צרפת בלהבות: מאז תחילת ההפגנות, 65 בתי ספר נשרפו חלקית או כליל בימים האחרונים, רחובות נחסמו על ידי בריקדות מאולתרות ופחי זבל בוערים, פורעים תקפו באלימות מורים ומנהלים, הציתו כבאיות ואוטובוסים וירו זיקוקים לכיוון שוטרים ואזרחים תמימים. הלימודים בכ־500 בתי ספר הושעו גם בתחילת השבוע משיקולי ביטחון, וכ־5,000 מתפרעים נעצרו עד כה, שני שלישים מהם מתחת לגיל 18. מאות בני אדם נפצעו ותמונות של כאוס ברחובות מופצות ברחבי המדינה והיבשת. העיתון לה מונד הגדיר את הפרעות כ"אחד מגלי המחאה המשמעותיים ביותר של שלושת העשורים האחרונים".
● מהמר על מחאת הדיור: ראש ממשלת ספרד הכריז על בחירות בזק
● המצור האיראני נשבר: לראשונה יוצא מהמפרץ יותר נפט מאשר לפני המלחמה
הרקע המיידי להפגנות הוא דרישה להשקעה ממשלתית רבה יותר במערכת החינוך. באופן פרדוקסלי משהו, בזמן שהמוחים דורשים השקעה רבה יותר בתשתיות, כיתות קטנות יותר ויותר מורים, נגרמו כבר נזקים במאות מיליוני אירו לבתי הספר הקיימים.
למעשה, הרקע הרחב יותר הוא עימות על סדרי עדיפויות לאומיים בעידן שבו הממשלה הצרפתית מתנדנדת על ספו של משבר חוב, כאשר השמיכה הפיננסית שלה קצרה מכדי לספק את כל הדרישות הציבוריות. חוסר היציבות הפוליטי והכלכלי שהפך את צרפת לפנים האפשרויות של משבר חוב אירופי מתבטא כעת ברחובות הבוערים של ערים מרכזיות בצרפת.
החוליה החלשה של גוש האירו
אחרי עשור תחת הנהגתו של הנשיא עמנואל מקרון, הפכה צרפת לאחת החוליות החלשות ביותר בגוש האירו. מקרון הבטיח לשרטט מחדש את הפוליטיקה הצרפתית ולכבוש את המרכז הפוליטי, אך יצר אכזבה רבתי בקרב הבוחרים וגרם בפועל לבריחה לקצוות: הימין הפופוליסטי של מרין לה־פן והשמאל הפופוליסטי של ז'אן לוק מלנשון הם הכוחות המתחזקים והמשפיעים ביותר כעת.
כבר שלוש שנים שלמקרון יש ממשלה שאין לה רוב בפרלמנט, הוא אינו מצליח לבצע צעדים פיסקליים כלשהם, ובימים אלו, בהם הממשלה צריכה להציג תקציב חדש, האינטרסים מתנגשים ברחובות. עם חוב לאומי מטפס של 118% מהתמ"ג, גירעון של לפחות 5% ותשואות אג"ח שזינקו הרבה מעבר למדינות אחרות בגוש האירו, צרפת נמצאת במצב שברירי מבחינה כלכלית.
סטפן לקורנו, ראש הממשלה הנוכחי מטעם מקרון, האשים בימים האחרונים את השמאל ואמר כי מאחורי ההפגנות הנוכחיות מסתתר ניסיון ל"תצוגת כוח" של השמאל הרדיקלי, על רקע דיוני התקציב ולפני הבחירות הגורליות לנשיאות צרפת באפריל הקרוב. גורמים במפלגת השמאל "צרפת הלא־כנועה" (LFI), שבראשה עומד ז'אן־לוק מלנשון, היו מתואמים היטב עם המוחים, ולפי הממשלה המפלגה ליבתה את המחאה בעזרת פעילים מקומיים ונציגי ציבור מטעמה. משרד ראש הממשלה אמר בסוף השבוע כי ההפגנות הנוכחיות הן "מהלך מתואם היטב של ה־LFI וארגוני שמאל רדיקלי".
מתעדים את המהומות ברשות החברתיות
בינתיים, המהומות תופסות תאוצה באמצעות הרשתות החברתיות. צעירים מעלים לטיק־טוק ולסנאפצ'ט תיעוד שלהם שורפים כיתות, מחריבים בתי ספר ומציתים אוטובוסים. במרסיי ובשטרסבורג שותקה התנועה הציבורית במרכז הערים בשל התפרעות המוחים. וידיאו שבו אחד מהם מכוון ספריי מוצת ושורף את פניה של מורה הפך לוויראלי. רבים מהצעירים מניפים דגלי פלסטין או אלג'יריה, או מדינות אחרות מהן הגיעו הוריהם או סביהם, מה שלדברי הימין מוכיח את כישלון מדיניות ההגירה של צרפת.
לצרפת יש היסטוריה עשירה של מאבקים אלימים כחלק ממלחמה על סדרי עדיפויות תקציביים. רק בשנים האחרונות תנועת "האפודים הזוהרים" הצליחה לבטל העלאות ומסים על דלק; הפגנות אלימות של חקלאים במרכזי הערים הצליחו לשמר סובסידיות למגזר זה; והפגנות המוניות נגד הגדלת גיל הפרישה לפנסיה הביאו להשעיית רפורמת־דגל זו של מקרון. ההסברים הממשלתיים לגבי הצורך בקיצוץ פיסקלי, בשלב זה, נופלים על אוזניים ערלות, מה שרק מגביר את העצבנות בשווקים ומביא לעליית הריבית הצרפתית על החוב. זו זינקה ביותר מ־1.5% בחודש האחרון מול אג"ח גרמני, שיעור גבוה יותר מאשר כל הכלכלות האחרות בגוש האירו.
במיוחד חוששים השווקים הבינלאומיים משום ששני המועמדים המובילים לנשיאות כעת - לה־פן ומלנשון - מקדמים מדיניות כלכלית שרק תעמיק את החוב, או תגרום לאובדן אמון טוטאלי בצרפת. לה־פן מציעה לשוב ולהוריד את גיל הפרישה לפנסיה, מה שיעלה לממשלה כ־100 מיליארד אירו נוספים מדי שנה. היא גם מציעה להעלות את הפנסיות ולהוריד את המסים על דלק, כדי לסייע לתושבים "להתמודד עם יוקר המחייה".
מלנשון, מצדו, נמצא לחלוטין מחוץ לקונצנזוס הכלכלי ומציע שהבנק המרכזי האירופי "ימחל" על הריבית על החוב הצרפתי, כמו גם להעלות מסים על עסקים ולהגדיל את שכר המינימום.
בינתיים, העיניים הן על הנעשה ברחובות. מחאה של סטודנטים אמורה להצטרף ביום שלישי למחאת התלמידים. כמה מפלגות פוליטיות כבר הודיעו כי יתמכו בהפגנות. הממשלה לוחצת לפתוח בתי ספר, אך כל עוד ההתפרעויות נמשכות, התדמית החיובית של הכלכלה השנייה בגודלה באיחוד האירופי ממשיכה להיסדק.
