חינוך חינם מגיל 0-3 היא אחת ההבטחות המרכזיות שחוזרות תמיד במהלך בחירות. מועמדת מפלגת ביחד לירן אבישר בן־חורין התייחסה לנושא וטענה כי "מגיל אפס עד שלוש, ההשקעה של ישראל (בחינוך)... היא הכי נמוכה בעולם המערבי". בדקנו האם זה נכון.
● כמה התקדמנו תחת יואב קיש במשרד החינוך?
● האם רק סמוטריץ' הוריד מסים בשני העשורים האחרונים?
ב־OECD בוחנים את ההשקעה בחינוך במונחי כוח קנייה יחסי - PPP, פר ילד. מדי שנה מפרסם הארגון לשיתוף־פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) סקירה ש"בוחנת מי משתתף בחינוך, מהן ההוצאות עליו, איך מערכות החינוך פועלות, ומהן התוצאות שהן משיגות".
בסקירה לשנת 2026, המציגה נתונים משנת 2023, עלה כי הנתון של ישראל הוא 1,482 דולר מתוקנן לילד - הנתון הנמוך ביותר מבין כלל המדינות שמופיעים לגביהן נתונים (18 מתוך 38 מדינות ה־OECD). זאת, לאחר עלייה של 28% בהוצאה הכוללת לילד בגילאים הללו בין השנים 2015-2023.
פרופ' איל קמחי, מהאוניברסיטה העברית וסגן הנשיא של מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי, הסביר לנו כי העלייה בהוצאה מהווה חלק ממגמה עולמית של השקעה בחינוך לגיל הרך, כך שבמרוץ בין המדינות אנו עדיין נותרים מאחור.
דוח ועדת שפירא ממרץ אשתקד, שעסק בחינוך המיוחד, מציין כי למרות החשיבות העצומה שיש לשכבת הגיל 0-3 על המשך התפתחות הילד, כפי שעולה רבות ממחקרים, ההשקעה הממשלתית בגילאים הללו נמוכה ב־54% בהשוואה לממוצע מדינות ה־OECD.
בעוד שברוב המדינות המפותחות שיעור התעסוקה של אימהות לילדים עד גיל שנתיים נמוך משיעור התעסוקה של אימהות לילדים בני 3-5, בישראל מדובר בשיעורים דומים: 70% תעסוקה בקרב אימהות לילדים עד גיל שנתיים, ו־75% תעסוקה של אימהות לגילי 3-5. בהתאמה, שיעור ההשתתפות של ילדים בגיל הרך במסגרות חינוך בישראל הוא 56%, בהשוואה לממוצע של 35% במדינות ה־OECD (לפי נתוני 2018).
ישראל מובילה גם בשיעור ההשתתפות של ילדים בני פחות משנה במסגרות האלה - 31% - לעומת ממוצע של 9% במדינות המפותחות האחרות.
עוד מציינים בדוח של הוועדה כי המשמעות של היעדר מענה ציבורי מספק בישראל לגילי לידה עד שלוש משמעותו שהאיכות של המסגרת והמענה שניתן לילדים נובע ממצבם הסוציו־אקונומי, מגזר, מידת הפריפריאליות וכדומה. לכן, בהיעדר השקעה בתקופה זו, נפערים פערים בעלי משמעויות ארוכות־טווח בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.
לדברי פרופ' קמחי "התפקיד של החינוך לגיל הרך הוא כפול: מצד אחד, הוא משחרר את האימהות לעבודה ועוזר לשיעור ההשתתפות שלהן בשיעור העבודה, שגבוה מאוד בישראל; והתפקיד השני הוא להכין את הילדים לשלב הבא של המערכת החינוכית, ומחקרים שנעשו הראו את החשיבות של זה - שילדים, בעיקר משכבות חלשות, שכן השתתפו במסגרות חינוכיות לגיל הרך, הצליחו יותר בהמשך החיים מאלה שנשארו בבית".
השורה התחתונה: דברי אבישר בן־חורין נכונים. ההשקעה של ישראל בחינוך לגילאי 0-3 היא הנמוכה ביותר מבין מדינות ה־OECD שמופיעים לגביהן נתונים, ועומדת על 1,482 דולר מתוקנן לילד.
