בשנת 2022 עמלה הכנסת על חקיקה שנועדה לאפשר פטור מוויזה לארה"ב לאזרחי ישראל. אחד החוקים שנחקקו אז הוא חוק סמכויות לאיסוף ואבחון של נתוני נוסעים הנכנסים לישראל או יוצאים ממנה. במסגרת החוק הוקם מאגר ברשות המסים, שאליו מועברים שמות ופרטי נוסעים ואנשי צוות. בעוד שלשב"כ, למוסד ולמשטרת ישראל יש גישה מלאה אליו, משרדי ממשלה ובהם משרד התחבורה יכולים רק להגיש "שאילתא" למאגר.
● פיצוי של עד 210 אלף דולר לנוסע: איך ניתן לתבוע את פליי דובאי?
● מבצע ישראלי? הקונספירציות סביב פליי דובאי שהשתלטו על הרשת
היועצת המשפטית של השב"כ בירכה על המהלך. "תמונת מודיעין למעשה נבנית מפרטי מידע, ומדובר בפרטי מידע חיוניים כדי לאמת ולהזם חשד בהקשר של ייעוד השירות ותפקידיו לסיכול טרור", אמרה במפורש.
היועץ המשפטי של המוסד אף הוא הצטרף לדברים והסביר שהצורך הארגוני במאגר הוא למימוש אחריותו של הארגון "להגנה על ביטחונם של ישראלים בחו"ל, יהודים בחו"ל וכולל איומים שמגיעים מחו"ל לתוך מדינת ישראל בעצם הנתונים האלו נדרשים לארגון". הוא הוסיף גם את הצורך במיידיות, וטען שמתוקף זאת, לארגון צריכה להיות שלוחה באותו מאגר.
מה היא אותה שלוחה? החוק מקנה לשב"כ, למוסד ולמשטרה את הסמכות להקים שלוחה במאגר השמות שתחת רשות המסים. נציג משרד המשפטים הסביר שבעצם מדובר במתקן נפרד, הממוקם בשב"כ, במוסד או במשטרה, שאליו ניתן להזרים מידע ממאגרי המוסד או השב"כ ולהצליב ולהתיך אותו יחד עם המידע על הנוסעים ואנשי הצוות.
לא עברו על הרשימה
קשה שלא להצטמרר מחלק אחר שמתגלה בדיונים הללו; נציג משרד המשפטים הסביר שחברות התעופה מחויבות להעביר את המידע בשלוש נקודות זמן: 48 שעות לפני הטיסה, עם ביצוע הצ'ק אין ואחרי שדלתות המטוס נסגרו. "מה החשש? בסוף אנחנו יודעים מי הגיע. מה הדחיפות?" שאל ח"כ שלום דנינו (הליכוד). נציג משרד המשפטים ענה: "המהות של החוק הזה היא לדעת מי צפוי להגיע לפני שהוא נוחת פה בנתב"ג". הוא הוסיף כי "אם האמריקאים היו יודעים ב-9.11 שעולים שורה של אנשים שהם יודעים לזהות ממקורות מודיעיניים שהם שייכים לארגון אל קאעידה, יש מצב שהם היו מונעים מהם לעלות למטוס לפני הטיסה".
מסתבר שלמרות הסמכויות הנרחבות בחוק, במוסד לא עברו על הרשימה. זאת מתוך הנחת עבודה שהאחריות מוטלת על משרד התחבורה - שם טוענים שכלל לא קיבלו את השמות, אף שהחוק מקנה להם אפשרות לבקש אותן.
גופי הביטחון תופסים את תפקידם כמנהלי אירוע חירום בעוד שמי שאמור לאבטח את הטיסות בשגרה הוא משרד התחבורה על סמך הצהרה של חברת התעופה ומדינת המוצא שלה על בדיקות שבוצעו לצוותים. הנחת העבודה הזו לא מסתדרת באופן מלא עם דברים שנאמרו לפרוטוקול בכנסת בדבר היכולת למנוע טרור.
גם את חלקו של משרד התחבורה אפשר להבין מהחוק ומהדברים שנאמרו לפרוטוקול. "לפחות בישראל מה שנקבע מכוח החלטות ממשלה שעומדות בעינן, זה שאבטחת התעופה של חברות התעופה הישראליות - ההנחיה הביטחונית להן היא על ידי שירות הביטחון הכללי ואילו חברות התעופה הזרות שטסות אל ישראל וממנה מונחות מקצועית ביטחונית על ידי משרד התחבורה", הסביר נציג משרד המשפטים. "החשש של חטיפת מטוס ופעולת טרור באמצעות כלי טיס נכונה גם אם המטוס הוא של אייר פראנס וגם אם של אל על, אבל בגלל האבחנה הזו שקיימת בישראל ציינו את שני הדברים".
ואולם החוק לא נותן את אותן הסמכויות לגופי המודיעין ולמשרד התחבורה. בעוד שאלו יכולים להקים שלוחה, משרד התחבורה יכול לבקש שאילתה על מידע מסוים.
האחריות - שאלה סבוכה
בכל אופן, במשרד התחבורה טוענים שמעולם לא הועבר אליהם מידע מהמאגר הזה, ושאין להם סמכות לבחון את שמות אנשי הצוות, אך הם גם לא פנו בבקשה לקבלת מידע מהמאגר אף שיש להם יכולת לעשות כן.
החלטות ממשלה שהתקבלו אכן מטילות את האחריות על ביטחון הטיסות הזרות על משרד התחבורה אלא שעל פי נהליו, שנבדקו ואושרו על ידי המל"ל, הם מסתפקים בבדיקה של רשויות הביטחון של מדינת המוצא של חברת התעופה. לכן, שאלת האחריות היא שאלה סבוכה. ואולם, גם אם משרד התחבורה כשל בתפקידו - הדבר לא פוטר את השב"כ והמוסד שתפקידם הוא מניעת טרור ושהחוק העניק להן באופן מפורש את היכולת לבדוק את שמותיהם ופרטיהם של הנוסעים ואנשי הצוות.
בשנת 2024 פרסם מבקר המדינה דוח חסוי על אבטחת הטיסות לישראל. בחלקו הגלוי של הדוח המליץ המבקר למל"ל לקיים עבודת מטה, בשיתוף עם משרד התחבורה, משרד האוצר, רש"ת, שב"כ והמשטרה, שבה ייבחן נושא אבטחת התעופה האזרחית הבינלאומית בישראל על כלל היבטיה. מאז, במל"ל התקיימו דיונים אך לא התקבלה החלטת ממשלה בנושא. בנתיים, קשה שלא לתהות מי אחראי למנוע את האירוע הבא.
