הרברט ריימונד מקמאסטר לא היה הבחירה המתבקשת לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של דונלד טראמפ. כשהנשיא מינה אותו לתפקיד בפברואר 2017, השניים הגיעו מעולמות כמעט הפוכים: טראמפ היה נשיא חדש, חסר ניסיון קודם בממשל או בצבא, שנבחר בין היתר בזכות הבטחה לערער על הממסד בוושינגטון. מקמאסטר היה קצין מקצועי ששירת בצבא האמריקאי שבנה לעצמו מוניטין של אדם שלא תמיד אומר לממונים עליו את מה שהם רוצים לשמוע.
● המגעים על כספי הסיוע תקועים, בצל בחירות האמצע בארה"ב
● ביהמ"ש הפדרלי הורה לטראמפ לבטל את החרם על כלי תקשורת
● איך מנהלים מלחמה כלכלית: המדריך לעולם מפולג
הקדנציה שלו כיועץ לביטחון לאומי החזיקה מעמד קצת יותר משנה, אך מאז שעזב את התפקיד ב־2018 הוא לא מרבה לדבר בפומבי. בראיון לגלובס, פורץ מקמאסטר את שתיקתו ומספר מה באמת מניע את הנשיא טראמפ בבואו לקבל החלטות גורליות, לאן הולכת המלחמה מול איראן ואיך הוא רואה את מערכת היחסים בין ישראל לבית הלבן.
"איראן ככל הנראה שוב משקרת"
מקמאסטר, בן 64, החל את דרכו כקצין בצבא ארה"ב ושירת בו יותר משלושה עשורים, כולל קרבות בעיראק ובאפגניסטן. הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי של טראמפ במשך 13 חודשים עד שפינה את מקומו לג'ון בולטון במרץ 2018. משם המשיך ופרש מהצבא בדרגת לוטננט גנרל וכיום הוא עמית בכיר במכון הובר שבאוניברסיטת סטנפורד, שם הוא עוסק באסטרטגיה, היסטוריה וביטחון לאומי, ומתמקד בין היתר בסין, רוסיה והמזרח התיכון.
"נכנסתי לתפקיד כיועץ הביטחון הלאומי השני של טראמפ באופן די בלתי צפוי", משתף מקמאסטר, "התחלתי לצלול לאחד הנושאים בראש סדר העדיפויות של טראמפ ־ איראן. לא היו לו אשליות אז ולא היום לגבי משטר האייתולות, אבל הוא משוכנע שהוא מסוגל להגיע איתם לעסקה שאף אחד אחר לא הצליח להגיע".
עם זאת, מבהיר מקמאסטר, כשהאיראנים אומרים שהם מוכנים לעשות עסקה עם ארה"ב, "זה כנראה רק חלק אחד מהמשטר, במקרה הטוב. אם הם אומרים שהם מוכנים לעשות עסקה, הם כנראה פשוט משקרים. אי אפשר לסמוך עליהם בגלל העוינות הקבועה שלהם ל'שטן הגדול'. לא יהיה שלום באזור עד שיהיה שינוי מהותי באופי המשטר הזה ואני חושב שבעומק ליבו, גם הנשיא טראמפ יודע את זה".
לדברי מקמאסטר, הלחץ הכלכלי ההולך וגובר על איראן מצד הממשל האמריקאי עובד, אך הוא מצביע על נקודה חשובה. "אני חושב שהלחץ הכלכלי עכשיו משמעותי וגם המצור משמעותי, אבל אם המטרה היא לגרום למשטר הקיים לבוא לשולחן המשא ומתן, אנחנו שוב נתאכזב", קובע מקמאסטר. "ב־2017, כשהצגתי לנשיא אפשרויות לאסטרטגיה מול איראן, תמיד הייתי מציג לו את ההנחות שעליהן צריכה להתבסס המדיניות האמריקאית, כשההנחה הבסיסית ביותר הייתה שלא יהיה שלום עם איראן. לא יהיה ביטחון לאינטרסים של ארה"ב ולמזרח התיכון עד שיהיה שינוי מהותי באופייה של ממשלת איראן.
"התנאי הזה עדיין נכון היום. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו לא חוזרים לטעות בהסכם הגרעין שהוביל ממשל אובמה ב־2015, שאפשר להם לקום מהרצפה והזרים לכיסם כסף. הגישה הטובה ביותר עכשיו היא לחנוק אותם ואנחנו צריכים לתמוך בקבוצות אופוזיציה באיראן".
ומה לגבי המצור על הורמוז. ארה"ב הופתעה?
"לא הופתענו מזה בכלל והיינו מוכנים לכך. למעשה, צבא ארה"ב עורך תרגיל שנתי יחד עם כ־30 מדינות שונות כדי לפתוח מחדש מצרים אסטרטגיים. בזכות העובדה שהשמדנו להם המון תשתיות אסטרטגיות, מכ"מים, מערכות טילים, ספינות ועוד ־ יוצא הרבה יותר נפט מהמפרץ כרגע. המצב יכול היה להיות יותר גרוע".
עוד הוא אומר כי "בזכות העובדה שצה"ל וישראל עשו כל מה שאמרנו להם לא לעשות בעזה ובלבנון ־ איראן הגיעה הרבה פחות מוכנה למלחמה ויותר חלשה. כוחות הפרוקסי שלה נפגעו קשות. חיזבאללה, למשל, לא יכול לשלוח 150 אלף רקטות לכיוון ישראל מדרום לבנון במהלך המלחמה".
לצד זאת, מקמאסטר לא חוסך בביקורת על ההחלטה האמריקאית להגיע להפסקת אש זמנית עם איראן לאחר חודשיים של מלחמה עצימה. "אני חושב שהפסקת האש ומזכר ההבנות היו אסון. הם פגעו ביכולת שלנו להשיג את מטרות המערכה", חושב מקמאסטר. "הבעיה היא שהנשיא טראמפ אלרגי לצמד המילים 'שינוי משטר' כי הוא ביקר במשך זמן כה רב את המלחמה בעיראק. הוא האמין שהמחיר, האורך והקושי של המלחמה ב־2003 הביאו לבזבוז משאבים. אני לא מסכים עם זה. ובכלל, הוא רואה את המזרח התיכון כאזור מבולגן שצריך להימנע ממנו".
"במשך שנים רבות, הזנחנו את ההגנה"
בחודשים האחרונים מתפרסמים בתקשורת האמריקאית דיווחים חוזרים ונשנים על מחסור במלאי יירוטים ומערכות הגנה אווירית בארה"ב, לאחר שנים של רכש מצומצם שנועד לשמר קווי ייצור פעילים בלבד. הדיווחים מצביעים על כך שהתמיכה המתמשכת באוקראינה ובישראל, לצד המתיחות מול איראן ואיומים אזוריים נוספים, מכבידה על יכולת הצבא האמריקאי לשמור על מלאים מספקים, ומעוררת קריאות להגדלת ההשקעה בייצור מערכות יירוט מתקדמות כגון פטריוט ו־THAAD.
עד כמה יש להערכתך אמת בפרסומים?
"יש מחסור משמעותי בתחומים מסוימים, כמו יירוטי נשק. הדרך שבה הגענו לכאן היא שרכשנו את המינימום הנמוך ביותר שנה אחר שנה. במשך זמן רב לא השקענו מספיק תקציבים בהגנה. הסכום שארה"ב מוציאה על מערך ההגנה נמצא בשפל היסטורי - כאחוז מהתמ"ג. אנחנו צריכים לזכור שחברות הביטחון שלנו אינן ארגוני צדקה - יש להן חובה כלפי בעלי המניות. אי אפשר לדרוש מהן להשקיע בהרחבת הייצור אם אין איתות שיהיה ביקוש ליכולות שלהן. אבל עכשיו תמונת המצב שונה. לדוגמה, כושר הייצור של Pac Three (טיל מיירט מתקדם, א"ו) גדל פי 3־4 מערב המלחמה באיראן".
אתה חושב שארה"ב צריכה להפסיק להזרים סיוע לישראל?
"לא. אני לא יודע את הפרטים הספציפיים הנוכחיים כי אני כבר לא בתפקיד, אבל הקשר של שתי המדינות מתבסס על הגנה הדדית ולא צריך לשנות את זה".
מאז פרוץ המלחמה בעזה, גובר בארה"ב זרם ביקורתי כלפי ישראל, בעיקר בקרב הדור הצעיר והשמאל הפרוגרסיבי. תופעה זו מיוחסת על ידי חלק מהפרשנים לשינויים תרבותיים ואקדמיים עמוקים יותר ־ גישה פוסט־קולוניאלית ופוסט־מודרניסטית, שמבקרות את ישראל כחלק ממסגרת רחבה יותר של ביקורת על המערב ועל ארה"ב עצמה. הביקורת הזו מתבטאת גם בשיח הציבורי וברשתות החברתיות וגם בזירה הפוליטית, כפי שבא לידי ביטוי באמירות כמו של סגן הנשיא ג'יי די ואנס, שרמז על כך שארה"ב הייתה בעבר "שפוטה" של ישראל במדיניותה.
"מדובר בשטויות. ישראל ממש לא שולטת בבית הלבן", מדגיש מקמאסטר. "היחס הזה לישראל בקרב הדור הצעיר, הזיקה המתועבת הזו לטרוריסטים ג'יהאדיסטים, האנטישמיות הזאת, הרגש האנטי־ישראלי - כל אלו קשורים לאנטי־אמריקניזם. זה נובע מתוכניות תוכנית הלימודים שמבוססות על שנאה עצמית באוניברסיטאות שלנו. זה מבוסס על מעין גישה פוסט־מודרניסטית ופוסט־קולוניאלית להיסטוריה, שהיא למעשה גישה ניאו־מרקסיסטית שמאשימה בעיות מבניות ומוסדיות בכל הבעיות בעולם - כל הרעות של העולם לפני 1945 נובעות מהקולוניאליזם, כל הרעות של העולם אחרי 1945 נובעות מהאימפריאליזם הקפיטליסטי.
"אלו הן תיאוריות ביקורתיות שמעניקות חשיבות לקורבנות לכאורה. ומה שקורה הוא שההערכה הזו לקורבנות היא דרך שגויה להסתכל על המציאות, כי היא לא מכירה בכך שלאותם ארגוני טרור יש אידיאולוגיה, יש שאיפות אכזריות. מדובר בבורות".
"הפכנו להיות תלויים מדי בסינים"
מלבד המלחמה באיראן, מדיניות החוץ של טראמפ שזורה באופן הדוק במדיניות המכסים האגרסיבית שהוא מוביל. הנשיא, שרואה בכניסת סין לארגון הסחר העולמי גורם מרכזי לפגיעה בתעשייה האמריקאית ולתלות מסוכנת בשרשראות אספקה הנשלטות על ידי בייג'ינג, הטיל מכסים נרחבים לא רק על סין אלא גם על שותפות סחר מסורתיות של ארה"ב, במטרה להחזיר ייצור לאדמת אמריקה ולצמצם את הגירעון המסחרי.
איך היית מגדיר את דוקטרינת טראמפ?
"הנשיא עקבי בהרבה דברים. הוא נחוש בדעתו לתיעוש מחדש של ארה"ב ושואף לראות אותה מייצרת יותר דברים. הנשיא מרגיש שהשינויים שהתרחשו בכלכלה העולמית, לאחר כניסתה של סין לארגון הסחר העולמי, גרמו לפגיעה עצומה עבור המון אמריקאים וחושש ששרשראות האספקה שלנו הפכו להיות תלויות מדי במפלגה הקומוניסטית הסינית".
ובכלל, אומר מקמאסטר, טראמפ רואה את המציאות הגיאופוליטית גם דרך עדשה נד"לנית: "מכאן ההתעקשות שלו על גרינלנד, החשיבות שהוא מעניק לתעלת פנמה וכן הלאה".
"לצד ההשקפה הזו, הנשיא מחזיק במידה רבה של דיסוננס", מוסיף הגנרל הבכיר לשעבר. "לפעמים יש לו שני רעיונות מנוגדים. למשל, מצד אחד הוא חושב שארה"ב נוצלה, שעשינו יותר מדי להגן על אחרים מבלי לתת עדיפות לכלכלה האמריקאית, לביטחון האמריקאי ולמולדתנו. אבל מצד שני, הוא יכול להיאבק עבור אחרים - הוא מבין שאיראן היא בעיה שצריך להתמודד איתה כי היא הגורם לבעיות רבות כל כך לשכנותיה במפרץ, לישראל, לאזרחיה שלה, לארה"ב ולכל העולם בערך".
שנת 2027 מסומנת בקרב אנליסטים וגורמי ביטחון בארה"ב כשנה קריטית ביחסים בין סין לטייוואן, בין היתר בשל הבחירות המתוכננות באי בפברואר של אותה שנה והחשש שבייג'ינג תפלוש לטייוואן. לנוכח האיום ההולך וגובר, ארה"ב ממשיכה לספק לאי נשק ותמיכה ביטחונית ובכלל זה, עסקת נשק בהיקף של כ־14 מיליארד דולר שממתינה לאישור.
האם להערכתך ב־2027 צפויה להיות שנת מפנה?
"2027 הוא זמן קריטי בגלל הבחירות בטייוואן בפברואר. אם יהיה ניצחון של מפלגת הקואומינטנג, אני חושב שסין תהיה מוטה לנסות ולכבוש את ההנהגה ולהשיג סיפוח באמצעות ניצול קשריה עם הדרג הפוליטי. ואם יהיה ניצחון של המפלגה הדמוקרטית־פרוגרסיבית, ה־DPP, שנמצאת כיום בשלטון, אני חושב שיש סיכוי לקמפיין ממשי מצד הסינים שיהיה מיועד לכבות כל תקווה בקרב הטאיוואנים לשמור על ריבונותם ־ ושאין להם ברירה אלא להיטמע בתוך סין, כפי שקרה בהונג קונג".
"אני לא חושב שזה יעבוד. העם הטאיוואני למד , באופן עקיף, מהדיכוי של העם הסיני ושל הונג קונג, והם יתנגדו לזה", הוסיף מקמאסטר. "הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות הוא לספק להם את היכולות להגן על עצמם. אני מקווה שהנשיא יאשר את עסקת הנשק עם טייוואן".
ואם התקיפה אכן תצא לפועל, ארה"ב תתערב?
"קשה לומר. אנחנו דמוקרטיה ולעם האמריקאי צריכה להיות אמירה בנושאים כאלה ־ הוא מביע את דעתו בדרך כלל דרך הקונגרס, אלא אם כן הנשיא משתמש בסמכותו הנשיאותית תחת החוקה כדי לומר שיש איום מיידי והוא צריך לפעול באופן חד־צדדי. אבל גם אז, זה לא יהיה בר קיימא אלא אם הקונגרס יאשר זאת בהמשך. מה שחשוב באמת הוא להמשיך להסביר לעם האמריקאי כיצד ביטחון טייוואן הוא לטובת ארה"ב - לא רק מנקודת מבט הומניטרית, אלא גם כלכלית, גיאופוליטית וגיאו־אסטרטגית".
"פוטין מנסה לשחק בנשיא ובוויטקוף"
גם הזווית הצפון קוריאנית נמצאת תחת מעקב של הנשיא טראמפ, שידבר על אפשרות לפגוש את מנהיג המדינה קים ג'ונג און. "אם הוא יצליח לגרום לקים לוותר על הנשק הגרעיני, זה יהיה דרמטי", קובע היועץ לביטחון לאומי לשעבר.
"טראמפ מאמין שהוא זה שיכול להשיג את העסקה שאף אחד אחר לא יכול להשיג. עם זאת, אני לא חושב שהוא באמת חושב שזה אפשרי. קים מאמין שיש לו הזדמנות והוא רוכב גבוה עכשיו. הוא כבר לא מבודד כמו בקדנציה הקודמת של טראמפ, יש לו מערכת יחסים חזקה יותר עם סין ועם רוסיה".
מקמאסטר חושב שאם תתקיים פגישה בין טראמפ לקים, האחרון ישאף להסיג את הכוחות האמריקאים מחצי האי הקוריאני בתמורה לחתימה על הסכם גרעין שולי. "זה יאפשר לצפון קוריאה לשמור על 40 ראשי נפץ גרעיניים, אך להגביל את יכולות הטילים ארוכי הטווח, כך שלא יהוו איום ישיר על ארה"ב. אני לא חושב שטראמפ יחתום על עסקה כזו".
הזכרת את רוסיה. איך היחסים של טראמפ עם פוטין?
"פוטין מנסה לשחק בנשיא והוא בהחלט שיחק בסטיב וויטקוף (שליחו המיוחד של טראמפ לענייני המזרח התיכון, א"ו) באופן מדהים. באופן כללי, פוטין אוהב לשחק את תפקיד המצית והכבאי. הוא אוהב לשחק ולתמרן מנהיגים רבים בעולם. למשל, הוא ניסה לשכנע את טראמפ שהוא יכול להיות האיש שיוביל לסיום המלחמה באוקראינה וכל אלטרנטיבה אחרת היא חלשה ולא טובה. הוא גם ניסה לתת לנשיא תחושה שמערכת המשפט האמריקאית עשתה לו עוול וכך לגרום לתחושת הזדהות איתו. הכול הצגה".
אתה חושב שטראמפ לא ינטוש את האוקראינים?
"באופן כללי אני אופטימי, אבל אני תמיד מודאג לגבי אנשים שמלחששים באוזנו של הנשיא בנושא הזה".
