפה היו קשורות לשמירה על המסגרת התקציבית - ועוד ניגע בזה מיד. S&P ציינה לטובה את רמת החוב הממשלתי המתונה, ומודי'ס אמרה כי "נכונות הממשלה להעלות מסים היא סימן חיובי לגבי חוזקם של מוסדות המדינה, שכן ממשלות קודמות נמנעו בעבר מהעלאות מסים".
4מאמצים לשמור על ריסון
מה רואים בגרף? אחרי שהממשלה הקודמת הצליחה לאושש את המאזן התקציבי אחרי הקורונה ואף להגיע לעודף תקציבי ב־2022, הגירעון חזר לעלות וב־2024 כבר הגיע ל־6.9% מהתוצר. אלא שבהמשך הוא החל לרדת, וביולי 2026 הגירעון המצטבר ל־12 החודשים האחרונים עמד על כ־3.3% מהתוצר.
מה הסיבות? לפי אגף החשב הכללי במשרד האוצר, כבר ב־2023 הסיבה העיקרית לגידול בגירעון הייתה פרוץ המלחמה, שהביאה במקביל לגידול בהוצאות ולצמצום בהכנסות. ב־2024, הגירעון גדל ב-20.4%, אך אם מנטרלים את הוצאות המלחמה, שיעור הגידול מצטמצם ל־6.1%. ב-2025 הוצאות המלחמה קטנו אך דווקא ההוצאות השוטפות עלו ואיזנו זאת, וגידול בהכנסות המדינה הקטין את הגירעון, אם כי הוא נשאר גבוה ביחס לטרום הקורונה.
מה סמוטריץ' עשה בעניין? סמוטריץ' הוביל שורה של מהלכים שנועדו לרסן את הגירעון, למרות הוצאות מלחמה עצומות שהלכו והכבידו על התקציב. אלה כללו צעדים גם להגדלת הכנסות המדינה - למשל העלאת המע"מ ל-18%, שחיקת מדרגות המס במשך קרוב לשנתיים; וגם להקטנת הוצאות המדינה - כמו קיצוצים של 5% בתקציבי משרדי הממשלה ב-2024 וב-2025, הקפאת שכר במגזר הציבורי והקפאת קצבאות.
5האינפלציה התמתנה משמעותית
מה רואים בגרף? מאז 2016, היו שנים של אינפלציה נמוכה ואף שלילית. אלא שב־2021 היא הרימה ראש, וטיפסה עד שיעור של למעלה מ־5% בסוף 2022 ותחילת 2023. אך אז החלה ירידה וכיום היא עומדת על 1.5%.
מה הסיבות? האינפלציה, כאמור, ירדה משמעותית במהלך כהונתו של סמוטריץ' - וכיום היא קרובה לרף התחתון של היעד של בנק ישראל (1%־3%). המנוע המרכזי לבלימת המחירים הוא מדיניות הריבית המרסנת של בנק ישראל. העלאות הריבית החדות שהגיעו לשיאן ב־2023 ייקרו את האשראי, ציננו את הביקושים של הצרכנים והקשו על נטילת הלוואות ומשכנתאות.
במקביל, שרשראות האספקה העולמיות שנפגעו בתקופת הקורונה והביאו לעליות מחירים חדות השתחררו, דבר שהוביל לירידת מחירי הסחורות והיבוא בעולם. גורם מפתח נוסף שהביא את האינפלציה לרמתה הנמוכה כעת הוא התחזקותו המשמעותית של השקל מול המטבעות הזרים (תיסוף), שהוזילה באופן ישיר את עלויות חומרי הגלם והמוצרים המיובאים, ובכך תמכה בהתכנסות המדד אל תוך יעד יציבות המחירים.
מה סמוטריץ' עשה בעניין? הקונצנזוס בקרב הכלכלנים הוא שהצעדים העיקריים לריסון האינפלציה התבצעו על ידי בנק ישראל - ובראשם שמירה על שיעור ריבית גבוה. סמוטריץ', אגב, דווקא מחה נחרצות על הצעד זה של בנק ישראל.
מצדו, סמוטריץ' כן ניסה לקדם רפורמות במשק החלב ובחקלאות והיה שותף לרפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" שהובלה עם משרד הכלכלה. עם זאת, חלק מהמהלכים של סמוטריץ' לבלימת "מחוללי אינפלציה" כמו סבסוד ומניעת העלאות מחירים של מוצרים ושירותים מסוימים זכו לביקורת של כלכלנים שטענו כי המהלך יוצר לחצים תקציביים - שעלולים דווקא להגביר את האינפלציה.
