ג'ונתן סילבה והצוות שלו ב־WS Game Company הציבו לעצמם אתגר בשנה שעברה: לייצר גרסה ייחודית של מונופול שתהיה 100% תוצרת ארה"ב.
החברה יצאה לדרך עם המשחק הראשון שלה שמיוצר בארה"ב לאחר שהנשיא דונלד טראמפ הטיל מכסים גבוהים על יבוא מסין. היעד היה להשלים אותו בפברואר, לקראת יום השנה ה־250 להכרזת העצמאות של ארה"ב.
● הישראלי שפורש מענקית הצעצועים ועשוי להצטרף לפרמאונט־וורנר
● כך ה-AI משפיע על מחיר הביג מק: השיטה של מקדונלד'ס נחשפת
"זה היה כאב ראש ענק. אני מקווה שלא אצטרך לעבור את זה שוב", אומר סילבה, שבשלב מסוים שקל לבטל את הפרויקט כולו. "זה לא היה רווחי עבור החברה שלנו בשום אופן".
סילבה והצוות שלו גילו שהאפשרויות לייצור משחק בארה"ב מוגבלות ביותר, והעלויות עלולות להיות גבוהות עד כדי כך שהייצור אינו משתלם. משחק מקביל שהיה מיוצר בסין היה איכותי יותר, עולה פחות ומגיע לשוק מהר יותר. למרות זאת, החברה המשיכה בפרויקט, אף שבסופו של דבר לא הצליחה להגיע לייצור אמריקאי מלא.
הייצור עבר לארה"ב והעלויות הוכפלו
החברה של סילבה מייצרת גרסאות יוקרתיות של משחקים קלאסיים, משחמט ודמקה ועד "משחק החיים". במשך 25 שנה, כל המשחקים שלהם יוצרו בסין. אביו, ממייסדי החברה, נהג לשהות באסיה במשך שבועות בכל פעם. החברה פיתחה לאורך השנים קשרים עמוקים עם המפעלים הסיניים שמייצרים עבורה, וייצרה משחקים עבור חברות כמו רסטוריישן הארדוור ופוטרי בארן, וכן עבור קמעונאים הפונים לשוק הרחב.
סילבה, בעלים משותף ומנכ"ל החברה המשפחתית, הגה את הרעיון למה שייקרא בהמשך "מהדורת אמריקנה של מונופול", לאחר שהמכסים שטראמפ הטיל שיבשו את הייצור בסין.
2,500 העותקים הראשונים של מהדורת אמריקנה, שבה הנכסים נקראו על שם אתרים מוכרים ברחבי ארה"ב, הגיעו למדפים ביוני. אומנם היה זה ארבעה חודשים מאוחר מהמתוכנן, אך עדיין בזמן לציון יום השנה ה־250 של ארה"ב. קשיים בייצור המגש שמחזיק את חלקי המשחק עיכבו עד אוגוסט את המחצית השנייה של ההזמנה, שכללה 5,000 יחידות.
המכסים שהטיל ממשל טראמפ הובילו חברות רבות לבחון מחדש את מערך הייצור שלהן. הניסיון של WS Game ממחיש את הקשיים הכרוכים בהעברה מהירה של הייצור לארה"ב, לאחר עשרות שנים של עבודה עם שותפים סינים. בתחילה החברה העריכה כי תוכל לייצר משחק בעלות גבוהה ב־20% מהעלות בסין, לאחר שקלול עלויות המשלוח, לדברי אדם הוכרמן, מנהל הפיתוח העסקי החדש של WS Game. בפועל, העלות הייתה גבוהה ב־100%.
עלויות גבוהות יותר של כוח אדם וחומרי גלם היו בין האתגרים הרבים, אומר הוכרמן. היו גם הבדלים משמעותיים נוספים: בניגוד לארה"ב, בסין מפעלים רבים מתמחים בייצור רכיבים כמו חלקי עץ שנחתכים, נצבעים ומודפסים בדיוק רב, וכן רכיבים מורכבים אחרים. בנוסף, המפעלים בסין ממוקמים קרוב יותר זה לזה.
"במוצר שמיוצר בסין יש כל כך הרבה פרטים קטנים שעשויים טוב יותר ממה שאנחנו מסוגלים לעשות כאן", אומרת סמנכ"לית התפעול קרי אדיס, אחותו של ג'ונתן ובעלים משותפת בחברה. "קשה לומר שהם שווי ערך, אף שמהדורת אמריקנה עולה הרבה יותר".
קופסאות במראה ספר ומשחקים בתוך שולחנות
WS Game מוכרת כמיליון משחקים יוקרתיים בשנה. החברה, שממוקמת במנצ'סטר ביי דה סי שבמסצ'וסטס, מעסיקה 25 עובדים.
דיינה סילבה, אביהם של ג'ונתן וקרי, ומייקל דויל, שייסד את החברה יחד איתו, הקימו את WS Game בשנת 2000 כדי לעצב ולפתח משחקים עבור הסברו (Hasbro), חברת הצעצועים שמחזיקה בזכויות או מעניקה רישיונות למאות משחקים. המוצרים הראשונים שייצרו ברישיון מהסברו היו שולחנות קפה, שולחנות צד ושולחנות פאב, שבתוכם שולבו גרסאות של שבץ נא או מונופול.
במשך שני עשורים דיינה סילבה נהג לשהות באסיה בין 80 ל־100 ימים בשנה. כיום, כנשיא החברה, הוא עדיין נוסע לשם בממוצע בין 30 ל־40 ימים בשנה.
בשנת 2009 הסברו ביקשו מסילבה ומדויל ליצור סדרת משחקים קלאסיים עבור רסטוריישן הארדוור, קמעונאית הרהיטים. שלושת המשחקים הראשונים היו גרסאות יוקרתיות של מונופול, שבץ נא והרמז. הם שימשו בסיס לסדרת Vintage Bookshelf של WS Game, שבה קופסאות המשחק מעוצבות כך שייראו כמו ספרים.
כדי להעניק להן מראה ייחודי, הם יצרו שדרה מעוגלת דמוית ספר שאינה קורסת. הם החליטו שהבתים והמלונות יהיו עשויים מעץ במקום מפלסטיק וייארזו בשקיות שניתנות לסגירה חוזרת. בנוסף, הם ביקשו מהמפעל הסיני שלהם להוסיף מנגנון סגירה מגנטי נסתר.
"המגנט היה חלק חשוב מהעיצוב", אמר ג'ונתן סילבה, שהצטרף לחברה בזמן השקת הסדרה. "רצינו לוודא שהלקוח לא יישאר עם קופסה שנפתחת מעצמה". לדבריו, התהליך כולו ארך כשנה.
כשטראמפ העלה בשנה שעברה את המכסים על יבוא מסין ל־145%, ג'ונתן סילבה עצר זמנית את הייצור במדינה. באוגוסט הוא מיהר לייבא מלאי בשווי 5 מיליון דולר במהלך תקופה שבה המכסים הופחתו זמנית ל־30%, אך לקוחות רבים כבר ביטלו הזמנות. החברה סיימה את השנה עם ירידה של 35% במכירות.
סילבה החל גם לחפש שותפי ייצור חדשים בווייטנאם, טייוואן, אינדונזיה, קנדה וברזיל. הוא הטיל על הוכרמן לפתח משחק יוקרתי מתוצרת ארה"ב.
הגרסה האמריקאית כוללת שינויים רבים שנבעו ממגבלות הייצור בארה"ב. הכריכה שלה עשויה נייר והשדרה שטוחה, בעוד שהגרסה המיוצרת בסין מצופה בד ובעלת שדרה מעוגלת. בגרסה האמריקאית גם אין מנגנון סגירה מגנטי. בסין המגנטים מוכנסים ידנית, שלב שהיה יקר מדי לביצוע בארה"ב.
הבתים והמלונות עשויים מפלסטיק במקום מעץ. שקיות פלסטיק רגילות החליפו את השקיות לשימוש חוזר. והקוביות? הן עדיין מגיעות מסין. החברה לא הצליחה למצוא בארה"ב יצרן שיסכים לייצר 5,000 זוגות.
בסין WS Game אומרת למפעלים מה היא רוצה ומבקשת מהם להפוך את הרעיון למציאות. בארה"ב התהליך היה הפוך. "ביררנו מה המפעלים מסוגלים לייצר, ואז התאמנו לכך את העיצוב", אמר סילבה.
אף יצרן לא היה מסוגל לבצע את העבודה מתחילתה ועד סופה, כפי שנהוג בסין, שם המפעלים לרוב מתקדמים יותר ולעיתים קרובות גם משלבים תחת קורת גג אחת כמה שלבים בתהליך הייצור. הצוות בחן פורמטים שונים למשחק וחיפש יצרנים שיוכלו לספק רכיבים בודדים, עד שלבסוף בחר בגישה משולבת שהתבססה על יצרן מרכזי אחד וכמה ספקים קטנים יותר.
לא פעם, ההחלטות שלהם הסתכמו בשיקולי עלות. הם ויתרו על קופסאות לקלפים, משום שבארה"ב עלותה של כל אחת הייתה כ־5 דולר, לעומת סנטים בודדים לקופסה בסין.
המגש מפלסטיק שכמעט והביא לביטול הפרויקט
הוכרמן, שפיקח על הפרויקט, דמיין בתחילה משחק יוקרתי בקופסת עץ, בדומה לגרסאות שהחברה מייצרת בסין כבר שנים. אלא שהעלות הייתה גבוהה מדי: לפי ההערכות, הקופסה לבדה הייתה עולה לפחות 65 דולר. WS Game נוהגת לתמחר את משחקיה במחיר הגבוה פי ארבעה עד שישה מעלות הייצור, כדי לאפשר לכל גורם בשרשרת האספקה להרוויח.
החברה שינתה כיוון והחליטה ליצור משחק שאפשר להציג על שולחן קפה, המבוסס על סדרת Vintage Bookshelf אך גדול ממנה. יצרני קופסאות בארה"ב לא הצליחו לייצר את הקופסה דמוית הספר בעלת השדרה המעוגלת ש־WS Game רצתה, וגם לא קופסה אטרקטיבית שעמדה בסטנדרטים של החברה. יצרן ספרים הביע עניין, אך העלות הייתה גבוהה מדי.
לבסוף WS Game מצאה שותפה בדמות יצרנית המשחקים קרטמונדי גרופ, יצרנית המשחקים המסורתית היחידה שמחזיקה מפעל בארה"ב והביעה עניין בפרויקט. שתי החברות גייסו ספקים חיצוניים לייצור החלקים שקרטמונדי לא הייתה מסוגלת לייצר.
קרטמונדי ממוקמת בבלגיה, אך מפעילה מפעל באיסט לונגמדו שבמסצ'וסטס בגודל של 20 מגרשי פוטבול, שהיה בעבר בבעלות הסברו. לדברי הסברו, פעילות הייצור באתר החלה כבר בשנות ה־60. החברה רכשה את המפעל ממילטון בראדלי ומכרה אותו לקרטמונדי בשנת 2015.
המפעל באיסט לונגמדו מייצר משחקים עבור כשני תריסר לקוחות, בעיקר בסדרות של 5,000 עד 20 אלף יחידות. הוא מעסיק כ־375 עובדים במשרה מלאה וחלקית, ובהם עשרות שעובדים במקום כבר יותר מ־40 שנה. מספר העובדים גדל בכ־100 לעומת השנה שעברה. במפעל מיוצרים "משחק החיים", קנדי לנד ומשחקים מצליחים נוספים של הסברו, בהם גם הגרסה הרגילה של מונופול. במקום פועל בית דפוס בן 30 שנה, ולצדו מכונות שנוספו בשנתיים האחרונות כדי לענות על הביקוש הגובר בשוק משחקי קלפי האספנות.
במהלך מגפת הקורונה ייצר המפעל באיסט לונגמדו יותר ממיליון משחקים בשבוע, אך היקף ההזמנות ירד עם פתיחתה מחדש של הכלכלה. לפני שלוש שנים קרטמונדי הורידה את גודל ההזמנה המינימלי מ־20 אלף ל־5,000 יחידות, במטרה למשוך חברות משחקים קטנות יותר.
משחק אמריקנה לא היה רק סדרת ייצור קטנה יותר, אומר האנג לה, סגן נשיא לפיתוח עסקי בצפון אמריקה בקרטמונדי. זה היה גם פרויקט בהתאמה אישית עם דרישות מיוחדות. "בסופו של דבר, זו שאלה של היתכנות ותקציב", הוא אומר. "זה לא שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. אנחנו פשוט לא מסוגלים לייצר אותו במחיר שיעמוד בשאר הדרישות".
במקום בתים ומלונות מעץ, WS Game בחרה בנכסים ירוקים ואדומים מפלסטיק יצוק, שקרטמונדי מייצרת במיליונים עבור הגרסאות הרגילות של מונופול.
גם הרכבת כל החלקים בתוך האריזה דמוית הספר הציבה אתגר נוסף. "לקח לנו חודש להבין איך לעשות את זה, תוך התאמה ושינוי של ציוד שכבר היה ברשותנו", אומר לה.
מגש משחק מפלסטיק שיוצר בידי ספק חיצוני כמעט הביא לביטול הפרויקט. המגש, שיוצר בידי חברה בשם פיוניר פקג'ינג, עשוי מפלסטיק שעובר תהליך מיוחד המכונה "פלוקינג", שבו מצפים את פני השטח בסיבים זעירים שמעניקים לו מרקם קטיפתי. במגש שבעה תאים לשטרות, וכן תאים לקלפים ולחלקי המשחק האחרים.
לדברי WS Game, הכנת התבניות והציוד הדרושים לייצור המגשים עולה בארה"ב כמעט פי עשרה מבסין. עיכובים בייצור רק החמירו את המצב.
כשפיוניר ייצרה את הדוגמאות הראשונות, חלק מהשקעים שנועדו להכיל את אביזרי המשחק כלל לא נוצרו, אחרים היו דקים מדי או לא היו עמוקים מספיק. כשהחברה עברה לייצור, התברר שקשה לחלץ את המגשים מהתבניות. חלקם נסדקו במהלך החילוץ, ואחרים נשברו במשלוח או בבדיקות השימוש.
סילבה שקל לבטל את הפרויקט ולשלם לקרטמונדי את העלויות שכבר נגרמו לה. "הרמתי ידיים. מבחינתי זה נגמר", הוא אומר. "נמאס לי מזה". הצוות שקל לייבא את מגשי המשחק מאסיה, אך היה נחוש לייצר את המשחק בארה"ב.
אדיסון קמוסי, מבעלי פיוניר ונציגת המכירות שלה, מספרת כי נסעה לפחות חמש פעמים ל־WS Game ולקרטמונדי כדי להציג דוגמאות ולהוכיח שהעסק המשפחתי שלה, שפועל כבר 80 שנה, נחוש לייצר את המגש כמו שצריך.
פיוניר עובדת בדרך כלל עם חברות בתחומי המזון, הרפואה והאספקה התעשייתית, ומייצרת מגשים חד פעמיים מחומרים כמו פוליסטירן או פוליוויניל כלוריד. החברה, שממוקמת בצ'יקופי שבמסצ'וסטס, מתמחה בהזמנות בהתאמה אישית, אך מעולם לא ייצרה מגש למשחק, או מגש שנועד לשימוש ממושך. "זו הפעם הראשונה שייצרנו משהו שלא נזרק אוטומטית לפח", אומרת קמוסי.
פיוניר רכשה ציוד ותבניות נוספות והתנסתה בשינויי טמפרטורה וזמני התקשות כדי להבין טוב יותר את הבעיה וכיצד לפתור אותה. היא גייסה עובד לשעבר שפרש לגמלאות כיועץ, השתמשה בקצף מיוחד כדי לשחרר את המגשים מהתבניות והניחה אותם על גבי לוחות במקום לערום אותם זה על גבי זה כדי למנוע סדקים. שעות העבודה הנוספות הלכו והצטברו. לדברי קמוסי, פיוניר בדקה ידנית כל מגש לפני שיצא מהמפעל.
ייצור המנה השנייה של המגשים התעכב משום שפיוניר השתמשה בחלק גדול מחומרי הגלם בניסיונות להבין כיצד לייצר אותם כראוי. היא נאלצה להמתין יותר מחודש לאספקה נוספת בגלל הציפוי המיוחד והצבע הייחודי.
"במקרה הטוב נצא מאוזנים ובמקרה הרע נפסיד, אבל לפחות זו הייתה חוויה לימודית", אומרת לין קיזק, מנכ"לית פיוניר.
"ההכנסות לא כיסו את המשאבים שהשקענו"
WS Game מוכרת בדרך כלל את מהדורות Vintage Bookshelf שמיוצרות בסין ב־45 דולר. בתחילה החברה כיוונה למחיר של 50 דולר למהדורת אמריקנה, אך בפועל אפילו לא התקרבה ליעד. פיתוח המשחק החדש והבאתו לשוק ארכו כמעט 14 חודשים, לעומת כתשעה חודשים לייצור משחק בסין, ומחירו הגיע ל־80 דולר.
"אנחנו אומנם לא מוכרים את המשחקים בפחות מעלות הייצור שלהם, אבל ההכנסות אינן מספיקות לכיסוי ההוצאות השוטפות הרגילות שלנו או המשאבים שהשקענו בפיתוח", אמר סילבה.
WS Game מכרה את כל 2,500 המשחקים מהמנה הראשונה וקיבלה הזמנות מוקדמות ל־10% מ־2,300 היחידות שהושלמו באוגוסט. לדברי ג'ונתן סילבה, העיכובים "בהחלט פגעו במכירות" של המנה השנייה. "פספסנו את 4 ביולי, שהיה תאריך חשוב", הוא אומר.
"היה משהו נוסטלגי בייצור מוצר במפעל שהיה שייך בעבר למילטון בראדלי", אומרת אדיס. בילדותה היא צפתה בהדפסת שטרות של מונופול במפעל של פארקר ברדרס בסיילם שבמסצ'וסטס, ובהמשך ביקרה במפעל באיסט לונגמדו במסגרת התמחות ב־Winning Solutions, החברה שהפכה לימים ל־WS Game.
אבל כל זה היה לפני עשרות שנים. "רבים מהשינויים שנאלצנו לעשות נבעו מכך שתעשיית הייצור האמריקאית כבר לא מייצרת מוצרים מהסוג הזה, אם בכלל ייצרה אותם בעבר", אומרת אדיס. "הניסיון לחזור ולבנות מחדש את כל מערך הייצור בתוך שנה היה מאתגר מאוד".
כתבה זו תורגמה על ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית.
