בית הדין לעבודה בבאר שבע חייב מעסיקה לשלם לעובד שעבד אצלה 52 ימים בלבד, וחלה ארבע שנים לאחר מכן, 890 אלף שקל בשל אובדן פנסיית נכות. זאת לאחר שהמעסיקה, "מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים", לא העבירה כספים לקרן פנסיה במשך תקופת ההעסקה הקצרה - והביאה לקטיעת הרצף הפנסיוני של העובד ולכך שהוא לא יהיה זכאי לקצבת נכות בהמשך. בית הדין קבע כי מדובר במחדל מינהלי.
● הממונה על השכר מזהיר: "לחלק מהאנשים לא תהיה באמת קצבת זקנה"
● מה עומד מאחורי בליץ ההצעות לקצץ בפנסיה?
העובד התובע היה מבוטח ברצף בקרן הפנסיה של מנורה מבטחים משנת 2001. במאי 2016 הוא התחיל לעבוד בחברה כמנהל אחזקה, ועבד שם רק 52 ימים - ממאי ועד אמצע יולי. המעסיקה ניכתה משכרו כספים לפנסיה בתלוש יוני, אבל לא העבירה אותם לקרן.
חברת הביטוח שלחה לעובד מכתב התראה שעניינו פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי. בגלל ההפסקה בהפקדות נקטע הרצף הביטוחי, והקרן רשמה אותו כעמית חדש.
ארבע שנים לאחר מכן איבד העובד את כושר עבודתו, אך הקרן דחתה את תביעתו לפנסיית נכות, כיוון שמדובר במחלה קודמת, והוא לא צבר תקופת אכשרה חדשה של 60 חודשים.
במוקד המחלוקת עמדה שאלת הגורם האחראי לקטיעת הרצף הביטוחי, כאשר המעסיקה טענה לאי-שיתוף-פעולה מצד העובד ומסירת הצהרת בריאות כוזבת על-ידו. המעסיקה טענה כי העובד לא מסר לה את בחירתו ביחס לקופת הפנסיה אליה הוא מבקש שיפקידו כספים.
החברה גם טענה כי מאחר שהעובד לא השלים שלושה חודשי עבודה בחברה, לא קמה לה חובה חוקית לבטחו מכוח צו ההרחבה לפנסיה חובה, וכי הזכות היא זכות חוזית אשר ניתנת לוויתור ואכן בוטלה כדין על-ידי התובע במכתב בשנת 2016.
עובד זכאי להפרשות לפנסיה מהיום הראשון לעבודה
בית הדין לעבודה, בראשות סגנית הנשיא רחל גרוס ונציגי הציבור מזל אברמסון ומרדכי אדרעי, קבע כי העובד מילא בשורה המיועדת לפירוט פוליסת ביטוח קודמת קו אלכסוני, ולא הצהיר על קיומה של פוליסה פעילה. עם זאת, במשפט עלה כי הוא דיווח למעסיקה כי ברשותו קרן פנסיה פעילה במבטחים, וכי הוא מבקש כי ההפרשות הפנסיוניות יבוצעו לשם. בית הדין קבע כי חרף הרישום החסר בטופס הקליטה, המעסיקה הייתה מודעת בזמן אמת כי לעובד יש פנסיה פעילה במבטחים.
באשר לטענה כי המעסיקה לא הייתה מחויבת לבטח את העובד מאחר שלא השלים שלושה חודשי עבודה, נקבע כי לשון הסעיף בצו ההרחבה מצביע על כך שהעובד זכאי לביצוע ההפרשות לפנסיה החל מהיום הראשון לעבודתו. ההפקדה יכולה להיות רטרואקטיבית מיום תחילת העבודה, לאחר שלושה חודשי עבודה או בתום שנת המס, המוקדם מביניהם. לכן נקבע כי המעסיקה הייתה צריכה לבטח את העובד מהיום הראשון לעבודתו.
הזכאות להפקדה מתגבשת מהיום הראשון במטרה למנוע את הרצף הביטוחי, וקיימת חובה על המעסיק לבצע הפרשות רטרואקטיביות, גם אם העובד הפסיק את עבודתו לפני שהשלים תקופה זו.
בנוסף נקבע כי בהתאם להסכם העבודה, המעסיקה התחייבה לשלם לעובד הפרשות פנסיוניות מהיום הראשון לעבודה, בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי.
טענת המעסיקה כי העובד ביקש לבטל את ביטוח קרן הפנסיה בשנת 2016 - נדחתה. המעסיקה ביקשה לראות במכתב ויתור מפורש של העובד על זכויותיו, אך בית הדין קבע כי לא ניתן לוותר על זכות בסיסית של הפרשות לפנסיה לשם שמירה על הרצף הביטוחי.
הצהרות כוזבות לא מבטלות את החובה להפריש לפנסיה
עוד נקבע כי למרות שהעובד מסר הצהרות כוזבות לגבי מצבו הרפואי במסמכי הקליטה, אין בכך כדי לבטל את חובת המעסיקה לבצע את ההפרשות הפנסיוניות כדין, מאחר שחובה זו אינה מותנית במצבו הבריאותי של העובד בעת קבלתו לעבודה.
"גם אם יש ממש בטענה כי התובע לא היה מתקבל לעבודה לו הנתבעת הייתה יודעת את מצבו הרפואי, וזאת בהתחשב בכך שמדובר בעבודה במפעלים כימיים בהם התובע לא יכול היה לעבוד מפאת מצבו הרפואי - הרי שמרגע שהתובע התקבל לעבודה, עבד בפועל והיה בעל קופת פנסיה פעילה, הרי שחלה על הנתבעת החובה הקוגנטית המוחלטת לבטח את התובע בביטוח פנסיוני", נקבע בפסק הדין.
טענות המעסיקה לייחס לעובד אשם תורם נדחו. נקבע כי "מכלול הנסיבות מלמד כי שלילת זכאותו של התובע לפנסיית נכות היא תולדה של מחדל הנתבעת באי-העברת הכספים שנוכו בפועל משכרו במועדים הקבועים בדין".
"מסר משמעותי למעסיקים"
עו"ד שרון ברוורמן-עטיה, שייצגה את העובד, מסרה בתגובה: "פסק הדין נושא מסר משמעותי למעסיקים ומחדד עיקרון יסוד בדיני העבודה והביטחון הסוציאלי: החובה הפנסיונית המוטלת על מעסיק היא חובה קוגנטית שאינה ניתנת לוויתור, ואינה מסתכמת בניכוי כספים בתלוש השכר, אלא מחייבת את העברתם בפועל ובמועד לקרן הפנסיה, תוך שמירה על רציפות זכויותיו הביטוחיות של העובד".
לדבריה, "חשיבותה של הקביעה מתחדדת במיוחד במקרה זה, שבו תקופת ההעסקה הייתה קצרה ביותר. פסק הדין ממחיש כי גם מחדל בתקופת העסקה קצרה עלול לקטוע רצף ביטוחי שנצבר במשך שנים ולהוביל לנזק משמעותי שיתגלה רק שנים לאחר סיום יחסי העבודה, בעת התממשות אירוע ביטוחי".
"סעד שערורייתי ובלתי סביר"
עו"ד לירון סבן, שייצג את המעסיקה, מסר בתגובה: "מדובר בפסק דין שתוצאתו צריכה להטריד כל מעסיק במדינת ישראל. מדובר על תובע שגויס לעבודה אחרי שלושה חודשים בהם לא עבד והועסק אצל המעסיקה למשך 52 ימים בלבד. לפני שהתובע השלים שלושה חודשי עבודה (פרק הזמן המינימלי המחייב מעסיק להפריש לפנסיה), הוא התפטר ודרש מהמעסיקה בכתב שלא להפריש לו לפנסיה. לאחר שש וחצי שנים הוא הגיש את התביעה נגד המעסיקה, לאחר שתביעתו מקופת הפנסיה נדחתה.
"על אף שבית הדין קיבל את הרוב המכריע של הטענות העובדתיות שלנו, ואף קבע כי התובע היה בלתי מהימן, ניסה להטות את תוצאת המשפט במהלך עדותו, קיבל מכתב התראה בטרם הפסקת הכיסוי מחברת הביטוח לאחר שסיים את עבודתו אצל המעסיקה ולא דאג לערוך הסדר ריסק - ניתן לו סעד שערורייתי ובלתי סביר זה. בית הדין לא הטיל על העובד אף לא אחוז אחד של אשם תורם.
"תוצאות פסק הדין מפרשות את צו ההרחבה בצורה שגויה, ובנסיבות הספציפיות הוא מטיל נטל בלתי סביר על מעסיקים, ולכן לא ניתן להשלים עם תוצאותיו. בכוונתנו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בימים הקרובים, ואנו בטוחים שערכאת הערעור תעשה צדק".
