אני מחובבות הכבישים היפים, וכביש 866 הוא ללא ספק אחד היפים שבהם. הוא מתפתל מצומת חנניה לצומת מירון בין הרים מיוערים, בשוליו כרמים ומטעים, ובעונה הזו אשכולות ענבים אחרונים נאחזים בגפנים והזיתים כבר נכונים למסיק. העונות מעבירות ביניהן את השרביט.
● גבינות עזים, סחלבים וג'ין סתווי בחגיגת אוכל כפרית בין ההרים
● המקום שלמדנו בו איך לנוח והגלידה שהפתיעה אותנו
אבל מאחורי הנוף, שנלקח כמו מספרי אגדות, מסתתרים חיים רחוקים מכך. "לעסקים כאן אין פריבילגיה לעצור", אומרת לי מקומית המלווה אותי בין יישובי מרום הגליל, המועצה האזורית השוכנת ברכס הרי מירון. המשפט הזה ליווה אותי לאורך כל היום בין קונדיטורית שמדפדפת בצק בסבלנות אין קץ, לחקלאים צעירים וקהילה שמתעקשת לשמר את תרבותה חרף אתגרי הצפון.
10:00 | משהו לאכול: עלי סיגר פריכים שהם מחווה לסבתא
במושב ספסופה (או כפר חושן, בגלגולו הממותג) שוכנת בתוך בית טורקיז, מאחורי גדר אבן, הקונדיטוריה של שרונה - מיזם נשי מהסוג שאני מחבבת.
על המדפים נחים כלי קרמיקה יפים ויין מקומי, והוויטרינה עמוסה מאפים שמעמידים את כוח הרצון במבחן: פאן סוויס מדופדף, סינבון פקאן, מאפים מלוחים נהדרים ועוד. אבל את ההצגה גונב מאפה גבינה שמנמן, מעשה מחשבת של בצק עלים דקיק, קרם פטיסייר, קולי אוכמניות ומדליון ריקוטה. באבחת סכין הוא נבצע ושכבותיו נחשפות.
שרונה דוייב התחילה לפני 13 שנה בקונדיטוריה קטנה, שאליה נוספו בהדרגה מטבח וארוחות בוקר. "למקום יש קצב משלו", היא מחייכת. אנחנו טועמות את מנת המחווה לסבתא ורדה, שמכינה לילדים בוריק בימי רביעי: שלוש מעטפות עלי סיגר פריכות וזהובות - האחת ממולאת בתפוח אדמה, השנייה בביצה והשלישית בגבינת פטה, ולצדן מטבוחה אדמדמה, טחינה וירקות.
שרונה קונדיטוריה, כשר למהדרין. ספסופה.
12:00 | משהו לקטוף: האנגר שהופך לשוק מתפקע מירקות
הדרך לגינת "מה רבו" עוברת בין הכרמים המשתפלים, מטעי הפרי והערוגות של מושב כרם בן זמרה. אשכולות הענבים האחרונים עוד תלויים על הגפנים, אבל הכרמים כבר מעבירים את השרביט לירקות החורף: לפתות, גזרים, שלל ירוקים וצנון אבטיח יפהפה. יסמין ותומר בוז'ו הקימו כאן גינת ירק קטנה, שבה מגדלים ירקות עונתיים בשיטות חקלאיות מקיימות.
בימי שישי הופך ההאנגר שלהם לשוק מתפקע מכל טוב, שבו מונחים בהדר צנוע צרורות ירוקים, לפתות, גזרים ודלעות, שנקטפו לפנות בוקר. בהמשך היום מגיעים המקומיים - מי בשביל כרפס למרק, ומי בעבור דלעת לטבחה הטריפוליטאית של שבת.
שוק גינת מה רבו, ימי שישי, כרם בן זמרה.
13:00 | משהו לשתות ולאכול: קובה ורוזה ביקב שמשקיף להרים
לא בכל יום פוגשים יקב שמייצר למעלה ממיליון בקבוקים בשנה, ובכל זאת מאמץ תפיסת עולם בוטיקית, לפיה כל חלקת כרם זוכה לטיפול נפרד, במטרה לתת ביטוי מדויק לאדמה ולזן. כזה הוא יקב רקנאטי, שעבר למושב דלתון ב־2023, רגע לפני שהצפון נכנס לשנותיו הקשות.
המבנה המרשים, שילוב אבן ובטון, נמנע בחוכמה מהקלישאה של יקב טוסקני בגליל. במרפסת, מול הרי לבנון, מתגלה תפיסה קולינרית מעניינת - הספקים מגיעים מרדיוס של 40 קילומטרים לכל היותר: הגבינות ממשק שוורץ בשדה אליעזר, הלחמים ממאפיית אדוארד'ס מיפתח, וגם השמן, הירקות והמטבלים מקורם ביצרנים מקומיים.
במרכז המבקרים מוגשות מנות קטנות שמלוות את היין, בהן מחווה לקובה נייה הלבנונית, שמוגשת בדמות מנת סלק, בורגול וצנוברים - דרישת שלום לשכנים שמעבר להר. לצדה, מוגש לחם מחמצת סגול, שבתוכו מסתתר נחשול סגול של יין מרלו. בעודנו מערבלות רוזה בכוסות, המשכנו לסיור בין מכלי התסיסה וחדר החביות. "היום סיימנו את בציר 2026", מתרגש אפי קוץ, מנהל מרכז המבקרים. המשאית האחרונה הגיעה, ואנחנו מרימים כוסית. אחרי כל מה שעבר על הצפון, יש משהו משמח ברגע הקטן הזה.
יקב רקנאטי. דלתון. כשר.
14:00 | משהו לעשות: פינות חמד בסמטאות כפר צ'רקסי
בריחאניה, אחד משני כפרים צ'רקסיים בישראל, לצד כפר כמא, אנחנו זוכות להצצה לעולם של עדה קטנה, ששומרת על שפתה ומורשתה. הצ'רקסים הגיעו לכאן בתקופה העות'מאנית, בעקבות גירושם ממולדתם בקווקז במאה ה־19, ומאז שומרים על ייחודם - לצד אהבתם לארץ ושירות בצבא.
במוזיאון המורשת המקומי, האני מדאג'י, יליד הכפר והמדריך שלנו, מלמד אותנו על שנים־עשר השבטים, המסומלים בכוכבי הדגל הצ'רקסי, על מקומם המיוחד של הסוסים בתרבות ועל טקסי החתונה המסורתיים. בסיור אני מגלה שאצל הצ'רקסים הלוחמים הם גם רקדנים, ושהריקוד המסורתי משלב בין חן המחול לעוצמת הלחימה.
אחר כך אנחנו יוצאות לסיור בכפר בין סמטאות שקטות, בתים מטופחים ופינות חמד. במסעדת נלצ'יק הסמוכה אפשר להשלים את הביקור בטעמי המטבח הצ'רקסי: מטאז (כיסונים ממולאים) וחלוז' - מאפה גבינה מטוגן שמחזיר אותי לבוריק של הבוקר.
המוזיאון למורשת הצ'רקסית בריחאניה. סיור פתוח לקהל בשבת, בשעה 11:00. תיאום מראש לקבוצות.
