הכותב הוא חבר כנסת וסגן שר לשעבר, מייסד את מחאת בעלי העסקים "השולמנים" ומוביל את ארגון "די לסחיטה" נגד תביעות ייצוגיות שמנצלות לרעה את החוק
משרד החינוך הוא גוף בירוקרטי ומיושן שמקבל תקציב שנתי של כ־100 מיליארד שקל ומספק בתמורה איכות נמוכה, בלשון המעטה. הקורבנות אינם רק התלמידים, המורים, המנהלים וההורים, אלא גם ספקי תוכניות החינוך. האנשים שמגיעים לבתי הספר כדי להעניק לילדים שלנו שיעורי מדע, אמנות, העשרה ותוכניות טיפוליות, מוצאים את עצמם נלחמים במערכת שאמורה לאפשר להם לעבוד.
● המדינה שלחה מטפלת לסייע למתמודדת נפש - ולא בדקה את עברה הפלילי
● התובע הסדרתי שהלך על הראש של ארגון חסד
המקרה: טעות אנוש שגררה קנס עתק
ל', עוסקת פטורה שמכניסה 55 אלף שקל בשנה, קיבלה דרישה לשלם קנס של 26 אלף שקל למשרד החינוך - כמעט חצי מההכנסה השנתית שלה. מה היא עשתה? סיכנה ילדים? המציאה פעילות? לקחה כסף בלי לעבוד? לא. כל חטאה היה שביצעה את הפעילות בבית הספר. בעוד שהסיכום המקורי היה על תשלום ישיר, בית הספר החליט בדיעבד לשלם דרך מערכת גפ"ן ("גמישות פדגוגית וניהולית", מערכת מקוונת של משרד החינוך שדרכה בתי ספר בוחרים ומשלמים לספקי תוכניות). מנהל בית הספר דיווח על הפעילות, אבל ל', "העבריינית", לא נכנסה למערכת כדי להשלים את הדיווח מצדה ולמישהו במשרד החינוך נשמע הגיוני לחסל את פרנסתה.
במקרה אחר, ס' סיפר שקיבל דרישה לתשלום קנס של 10,000 שקל לאחר שיצא מוקדם לטיפול רפואי בבנו. לדבריו, הוא נהג באחריות: עדכן, העלה אישור ולא קיבל תשלום על הזמן שנעדר. גם מנהל בית הספר אף אישר כי ס' היה במקום ויצא מוקדם.
גם ספקיות אחרות סיפרו שקיבלו דרישה של 12 אלף שקל בגלל אי־דיווח מוקדם על סדנאות שבית הספר החליט בדיעבד לשלם עליהן דרך גפ"ן. התמורה על העבודה במקור הייתה 6,000 שקל. העבודה בוצעה ועכשיו הספקיות נאלצות לשלם קנס כפול מהסכום שהרוויחו. משרד החינוך החליט לפנק עד הסוף.
התופעה: שכבת ענק של בירוקרטיה
אלו רק שלושה סיפורים מתוך מבול של פניות. מאחורי כל אחד מהם יש עסק, משפחה ופרנסה. אישה צעירה שהופכת את הכישרון שלה לרווחה כלכלית עבור המשפחה והילדים שלה נאלצת להתמודד עם מפלצת בירוקרטית. משרד החינוך אמנם טען בדיון בכנסת שהחיובים מוטלים לאחר התראות ושיש טיפול בערעורים, אבל כל הספקים שפגשתי העידו בפניי שאין מענה מהמערכת כלל, ואם יש מענה, הוא מתבצע באמצעות בוט.
הרעיון המקורי מאחורי מערכת גפ"ן היה מצוין: להעניק למנהל בית הספר תקציב ואפשרות לבחור פעילויות שמתאימות לתלמידים שלו. המנהל מכיר את הילדים, יודע מה חסר להם ויכול לבחור את אנשי המקצוע המתאימים. פחות החלטות שמתקבלות במשרדים בירושלים, יותר סמכות למי שפוגש את הילדים בכל בוקר.
נשמע מדהים, נכון? לא בדיוק. בפועל, בין המנהל לבין המדריך נבנתה שכבה ענקית של אישורים, מכרזים, דיווחים ובקרות. ראיתי את זה בעיניים: צריך דוקטורט כדי לעבוד מול המערכת. ואם לא די בכך, פעמים רבות היא פשוט נופלת ולא ניתן לדווח. ספק שמדווח באיחור צפוי לקנס של עשרות אלפי שקלים, פיצוי מוסכם. המנהל רוצה להזמין פעילות, הספק רוצה ללמד, הילדים מחכים, ובאמצע ניצב מנגנון שלם שצריך להאכיל בטפסים. זו שכבה מיותרת בהיקפה ובאופן פעולתה, שמכבידה על העבודה ומייקרת אותה.
זו גם הביקורת של המנהלים עצמם. במסמך שהעביר ארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים" לוועדת החינוך בינואר 2026, הוא התריע על דרישות הולכות ומחמירות, על מאות שעות עבודה בשנה ועל אכיפה שמתמקדת בסטיות טכניות גם כשהפעילות מתקיימת לשביעות רצון בית הספר. המנהלים תיארו כיצד הדרישות דוחפות ספקים קטנים לעבוד דרך גופים בעלי יכולת כלכלית או מומחיות בהתמודדות עם הכללים והזהירו מהתייקרות ומעזיבת ספקים. למעשה, כבר באוגוסט 2022 דיווח הארגון על עליית מחירים של שירותים ותוכניות עם הכניסה לגפ"ן. כלומר, הכתובת הייתה על הקיר מזמן. המנהלים והספקים התריעו, ובינתיים הבירוקרטיה ממשיכה לגדול ולבלוע משאבים.
ולכל זה יש מחיר. הראשון הוא הזמן: שעה שמדריך מקדיש להזנת נתונים אינה שעה שבה הוא מלמד. השני הוא הכסף: מה שבעלת עסק מוציאה על טיפול במכרזים, בירור חיובים וערעורים נכנס לעלות הפעלת העסק. השלישי הוא התיווך: ספק קטן שלא מצליח להתמודד לבד עם המערכת נאלץ פעמים רבות להסתייע בגוף מתווך שגם עולה כסף. והרביעי הוא הבחירה: כשספק מחליט שהסיכון גדול מדי ועוזב, למנהל נשארות פחות אפשרויות לבחור מהן.
אין לי עדיין מדידה שמבודדת את חלקה המדויק של הבירוקרטיה בהתייקרות, אבל אני מעריך את עלותה בעשרות מיליוני שקלים בשנה. מי שחושב שאפשר להעמיס עוד ועוד עבודה וסיכון על נותני השירותים בלי שהמחיר יעלה - פשוט לא מבין איך עסק עובד. חלק מהעלות מתגלגל למחיר הפעילות, חלק גדול נשחק מההכנסה של הספקים וחלק מתבטא בפעילויות שלא יוצאות לפועל.
ואנחנו משלמים גם על המנגנון עצמו: מחשוב, תפעול, הטמעה, בקרה ומטה. איש אינו עובד בחינם. כמה עולה כל המערך הזה בשנה? האם מדובר בעשרות מיליוני שקלים או יותר? משרד החינוך צריך לפרסם את החשבון המלא, כדי שהציבור יוכל לדעת כמה עולה המנגנון ומה הוא מקבל בתמורה. אי־אפשר לדרוש מספק לדווח על כל דקה ובו בזמן להשאיר את הציבור בלי תמונה ברורה של עלות השכבה שמפקחת עליו.
וזה לא הכול. במערכת החינוך יש המון ספקים רמאים, ותאמינו או לא, גפ"ן ממש לא פתרה את הבעיה. במגזרים ובמקומות מסוימים פועלים ארגוני פשיעה שמכריחים מנהלים לעבוד עם ספקים מטעמם.
הפתרון: להחזיר סמכויות למנהלים
כבר בינואר יזם יחד איתנו ח"כ סימון דוידסון, בשיתוף יו"ר ועדת החינוך ח"כ צבי סוכות, דיון בעניין. העלינו את הכשלים ודרשנו שינוי. נדמה היה שמשהו זז. ח"כ סוכות אף מסר כי בעקבות הדיונים בוועדה בוטלו חיובים שהוטלו על ספקים ושופר ההליך שבו ספקים יכולים להגיש השגות על חיובים. אלה צעדים חשובים, אבל גם התראה אינה הופכת כל סכום לסביר ועצמאי לא אמור לפנות לחבר כנסת כדי שמישהו יבחן את המסמכים שלו ויפעיל שכל ישר. אבל בינתיים יש הכנסת בפגרת בחירות ושוב מגיע אליי מבול של פניות.
השבוע העלינו הילוך: עשרות יזמים וספקי גפ"ן יצאו להפגנת פתע מול משרד החינוך והוקם מטה למאבק. צריך לצמצם את השכבה הבירוקרטית האיומה הזו ולהחזיר סמכות ואחריות למנהלים ולבתי הספר. תנו להם מערכת דיווח פשוטה ותאפשרו לתקן טעויות בתום לב. יחד עם ח"כ סוכות, הספקים והמנהלים, ואם צריך גם עם עורכי דין - נמשיך עד שיימצא פתרון וההתעמרות הזאת תיפסק.
תגובות: "ספק מתחייב מראש לתנאים"
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "במסגרת תוכנית הגפ"ן פועלים כ־8,000 ספקים, בהיקף השקעה של כמעט מיליארד שקל מכספי הציבור. מרבית הספקים פועלים באופן תקין ועומדים בהתחייבויותיהם. כל הספקים מתחייבים מראש לתנאי המכרז, לרבות חובות הדיווח ומנגנון הפיצוי במקרה של הפרתן. גובה הפיצוי משתנה בהתאם לסוג ההפרה והמשרד מאפשר בירור ובוחן השגות של ספקים. המשרד ימשיך להקפיד על שמירת כספי הציבור ועל איכות השירותים הניתנים לתלמידים".
