עד לאחרונה רופאים חשבו שהשחלה נעלמת לאחר שסיימה את תפקידה בפוריות. בבדיקות אולטרסאונד בנשים אחרי גיל המעבר, כמעט שלא רואים אותה, וזרימת הדם אליה מופחתת. מחקרים חדשים מגלים שהיא אינה נעלמת אלא משתנה, ועדיין ממלאת תפקיד. ייתכן אפילו שהיא מחזיקה את אחד המפתחות להבנת קצב ההזדקנות.
השבוע קיבלה קבוצת חוקרות מבית החולים שיבא מענק חריג בגודלו - 6 מיליון דולר - כדי להוביל את מחקר OASIS (Ovarian Secretome and Integrated Health Span), שיעקוב במשך שלוש שנים אחרי שתי קבוצות (סה"כ 650 נשים) - בנות 40־50 שנמצאות בשלב השינוי, ובנות 60 ומעלה, אחרי השינוי לכאורה (מחקרים הראו ששינויים בתפקוד השחלה מתרחשים אפילו עד גיל 70).
● אוכלים מאוחר בלילה? המחקר שכדאי לכם להכיר
● שיבא יצטרף לקרן הון סיכון חדשה בתחום בריאות הנפש והלונג'ביטי
● חוקרים מתחילים לגלות את "מערכת התחבורה" שבגוף
מי שיובילו את המחקר הן פרופ' לורן פטריק, מנהלת המרכז למטבולומיקה ואפיון מולקולרי בשיבא, וד"ר אביגיל גושן, מנהלת מכון המחקר לאריכות חיים בריאה וממייסדות מרכז הלונג'ביטי בשיבא. המענק ניתן על ידי קרן Nuttall האמריקאית, שנוסדה על ידי אמי נטל ואיש העסקים ומשקיע הפרייבט אקוויטי סקוט נטל. הקרן מקדישה את הונה להאצת גילוי מדעי וחדשנות בתחום בריאות הנשים, ומנוהלת על ידי פרופ' מיכל אלוביץ', רופאה וחוקרת מובילה בתחום מאוניברסיטת פנסילבניה.
לא רק יצרנית ביציות
המחקר והמענק הם חלק ממגמה. השחלה הפכה מאיבר מוזנח לנושא בוער בקהילת הלונג'ביטי. רק לפני כמה חודשים נבחרה פרופ' פרנצ'סקה דנקן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב לרשימת חוקרי הלונג'ביטי המובילים המגזין TIME בזכות ממצאים שאימתו כי השחלה פעילה גם שנים רבות אחרי גיל המעבר.
למעשה, כבר בתקופת הפוריות תפקיד השחלה אינו מתמצה בייצור ביציות. היא מפרישה הורמונים שמתקשרים עם איברים רבים אחרים בגוף, ובהם המוח, המערכת הקרדיולוגית־מטבולית, מערכת השלד (העצמות) ועוד.
"ההורמונים שנחקרו באופן העמוק ביותר הם אלה שמשפיעים על המחזור החודשי ועל הפוריות - האסטרוגן והפרוגסטרון. ואכן, תיסוף של הורמונים אלה בגיל המעבר משנה דרמטית הן את התסמינים והן את שיפוע ההזדקנות של נשים", אומרת גושן לגלובס. "אך מתרבים הסימנים שהשחלה מפרישה עוד הורמונים ועוד גורמים שאנחנו לא מכירים".
מה יקרה אם נשפיע גם על הרמות של הסמנים האלה? מחקרים ראשוניים כבר הראו שאחרי גיל הפוריות, השחלה מתחילה לשדר סימנים הקשורים למערכת החיסון ומזוהים עם דלקת. ידוע שדלקת כרונית היא סימן למחלות הזדקנות, זהו רמז לאפשרות שהשחלה מתחילה את תהליך ההזדקנות ראשונה, ולכן בריאותה יכולה להיות הסימן הראשון שינבא את התזמון ואת הקצב של הזדקנות הגוף כולו. ואולי, אם התהליך הפיך, אפשר לשים לו "ברקס"?
לדברי פטריק, "נשים נחשבות חזקות יותר קוגניטיבית בגילאי 50 אבל בגילאי 60 ו־70 הן מועדות יותר למחלות כמו דמנציה ואלצהיימר. המנופאוזה היא גורם סיכון לתהליכים האלה. האם נשים הן באמת שבריריות יותר, או אולי לא מטופלות בהתאם לתהליכים שאנחנו בכלל לא יודעים שמתרחשים? "אין כמעט מחקרים שבוחנים מה קורה לשחלות ולתקשורת שלהן עם הגוף בגילאי 40-50. יכול להיות שאם נמפה את השינויים בשלב הזה, נוכל להבין מוקדם יותר אילו נשים בסיכון מוגבר למנופאוזה עוצמתית יותר, עם השפעה דרמטית יותר על קצב ההזדקנות. התערבות מוקדמת תוכל אולי להוביל לבריאות משופרת בגיל מבוגר יותר".
דרישה מהשטח למחקר
"בכל נושא גיל המעבר יש יותר שיח ציבורי מאשר מחקר של ממש", אומרת גושן. "הפעם, הדרישה להבין את התהליכים הרפואיים מגיעה מהשטח".
פטריק מסכימה. "יש פה בום של עניין שלא מגיע מהקהילה המדעית. נשים עצמן מתחילות ללבוש מכשירי ניטור, כדי לנסות להבין מה קורה להן. היסטורית, מחקרים קליניים בכלל לא בחנו נשים, וכשהן כן שולבו במחקרים, לא הייתה התייחסות להבדל בינן לגברים, ולהבדל בין נשים בשלבים שונים של תקופת הפוריות ובימים שונים של המחזור. אנחנו לא יודעים כלום על האופן שבו התהליכים הללו מתערבים באופן שבו הגוף הנשי מגיב לתרופות".
יכול להיות שהמחקר הזה ישפיע גם על האופן שבו אנחנו מבינים את ההזדקנות הגברית?
גושן: "המחקר נועד להבין נשים. אבל גם לגברים יש קצת אסטרוגן, קצת פרוגסטרון, LH ו־FSH. כל מה שאנחנו לומדים יכול להשפיע בדרכים מפתיעות".
