ועדת הבחירות המרכזית החלה בדיוני פסילת הרשימות והמועמדים מריצה לכנסת ה-26. היא כבר הספיקה לפסול חה"כ עופר כסיף (חד"ש), את יו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה (בה תמך, באופן חריג, גם יו"ר ועדת הבחירות נעם סולברג), את רשימת רע"ם בראשות מנסור עבאס ואת הרשימה המשותפת. על הפרק נמצאות עוד עוצמה יהודית, הדמוקרטים, הציונות הדתית וזהות. אבל עד כמה משמעותית הפסילה בוועדה, ומה יקרה אחר-כך? המשרוקית עושה סדר.
● סקר הסקרים | המפלגה החדשה שעשויה להכריע את גורל הבחירות
● מבחירת האותיות למימון: מה שצריך לדעת על סגירת הרשימות לכנסת
הבסיס החוקי לפסילת רשימות ומועמדים שלא מטעמי כשירות הוא סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, העוסק במניעת השתתפות בבחירות. הסעיף חל כשבמטרות, במעשים או בהתבטאויות יש שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד ישראל.
לפי סעיף 63א לחוק הבחירות לכנסת, פסילת מועמד מחייבת בקשה לוועדת הבחירות המרכזית בחתימת לפחות שליש מחבריה, בתוך שבוע מהגשת הרשימות. הוועדה מורכבת מיו"ר שהוא שופט עליון - כיום המשנה לנשיא נעם סולברג - ומכ־30 נציגי מפלגות לפי כוחן בכנסת היוצאת. פסילת מועמד טעונה את אישור העליון. לגבי רשימה החוק מפורט פחות: אין הגבלה על מי שיכולים להגיש את הבקשה ואין צורך באישור של העליון, אך הרשימה רשאית לערער אליו על הפסילה.
החוק מאפשר גם ערעור על אי־פסילה: היועץ המשפטי לממשלה, יו"ר ועדת הבחירות או רבע מחברי הוועדה רשאים לערער לעליון אם לדעתם סעיף 7א מחייב פסילה. כך קרה למשל עם מיכאל בן ארי בבחירות לכנסת ה־21: ועדת הבחירות דחתה את הפסילה, והעליון הפך את ההחלטה. מקרים דומים היו בבחירות לכנסת ה־22 עם ברוך מרזל ובנצי גופשטיין. לעומת זאת, ערעורים נגד אישור מועמדותו של איתמר בן גביר נדחו.
סעיף 7א נוסף לחוק היסוד ב־1985, אך פסילות קדמו לו: כבר ב־1964 נפסלה הרשימה הסוציאליסטית, והעליון אישר זאת. ב־1984 פסלה ועדת הבחירות את הרשימה המתקדמת לשלום ואת כך, אך העליון ביטל את שתי הפסילות - מה שהוביל לעיגון עילות הפסילה בחוק: שלילת האופי היהודי או הדמוקרטי והסתה לגזענות. התמיכה במאבק מזוין והחובה לאישור העליון נוספו ב־2002, ביוזמת ישראל כ"ץ.
כמה בית המשפט מתערב?
מאז 2003, ולמעט בחירות 2006, נרשם לפחות היפוך אחד של החלטת פסילה בעליון בכל מערכת בחירות. הממוצע עומד על 1.8 היפוכים למערכת, והשיא - שלושה היפוכים - נרשם בבחירות לכנסת ה־16 וה־21. נציין שבבחירות הקודמות אחד ההיפוכים היה לפסילה של עמיחי שיקלי, שנפסל מטעמי כשירות ולא סעיף 7א.
במאמר של ד"ר אופיר חדד וד"ר עמיר פוקס למכון הישראלי לדמוקרטיה נטען כי מנגנון הפסילה בישראל בעייתי: הוא מצמצם את הזכות להיבחר, וישראל היא המדינה היחידה בעולם בה המנגנון נעשה באמצעות גוף מבוסס מפלגות כמו ועדת הבחירות המרכזית, במקום ועדת בחירות מקצועית (כמו בדרום אפריקה) או בית משפט חוקתי (גרמניה).
