שר החוץ הבריטי, אד מיליבנד, אישר סופית פיתוח של שדה הנפט הגדול "סי ליון" בסמוך לאיי פוקלנד הבריטיים הנמצאים בדרום האוקיינוס האטלנטי קרוב לארגנטינה, כך מדווח הטלגרף הבריטי. מדובר על גב משמעותי של ממשלת בריטניה על רקע שלל איומים של נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי סביב פיתוח הנפט באזור, זאת לאור התביעה ארוכת השנים של ארגנטינה על האיים שהגיעה לשיאה במלחמה בשנות השמונים בה בריטניה ניצחה.
המרוויחה הגדולה היא חברת הנפט הישראלית נאוויטס בראשות גדעון תדמור, שמפתחת ותנהל את המאגר, כמו גם השותפה הבריטית שלהם רוקהופר. האישור פותח את האפשרות להפקת נפט מסחרית כבר בשנת 2027. ההכנסות האדירות מהנפט צפויות להשפיע משמעותית על חייהם של 3,500 תושבי פוקלנד.
פוטנציאל המשאבים באזור אמנם היה ידוע במשך זמן רב, אך שנים ארוכות עברו עד שהבשיל לכדי מימוש. נאוויטס מחזיקה ב־65% מהמאגר, הרביעי בגודלו בעולם שטרם פותח. ב־2023 סקר משאבים נוסף גילה עלויות נמוכות יותר וכמויות נפט גבוהות יותר ממה שהיה חזוי - מה ששיפר דרמטית את המוכנות להשקיע במאגר. בדצמבר 2025, הודיעה נאוויטס על החלטת השקעה סופית (FID) לפיתוח שלב א' בפרויקט בתקציב כולל של 1.8 מיליארד דולר. כעת, מתקבל האישור הרגולטורי הסופי מבריטניה, והפרויקט יכול לצאת לדרך במלואו.
מוקדם יותר בשנת 2026, נאוויטס החלה לקדוח קידוחים ראשוניים, עם תוכניות ל-23 בארות נפט בצפון שדה הנפט. היא כבר שכרה שתי אוניות ייצור נפט כדי לשנע אותו, והציבה כמטרה להגיע ל-180 אלף חביות נפט ביום. המאגר מוערך בכ-1.7 מיליארד חביות נפט.
מדובר על תמיכה משמעותית של ממשלת בריטניה, לאור מחאות ארגנטינה על ניצול המשאבים שהיא רואה כשלה: נשיא ארגטינה חאבייר מיליי אמר בנאום בחודש ספטמבר כי התחלת עבודות הפיתוח במאגר הנפט סי-ליון, שבו פועלת נאוויטס, מהוות "סכנה ברורה ומיידית".
"התפרצות הר געש של מזומנים"
על פי האנליסט ליאור וידר מ"מכפיל רווח", "מדובר באבן דרך דרמטית ומשנת מציאות עבור נאוויטס, המהווה את אחד האישורים הרגולטוריים והמדיניים הקריטיים ביותר לפרויקט. מתן האור הירוק הרשמי מממשלת בריטניה מסיר למעשה את המכשול הפוליטי המרכזי שריחף מעל המיזם, ומנטרל באופן מובהק את ניסיונות הלחץ והרעש מצד ארגנטינה. פרויקט Sea Lion הוא נכס אסטרטגי בהיקף נדיר עם פוטנציאל תזרימי עצום, וההכרעה מלונדון מעניקה רוח גבית אדירה להשלמת הסגירה הפיננסית מול המממנים הבינלאומיים ולקראת שלבי הפיתוח וההפקה. תגובת השוק החיובית מוצדקת לחלוטין, שכן הסרת עננת אי-הוודאות הפוליטית סוללת דרך בטוחה להצפת ערך מהותית ביותר בשותפות".
רוב היצוא של איי פוקלנד כיום הוא דגה (דיונונים ודגים) והשאר צמר ובשר. היא מוכרת אותם בעיקר לספרד ולמרוקו וגם לארה"ב ולאירופה. בשל מיעוט האוכלוסייה, הכלכלה שלה זעירה (221 מתוך 229 בעולם), אך בחלוקה לנפש היא דווקא חזקה למדי. מדובר, למעשה, בעיירה אחת, סטנלי, המוקפת בכמה כפרים המפוזרים בין המישורים שטופי הרוח שזורמת באין מפריע מהאוקיינוס העצום.
מתן לב ארי, לשעבר נציג ישראל בבנק הבין־אמריקאי לפיתוח, מוסד בהובלת ארה"ב שמממן פרויקטים ברחבי אמריקה הלטינית, מסביר: "באופן היסטורי, כלכלת האי נשענה על דיג, תיירות וגידול כבשים, אך תחילת הפקת הנפט צפויה לשנות את המציאות מקצה לקצה. אמנם התפוקה הצפויה, כ־50 אלף חביות ביום (התפוקה בשיא - ע"א), מתגמדת לעומת 700 אלף החביות של ארגנטינה הסמוכה, אך עבור האוכלוסייה הזעירה מדובר ברעידת אדמה כלכלית. אפשר אפילו לומר - התפרצות הר געש של מזומנים".
