כשאין לאף גוש רוב ברור, הפיתוי הפוליטי מובן: לשכנע חברי כנסת מהמחנה היריב לתמוך בממשלה חדשה. אלא שהדין נועד להקשות על מעבר אישי של חבר כנסת מסיעה אחת למחנה אחר. ועדיין, מכל צידי המפה הפוליטית, פוליטיקאים מבטיחים שהם ידעו "להביא" חברי כנסת מהמחנה השני, שיהיו האצבעות המשלימות להקמת ממשלה. איך בעצם עושים את זה?
נתחיל מתיאור הבעיה. סעיף 6א(ב) לחוק יסוד: הכנסת קובע שמי שמצביע במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בעניין הבעת אמון לממשלה או אי-אמון בה - יכול להיות מוגדר "פורש" (בכפוף לתנאים מסוימים, עליהם תוכלו לקרוא כאן). ההגדרה הזאת נושאת עימה סנקציות: ח"כ פורש לא יוכל להצטרף לשום סיעה אחרת בכנסת הנוכחית או לקבל במסגרתה תפקיד בממשלה ובנוסף, בבחירות הבאות הוא לא יוכל לרוץ במסגרת מפלגה שמכהנת בכנסת הנוכחית. תקנון הכנסת גם ימנע ממנו להגיש הצעות אי-אמון בממשלה.
ואולם, המגבלות הללו מצמצמות משמעותית את התמריצים לעבור בין גושים, אבל הן בהחלט לא הרמטיות. וכאן נכנסים לתמונה המעקפים החוקיים. המסלול המרכזי הוא התפלגות של לפחות שליש מחברי הסיעה - ובכל מקרה לפחות שני חברי כנסת. אם, למשל, סיעה מונה תשעה חברים, שלושה מהם יכולים להתפלג בלי להיחשב פורשים, להקים סיעה נפרדת ולנהל משא-ומתן קואליציוני כקבוצה.
מסלול נוסף קיים כאשר רשימת המועמדים המשותפת הורכבה מראש משתי מפלגות או יותר - כמו ביחד ויש עתיד; חד"ש, תע"ל ובל"ד (במסגרת הרשימה המשותפת); הציונות הדתית וזהות; המילואימניקים והכלכלית. חברי כל מפלגה יכולים להיפרד בהתאם להשתייכות המפלגתית המקורית, בכפוף לכללים שבחוק ובהסכמים שנמסרו בעת הגשת הרשימה.
ויש עוד אפשרות - פחות מדוברת ויותר מסוכנת מבחינה פוליטית, אבל כזו שיכולה לעבוד בסיטואציות מסוימות. האפשרות הזאת מתבססת על כך שח"כים שהצביעו עם המחנה השני בהקמת הממשלה לא ייחשבו לפורשים אם הם יתפטרו מיד לאחר ההצבעה. כך, ניתן יהיה להציע תמורה - כמו תפקיד שר - לבודדים שיסכימו לסידור שכזה. לכן, בתרחיש שבו ח"כים בודדים מצביעים בעד הקמת ממשלה של המחנה השני, פורשים מיד והופכים לשרים - אפשר להקים ממשלת מיעוט, שלא בהכרח יהיה קל להפיל.
לכן, גם אם "עריקה" של יחיד היא מהלך שטומן בחובו אתגרים, הדרך לגייס ח"כים מהצד השני של המתרס הפוליטי לא חסומה לחלוטין. היא יכולה לעבור במהלך קבוצתי שמגיע לרף השליש, בפיצול של רשימה משותפת לרכיביה המקוריים. בשני המקרים, מדובר בהתפלגות מוכרת, שאינה גוררת את הסנקציות החלות על פורש. פוליטית, זה עדיין מהלך מורכב; משפטית, ההבדל בין חבר כנסת בודד לבין קבוצה שעומדת בתנאי ההתפלגות עשוי להיות ההבדל בין מהלך חסום לבין קואליציה אפשרית.
