מעטים הפוליטיקאים שהצליחו לעורר סערות רבות כל כך כמו שרת הפנים לשעבר של בריטניה, סואלה ברוורמן. ברוורמן הפכה לאחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בפוליטיקה הבריטית, בין היתר בזכות נכונותה לומר דברים שגם רבים מעמיתיה לשעבר במפלגה השמרנית העדיפו להימנע מהם.
היא קראה לצמצום דרמטי של ההגירה, האשימה את המשטרה הבריטית באכיפה בררנית לטובת מפגינים פרו-פלסטינים, הזהירה מפני התפשטות האסלאמיזם והתריעה על העלייה באנטישמיות.
● הכסף הממשלתי נגמר: המהומות בצרפת הן תמרור אזהרה לאירופה
● בירת האופנה של אירופה בכוננות ביזה: ורסצ'ה ולואי ויטון מרוקנים חלונות ראווה
כשכינתה את ההפגנות הפרו-פלסטיניות שהתקיימו ברחובות לונדון בעקבות מתקפת 7 באוקטובר "מצעדי שנאה", היא עוררה סערה נוספת. זמן קצר לאחר מכן, בנובמבר 2023, הודחה מתפקיד שרת הפנים.
העימותים הרבים עם המפלגה השמרנית הסתיימו בפרידה פוליטית. בינואר 2026, לאחר שנים ארוכות במפלגה, הודיעה ברוורמן על הצטרפותה ל-Reform UK, מפלגתו של נייג'ל פאראג'.
המעבר שלה היה מכה נוספת לשמרנים, שמתקשים להתמודד עם התחזקות המפלגה המתחרה מימין. עבור ברוורמן מדובר ביותר ממעבר בין מפלגות. היא טוענת שהמפלגה השמרנית נטשה את העקרונות שבשמם נבחרה, ושהגיעה העת להציע לבוחרים אלטרנטיבה פוליטית אמיתית.
את הביקורת הזו היא פורסת גם בספרה החדש, Patriot: Empire, Betrayal and Hope ("פטריוטית: אימפריה, בגידה ותקווה"). ברוורמן חוזרת בו לסיפור משפחתה, לילדותה בבריטניה של מרגרט תאצ'ר ולשנים שבהן פעלה בלב המערכת הפוליטית. היא מתארת את המאבקים הפנימיים בממשלות השמרניות, את האכזבה שלה מהאופן שבו יושם הברקזיט ואת מה שהיא רואה ככניעתה של האליטה הבריטית לפוליטיקת הזהויות ולמדיניות הגירה שפוגעת בעתידה של המדינה. זהו גם כתב אישום פוליטי נגד המפלגה שהייתה ביתה במשך שנים, וניסיון להסביר מדוע החליטה לעזוב אותה.
"הממשלה הזו בחרה צד"
בראיון לגלובס מדברת ברוורמן על החלטתה לעזוב את השמרנים, על השינויים שעוברים על בריטניה ועל היחס ליהודים בה.
שר החוץ שלכם מבקר את ישראל, מכריז על הטלת סנקציות עלינו ומייד לאחר מכן מחייך ולוחץ ידיים עם שר החוץ האיראני באו"ם. מה קורה לו? למה הוא מתנהג כך?
"יש לנו ממשלה שמנוהלת על ידי מוסר מעוות. ממשלת הלייבור הזו בחרה, והיא לא בחרה בצד של ישראל. היא בחרה בחמאס, בפלסטינים, בעזה, בצעדות השנאה, באסלאמיסטים ובתומכיהם. זה הובהר בצורה מאוד ברורה בנאום של שר החוץ לאחרונה בוועידת הלייבור, שהיה מזעזע באופן קיצוני, ונועד להציג כיצד המוחים הקיצוניים הפרו-פלסטיניים צדקו. הוא אמר להם - אנחנו שומעים אתכם, אתם צודקים, אנחנו בצד שלכם.
"אד מיליבנד הוא דמות מוזרה מאוד", אומרת ברוורמן. "כי הוא תמיד מתחיל את התקפותיו על ישראל באמירה שהוא יהודי גאה בעצמו. כך הוא נותן לעצמו כיסוי. הוא משתמש במורשתו ובזהותו היהודית כדי לתת לעצמו כיסוי פוליטי, עם ממשלת לייבור אנטי-ציונית שקיבלה החלטות מחרידות בחודשים האחרונים, בין שזה להטיל אמברגו נשק על ישראל, להכיר רשמית בפלסטין, לתמוך בצווי מעצר נגד שרים ישראלים, ובמידה רבה להצטרף לתנועת השנאה האנטי-ציונית הקוראת לאינתיפאדה".
אחד הפרקים בספר שלך עוסק בסאגה שהתרחשה אחרי ה-7 באוקטובר. באותו יום או יום לאחר מכן, כבר יש מפגינים בכל רחבי העולם, כולל לונדון ומקומות אחרים בבריטניה, ואת שרת הפנים. מה קרה שם ואיך זה הוביל לבסוף לפיטורים שלך?
"ב-8 באוקטובר, אפילו לפני שכל הקורבנות זוהו, עוד לפני שממשלת ישראל חשבה על הגנה עצמית, יותר מ-100 אלף בריטים, או אנשים בבריטניה, צעדו. לא כדי להתאבל על הנשים והילדים, הקשישים, הגברים והנערים שנרצחו ונטבחו. לא כדי לעמוד לצד ישראל, הקורבן, אלא כדי לחגוג את ה-7 באוקטובר, להאדיר את חמאס, לקרוא לאינתיפאדה נוספת, לומר שמהנהר ועד הים פלסטין תהיה חופשית, שזו בעצם קריאה למחוק את ישראל מהמפה ולהרוג יהודים. אני לא יהודייה אבל הרגשתי מזועזע מהסצנות שצפיתי בהן מגיעות מישראל".
לדבריה, "המחאות האלה היו איום פנימי כלפי אזרחים בריטים, יהודים ולא-יהודים. לפי החוק אתה לא יכול לכוון את המשטרה במדינה הזאת כשר הפנים, אבל אתה מפקח על המשטרה, וה-MI5 ומשטרת הלוחמה בטרור. הצעדות האלה נמשכו לאורך כל חודש אוקטובר באופן קבוע, והם הפכו לאגרסיביות ורועשות יותר. חברי הקהילה היהודית נאלצו למעשה להישאר בבית בימי הצעדות.
"ובכל זאת המשטרה לא עשתה כלום. אנשים שנופפו בדגלי ארגוני טרור. והמשטרה הייתה נוכחת, מאות שוטרים נוספים הוצבו כדי לפקח על הצעדות האלה. אבל ההוראות שקיבלו מראשי המשטרה הבכירים היו לא לעצור, לא להיכנס לקהל כשיש שפה אנטישמית, הטרדה, התנהגות תוקפנית. אנחנו רק רוצים לתת לצעדות להימשך בגלל חופש הביטוי. תנו לצעדה להמשיך, שמרו על יהודים מחוץ לדרך. בואו פשוט נעצור את זכויותיהם לעת עתה כי לא באמת אכפת לנו מהן. ואם מישהו חושב שמשהו לא מקובל, נבדוק את מצלמות האבטחה אחר כך".
"ג'יהאד זה לא טרור"
ומה את עושה בזמן הזה?
"דיברתי עם מפקד משטרת לונדון כמעט כל יום. הייתי אומרת לו, 'זה בלתי נתפס. הטקטיקה והאסטרטגיה שלך שגויות. אתה צריך לעצור אנשים. הם מהללים טרור, זו עבירה פלילית ברורה'. תגובתו הייתה 'לא, גברתי השרה, אנחנו לא הולכים לעצור. אנחנו לא חושבים שהסיסמה מהנהר ועד הים זה אנטישמי'.
"עוד אבסורד שנאמר לי על ידו הוא ש'אנחנו לא חושבים שקבוצת גברים רעולי פנים שקוראים ג'יהאד ברחובות לונדון היא עבירה פלילית כי למעשה ג'יהאד, לפי המומחים שלנו, עוסק יותר במאבק פנימי להארה ולהגשמה ולא לטרור'".
אז מה עשית?
"כשלא התקדמתי לשום מקום התקשרתי לראש הממשלה (רישי סונאק). הוא כינס פגישות עם מפקד המשטרה וניסינו לגרום לו לשנות את הטקטיקות שלו. הוא סירב בתוקף להוראות, עצות, הנחיות או אתגרים מצד השרים, כי הוא אמר ש'אנחנו עצמאיים מבחינה מבצעית. אתה, ראש הממשלה או שרת הפנים שלך, לא יכולים להכתיב'. זה טכנית נכון".
"תכננו צעדת שנאה"
"המתח הזה נמשך כל אוקטובר, ואז ביום הראשון של נובמבר בבריטניה אנחנו מציינים את יום ראשון של הזיכרון, שהוא אחד הימים החשובים ביותר בלוח השנה הלאומי שלנו. זה הזמן שבו אנחנו זוכרים את החיילים שנלחמו במלחמות העולם. באותו יום תוכננה צעדת שנאה נגד ישראל והבהרתי למפקד המשטרה שהמצעד הזה חייב להיאסר.
"למרבה הצער רק מפקד המשטרה יכול להגיש בקשה לשר הפנים בבקשה לאסור צעדה, והוא לא היה מוכן להגיש בקשה כזו. איבדתי בו אמון. כתבתי מאמר לטיימס ובו הצגתי שאני מאמינה שנציב המטרופולין נכשל בהגנה על הקהילה היהודית. חשפתי את הכישלון הזה, ובמקום לתמוך בי ראש הממשלה פיטר אותי על שאמרתי את האמת".
ברוורמן סבורה כי "אילו ראש הממשלה הזה היה תומך בי, אוסר על הצעדות, מפטר את מפקד המשטרה ובעצם היה מביא קץ לקרנבלים האלה של קיצוניות, אסלאמיזם ואנטישמיות ברחובות בריטניה - אני בספק אם היינו רואים יהודים חוששים לחייהם בבריטניה ואני לא חושבת שהיינו רואים את הרצח הנורא במנצ'סטר בשנה שעברה".
"קשר ישיר להגירה"
הרבה אנשים יגידו שהאנטישמיות הזו קשורה להגירה המאסיבית ממדינות מוסלמיות לאורך העשורים האחרונים.
"כן, יש קשר סיבתי ישיר בין ניסוי ההגירה ההמונית בעשור האחרון לבין האיום הגובר של האסלאמיזם. פתחנו גבולות למאות אלפי אנשים, בעיקר גברים ממדינות אסלאמיסטיות - אפגניסטן, איראן, עיראק, הן המדינות העיקריות שמהן אנשים מגיעים בסירות. הן מהוות איום ביטחון לאומי".
אנחנו שומעים על כך שבבריטניה יש אלפי חשודים בטרור, או אנשים שהם בעלי פוטנציאל לביצוע מעשי טרור שפשוט חיים בתוככם.
"שירותי הביטחון שלנו, למרות שהם מנסים כמיטב יכולתם, לא מנצחים בקרב הזה. שירותי הביון הבריטיים מחזיקים ברשימת מעקב של כ-43 אלף אנשים הנחשבים לאיומי טרור פוטנציאליים, ו-90% מהם הם אסלאמיסטים. MI5 מעסיק רק 5,000 איש. אז זה לא מספיק.
"אנחנו צריכים לדבר על אסלאמיזם. יש יותר מדי פחד. נתקלתי ביותר מדי פחדנות בממשלה השמרנית האחרונה כדי לדבר על הנושא הזה, כדי להתמודד איתו בנחישות. יש לאנשים פחד שיקראו להם איסלאמופובים, יש פחד לומר דברים שנויים במחלוקת אך הכרחיים - הפחד הזה הוא שאפשר לבעיה הזו להתפתח ולהפוך למשבר".
את מדברת הרבה על בעיית הפוליטיקלי קורקט במשטרה, שמובילה ליחס מפלה בין קבוצות גזע או דת.
"הם מאוד מפחדים להרגיז את הקהילה המוסלמית, או את הקהילה השחורה, למעשה, כל קהילת מיעוט אתני. והם מאמינים שהמשטרה חייבת לנקוט גישה רכה מאוד לפשעים מסוימים, כי הם מפחדים שיקראו להם גזענים".
יש משהו יוצא דופן בכך שאחת המבקרות החריפות ביותר של מדיניות ההגירה הבריטית היא בעצמה בתם של מהגרים. הוריה של ברוורמן, ממוצא הודי, הגיעו לבריטניה ממאוריציוס ומקניה. היא גדלה בבית שבו בריטניה נתפסה כארץ של הזדמנויות, שאפשרה למשפחתה לבנות חיים חדשים. לאחר שהוסמכה כעו"ד, נכנסה לפוליטיקה ונבחרה לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית ב-2015. בהמשך כיהנה כתובעת הכללית של אנגליה וויילס וכשרת הפנים. אלא שדווקא במהלך כהונתה בממשלה התחדדה הביקורת שלה על המפלגה שאליה השתייכה. מבחינתה, השמרנים הבטיחו לציבור פעם אחר פעם לצמצם את ההגירה, אך בפועל אפשרו לה להגיע לממדים חסרי תקדים.
"ההורים שלי מהגרים"
מבחינת עצירה או הגבלת הגירה. את בת להורים שהיגרו לבריטניה, זה לא קצת צבוע מצידך לומר עכשיו שאת לא רוצה שאחרים יגיעו?
"זו שאלה שאני נשאלת הרבה, בעיקר על ידי השמאל. אז כן, ההורים שלי היו מהגרים ואני בת למהגרים, אבל זה לא מכתיב את הפוליטיקה שלי. ההורים שלי הגיעו בשנות ה-60, ההגירה הייתה נמוכה בהרבה אז מאשר עכשיו. למעשה, יותר אנשים עזבו את בריטניה מאשר הגיעו אליה באותה עת, והם גם הגיעו כסוגים שונים של מהגרים מאלה שבאים היום. הם הגיעו עם גישה של הכרת טובה וכבוד לבריטניה, לעם הבריטי, והם הטמיעו בי את תחושת החוב לבריטניה על מה שהיא נתנה להם ולנו. כיום, המספרים גבוהים בהרבה ויוצאים משליטה, כך שהלחץ על ארצנו גדול מדי. ושנית, סוגי האנשים שמגיעים למדינה הזו לוקחים יותר ממה שהם נותנים".
"ביצוע גרוע בברקזיט"
את היית בין התומכות הבולטות בברקזיט במפלגה השמרנית. אבל הרבה מאוד מאיתנו כאן בישראל מסתכלים על הברקזיט ורואים בו כישלון. לדעתך זה היה כישלון?
"זו שאלה טובה", אומרת ברוורמן. "זו הייתה גאונות מצד העם הבריטי שהם הצביעו לעזוב את האיחוד האירופי. זו הייתה קריאה עבור ממשל עצמי, אוטונומיה וחופש. הבעיה הייתה בביצוע. אחרי הרבה קרבות, פילוג וכאוס, הממשלה האחרונה הוציאה אותנו מהאיחוד האירופי מבחינה טכנית, משפטית וחוקתית. אבל הם לא הכינו את האמצעים המתאימים כדי לאפשר לנו להפיק את המרב מהחירויות הללו. לדוגמה, בנושא ההגירה, אחת הסיבות לעזוב את האיחוד האירופי הייתה כדי שנוכל לשלוט במספרים. אבל מה עשתה הממשלה האחרונה? את ההיפך ממה שהבטיחה".
עזבת את המפלגה השמרנית למפלגת "רפורמה בבריטניה", שהיא עוד יותר בימין. את חוששת שבימין הבריטי יתחילו לשמוע קולות אנטישמים הולכים וגוברים?
"כן. אני חושבת שזו סכנה אמיתית. במיוחד בעידן הרשתות החברתיות. משם נראה שהאנשים האלה מקבלים את תמיכתם. וחלק מהימנים האלה נוקטים בגישה מאוד בדלנית, כמעט גזענית למדיניות חוץ. וזה גולש לאנטישמיות. היהודים הופכים לגורם לכל הבעיות בעולם".
