האם לפי החוק אי אפשר להכריז על עמיחי שיקלי כפורש מימינה?

החוק לא מאפשר להכריז על שיקלי כפורש? ההיסטוריה מראה אחרת • המשרוקית של גלובס 

לאחר שח"כ עמיחי שיקלי הצביע נגד התקציב עלתה שוב האפשרות שהוא יוכרז כ"פורש" מסיעת ימינה - הכרזה שנושאת עמה סנקציות על פעילותו בכנסת, וגם השלכות משמעותיות לגבי עתידו הפוליטי. אבל בראיון ל"קלמן ליברמן", שיקלי התעקש שלפי החוק שעוסק בכך אי אפשר להכריז עליו כפורש. "החוק מבקש למנוע כלנתריזם", הוא אמר לשני המראיינים. "...לפי החוק, אם אתה לא קיבלת תמורה, אתה לא יכול להיות מוכרז כפורש. אני לא קיבלתי תמורה. אני לא יו"ר ועדה, אני לא יו"ר קואליציה, אני לא שר, אני לא סגן שר…".

שיקלי אכן לא קיבל תמורה מוחשית עבור הצבעתו. ייתכן גם שבמובן העקרוני של השאלה הוא צודק, ומי שעשה "יו טרן" בעמדותיו - כפי שהגדיר זאת בראיון - הם דווקא ששת חברי הסיעה האחרים. אבל מה אומר החוק לגבי התנאים הנדרשים כדי להכריז על ח"כ כפורש מסיעתו? בדקנו.

סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת הוא זה שעוסק בסוגיה. ההגדרה שמופיעה בו לפרישה מסיעה היא מעט מסורבלת: "לרבות הצבעה במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בענין הבעת אמון לממשלה או אי־אמון בה; ואולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו". כלומר, במבט ראשון נראה שלפי לשון החוק היבשה שיקלי צודק. אבל המילה "לרבות" שנכללת בנוסח מצביעה על כך שזאת לא העילה היחידה לפרישה.

היינו יכולים להתפלפל עוד בסוגיה התיאורטית הזאת, אלא שההיסטוריה זימנה לנו מקרה דומה מ-2017. אז עסקה הכנסת בשאלת ההכרזה על ח"כ אורלי לוי-אבקסיס כ"פורשת" מישראל ביתנו. בדיון שנערך בסוגיה בוועדת הכנסת הביאה המפלגה דוגמאות ל-177 הצבעות, רובן על התקציב, בהן לוי-אבקסיס הצביעה נגד עמדת הסיעה. מנגד, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שהח"כית לא קיבלה שום תמורה עבור הצבעותיה נגד הקואליציה.

היועמ"ש של הכנסת באותם ימים, אייל ינון, הסביר בדיון כי "המחוקק לא ייחד את עילת הפרישה אך ורק למצב בו ניתנת לחבר הכנסת הבטחה בתמורה להצבעותיו, אלא ראה בכך רק את אחד המצבים שאותו החוק נועד למנוע", בהסתמך על המילה "לרבות" שהזכרנו. הוא גם קבע במפורש כי המקרה של לוי-אבקסיס "עומד במבחנים הכמותיים והאיכותיים הנדרשים לצורך הפעלת סעיף 6א (הכרזה עליה כפורשת)". יחד עם זאת, הוא הדגיש שלח"כים יש מקום לשיקול דעת רחב בהצבעתם בסוגיה. בסופו של דבר הוועדה קיבלה ברוב גדול את עמדת ישראל ביתנו, והכריזה על לוי-אבקסיס כפורשת.

עד כמה דומה המקרה של שיקלי לזה של לוי-אבקסיס? על פניו נראה שיש לא מעט דמיון, אך מי שיצטרכו להכריע בכך הם כמובן חברי הכנסת. לפי החוק, אם ועדת הכנסת תחליט להכריז על שיקלי כפורש המשמעות היא שהוא לא יוכל להצטרף במהלך הכנסת הנוכחית לאף אחת מסיעות הקיימות בה (כלומר, הוא לא יוכל למשל להצטרף לליכוד), ויותר מכך: גם בבחירות הבאות הוא לא יוכל להתמודד לכנסת באף אחת מן המפלגות שמרכיבות כיום את הבית.

שיקלי מסר לנו בתגובה ש"יש אפס דמיון בין המקרה של אורלי לוי למקרה שלי. אין פה סכסוך אישי (כמו במקרה שלה) אלא עניין אידיאולוגי שהוא חסר תקדים ביחסים שבין מפלגה לבוחריה".

בשורה התחתונה: דבריו של שיקלי לא נכונים ברובם. סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת אכן מתייחס למקרה של הצבעה בניגוד לעמדת הסיעה תוך קבלת תמורה. יחד עם זאת, הייעוץ המשפטי של הכנסת קבע כי מלשון החוק עולה כי זה לא המקרה היחיד שבו ניתן להגדיר ח"כ כ"פורש", וכי לא בכל המקרים חייבת להיות תמורה. המקרה של ח"כ לוי אבקסיס שהוכרזה כ"פורשת" למרות שלא קיבלה תמורה מדגים מקרה מן הסוג הזה.

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: עמיחי שיקלי
מפלגה: ימינה
תוכנית: קלמן ליברמן, כאן ב'
תאריך: 9.11.2021
ציטוט: "לפי החוק, אם לא קיבלת תמורה, אתה לא יכול להיות מוכרז כפורש"
ציון: לא נכון ברובו

ח"כ עמיחי שיקלי (ימינה) התראיין לתכנית "קלמן ליברמן" בכאן ב' ונשאל על הצבעותיו נגד התקציב. המראיין קלמן ליבסקינד שאל מה יקרה כשבימינה יבקשו להכריז על שיקלי כח"כ פורש. שיקלי ענה: "אני אגיד שאני מבקש לקיים דיון שמתעסק בפילוסופיה של החוק. החוק הוא חוק שמגיע ממקום של אתיקה. להגן על הציבור מפני מעילה באמון הציבור. זה החוק. החוק מבקש למנוע כלנתריזם. החוק מבקש למנוע מצב שאנשים בגלל תפקיד או טובת הנאה עושים מעבר ממפלגה למפלגה. ואני הולך לשאול את השאלה הזו: מי לקח תפקיד והלך ממחנה למחנה? אני?" שני המראיינים התעקשו שבסופו של דבר השאלה היא כיצד שיקלי מתנהג בתוך המסגרת הפוליטית שהיא ימינה. שיקלי ענה על כך: "אני מדבר איתך לתוך הרזולוציה של החוק ומשמעותו. קודם כל, אמרתי, יש את השאלה הפילוסופית. אחר-כך, מי שמוכרז לצורך העניין כח"כ פורש, יש עליו סנקציות. אני אומר אני חושב שנכון שיהיה פילוג, נכון שיהיה ימינה המקורית וימינה החדשה בהנהגת נפתלי בנט. אז ימינה החדשה, אם הם רוצים, אהלן וסהלן, הם אלה שצריכים לספוג את הסנקציות על מעילה באמון הציבור ולקחת תפקידים וכולי. כי מי ש…, לפי החוק, אם אתה לא קיבלת תמורה, אתה לא יכול להיות מוכרז כפורש. אני לא קיבלתי תמורה. אני לא יו"ר ועדה, אני לא יו"ר קואליציה, אני לא שר, אני לא סגן שר, אני לא עשיתי שביתה איטלקית כדי לקבל רכב יותר מפואר ממה שהיה לי בכנסת, וכל מה שאני מדבר היה, אני לא יצאתי בשיירת האווירית לדובאי".

יצוין מראש שאין בבדיקה הזו לחזות את ההחלטה לגבי הכרזה על שיקלי כפורש, אם אכן תוגש בקשה כזו, או לקבוע מה התנאים המשפטיים החלים בעניינו. הבדיקה עוסקת אך ורק במה אומר החוק לגבי התנאים להכרזה על חבר כנסת כפורש.

לשון החוק

סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת עוסק בהתמודדות ח"כים פורשים לכנסת: "חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת". סעיף קטן (2) נכנס להגדרות של פרישה: "לרבות הצבעה במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בענין הבעת אמון לממשלה או אי־אמון בה; ואולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו". התמורה מוגדרת כ"במישרין או בעקיפין, בהבטחה או בהתחייבות לעתיד, ולרבות הבטחת מקום ברשימת מועמדים לכנסת, או מינוי חבר הכנסת עצמו או אדם אחר לתפקיד כלשהו".

סעיף 61 לחוק הכנסת עוסק בפרוצדורה בה ח"כ מוגדר כפורש. עקרונית, אם ח"כ פרש מסיעתו שלא במסגרת התפלגות (המוגדרת בסעיף 59 לחוק כהתפצלות של שליש סיעה, של שתי מפלגות שרצו ברשימה אחת או במקרה של מיזוג סיעות שלא מקובל על חלק מחברי הסיעה), על ועדת הכנסת לקבוע זאת בישיבה הסמוכה ביותר למועד הפרישה. בישיבת הוועדה ניתנת לחבר הכנסת עליו רוצים להכריז כפורש לשטוח את טיעוניו. על ועדת הכנסת לבדוק שמי שדורשים להכריז עליו כפורש אכן הפר את המבחנים שהגדיר סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת. אם הוועדה החליטה שמדובר בח"כ פורש מוטלות עליו סנקציות, ומעבר לכך שהוא לא יכול להתמודד לכנסת במסגרת סיעה מכהנת הוא גם לא יכול במהלך כהונת אותה כנסת להצטרף לאחת הסיעות. שמורה לו הזכות לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, שצריך לדון בתיק בהרכב של שלושה שופטים. ניתן לקרוא על סנקציות נוספות בבדיקה קודמת של המשרוקית.

פרשנות החוק

כפי שניתן לראות, אכן שיקלי צודק שלשון החוק מדברת על פרישה רק במקרה של קבלת תמורה. ואולם, כפי שניתן ללמוד מהמקרה של אורלי לוי-אבקסיס, שהוכרזה כפורשת ב-2017, הפרשנות המשפטית מרחיבה יותר. בבחירות לכנסת ה-20 (2015) לוי-אבקסיס נכללה ברשימת ישראל ביתנו. במאי 2016, לאחר שאביגדור ליברמן הכניס את ישראל ביתנו לקואליציה, לוי-אבקסיס הודיעה שהיא לא תהווה יותר חלק מהסיעה. זאת בטענה שהכניסה לקואליציה לא נוצלה כדי לקדם את הנושא החברתי. בפברואר 2017 הגיש יו"ר סיעת ישראל ביתנו ח"כ רוברט אילטוב בקשה לוועדת הכנסת להכריז על לוי-אבקסיס כפורשת. לפי אילטוב, נבדקה עם היועץ המשפטי של הכנסת דאז איל ינון האפשרות להכריז עליה כפורשת מיד לאחר הודעתה, אבל נאמר לו שיש צורך במסה קריטית של נתונים. אילטוב טען שבהתבטאויותיה ברשתות החברתיות ובתקשורת לוי-אבקסיס למעשה הצהירה על עצמה כפורשת - גם אם לא כתבה על כך לכנסת כמתבקש - ושהראתה הבנה של המחיר הכרוך בכך. בנוסף, הוא סיפק 177 הצבעות, רובן על התקציב, בהן לוי-אבקסיס הצביעה נגד עמדת הסיעה למרות שלא היה פטור ממשמעת סיעתית או קואליציונית.

מבחינה משפטית, אילטוב ביסס את דברים שהציג איל ינון ב-2012, ושינון עצמו חזר עליהם בדיון על לוי-אבקסיס. ינון הסביר שהכרזה על חבר כנסת כפורש "מעורר[ת] את השאלה מהו היחס והאיזון הנכון בין היותו של חבר הכנסת שליח של מפלגה וחלק מסיעה בכנסת, לבין היותו נבחר ציבור שרשאי להביע את עמדותיו שלו ולהצביע בהתאם למצפונו והשקפתו", שכן מצד אחד על חברי הכנסת לשרת את הציבור גם כאינדיבידואלים, ומצד שני השיטה הישראלית בנויה על סיעות ומפלגות וחברי הכנסת אינם נבחרים ישירות. בהתייחס לסעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, שמציין רק את המקרה של הצבעה נגד עמדת הסיעה בהצבעות אמון ואי-אמון, ינון אמר: "האם פרישה מתמצית במקרה זה בלבד? התשובה לכך שלילית. כאשר הגדרה בחוק מתחילה במילה 'לרבות', יש בכך כדי להבהיר שאין מדובר בסיטואציה יחידה, וכי ייתכנו מקרים נוספים שבהם התנהגותו של חבר הכנסת תיחשב כפרישה". בהמשך הדיון הוסיף ש"המחוקק לא ייחד את עילת הפרישה אך ורק למצב בו ניתנת לחבר הכנסת הבטחה בתמורה להצבעותיו, אלא ראה בכך רק את אחד המצבים שאותו החוק נועד למנוע".

באופן יותר פרטני, ינון אמר על המקרה של לוי-אבקסיס שהוא "עומד במבחנים הכמותיים והאיכותיים הנדרשים לצורך הפעלת סעיף 6א', כלומר אכן חברת הכנסת לוי-אבקסיס לאורך תקופה של מספר חודשים מתנהלת בכנסת באופן עצמאי ובמנותק מסיעת ישראל ביתנו, מצביעה בהצבעות רבות ומשמעותיות שלא לפי עמדת הסיעה ואינה רואה את עצמה מחויבת להחלטות הסיעה ולמשמעת הקואליציונית".

בדיון לא הייתה מחלוקת על כך שלוי-אבקסיס לא קיבלה שום תמורה, והיא ורבים מחברי הוועדה טענו שהחוק נועד למנוע כלנתריזם (מצב של עריקה ממפלגה בתמורה לטובות הנאה כלשהן) ולא עבור מקרים כגון אלו, שכמעט לא היה בוועדה חולק על כך שנעשו מטעמים אידיאולוגיים. למעשה, חברי הוועדה ניסו להביא להסדר בין לוי-אבקסיס לישראל ביתנו (למשל, שמימון המפלגות של ישראל ביתנו לא ייפגע, למרות שאיבדה חברת כנסת, על חשבונה של לוי-אבקסיס), אך ישראל ביתנו סירבו. הוועדה הצביעה בעד הכרזה על לוי-אבקסיס כפורשת ברוב של 10-2, כשרק נציגי האופוזיציה שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) ודב חנין (הרשימה המשותפת) הצביעו נגד. יש לציין שינון הדגיש שלחברי הכנסת היה מקום רב להכניס שיקול דעת בהצבעתם ושהם לא היו מחויבים להצביע בעד או נגד.

אם כן, ניתן לראות שלמרות שאכן, בהתאם לדבריו של שיקלי, החוק מציין רק מקרה הצבעה ספציפית של קבלת תמורה. ואולם, הפרשנות המשפטית מרחיבה את טווח האפשרויות, בשל קיומה של המילה "לרבות" בתחילה ההגדרה. ולא מדובר רק בפרשנות משפטית גרידא וגם ישנו התקדים של אורלי לוי-אבקסיס. בדיון, שלי יחימוביץ' טענה בפני איל ינון שמטרת החוק המקורית הייתה למנוע כלנתריזם, ועל כך השיב ינון: "אוקיי. אז צריך לתקן את החוק". כלומר, החוק בנוסחו המקורי לא מגביל את המקרים שמוגדרים כפרישה למקרים של קבלת תמורה.

תגובת שיקלי

פנינו לשיקלי כדי לקבל את התייחסותו לדברים. הוא ענה: "אני מדבר על לשון החוק לא על אבולוציית המקרים הפרטניים, כך שדייקתי בדבריי. מה גם שיש אפס דמיון בין המקרה של אורלי לוי למקרה שלי. אין פה סכסוך אישי בדומה לליברמן ואורלי לוי, אלא עניין אידיאולוגי שהוא חסר תקדים ביחסים שבין מפלגה לבוחריה". בנוסף, שיקלי שלח שני מסמכים: אחד היה המסמך המשפטי שהכין איל ינון לקראת הדיון בעניינה של לוי-אבקסיס, ואת תשובת המחלקה המשפטית של הכנסת מ-2020 לבקשת יו"ר הקואליציה דאז מיקי זוהר להכריז על יפעת שאשא ביטון כפורשת.

המסמך של איל ינון על אורלי לוי-אבקסיס לא מחדש הרבה ממה שאמר בפני ועדת הכנסת, כולל הבהרה שהחוק לא מוגבל רק למקרים של קבלת תמורה. במקרה של יפעת שאשא ביטון, ח"כ זוהר דרש להכריז עליה כפורשת מפני שעזבה את הליכוד לטובת הצטרפות למפלגת תקווה חדשה בראשות גדעון סער. גם מסמך זה לא מחזק את טענתו של שיקלי, שכן נכתב בו: "חוק יסוד: הכנסת אינו מגדיר באופן ברור מהי פרישה מסיעה. בחוק אמנם יש הגדרה של פרישה, אולם זו מתחילה במילה 'לרבות', וכוללת דוגמה אחת בלבד, כלומר אין ספק כי נכללות במונח זה התנהגויות נוספות שאינן מנויות בהגדרה". עם זאת, המסמך כן מציין שמהדוגמה שניתנה ומהדיונים בחקיקת הסעיף "עולה כי חברי הכנסת התייחסו לפרישה בעיקר כמצב שבו חבר הכנסת פועל בכלים פרלמנטריים נגד עמדת סיעתו בעניינים מהותיים, ומקבל תמורה על כך". עם זאת, השימוש במילה "בעיקר" משאיר פתח למקרים אחרים. כמו כן נכתב שיש להפעיל את סעיף 6א "רק באותם המקרים המקדמים באופן מובהק את התכליות העומדות בבסיס הסדר הפרישה מסיעה, קרי מניעת 'גניבת מנדטים' ו'כלנתריזם'".

יש לציין שלגבי שאשא ביטון - אליו שיקלי הציע בפני המשרוקית להתייחס כאל "מקרה בוחן" - נקבע שאין להתייחס אליה כפורשת, משום שהנוהג שנקבע הוא שמעבר בין מפלגות בתקופת בחירות לא גורר עמו סנקציות מסוג זה, וכמו כן בגלל מעמדה הייחודי של שאשא ביטון בסיעת הליכוד מתוקף היותה ממפלגת כולנו. מדובר בשתי נסיבות שאינן רלוונטיות למקרה של שיקלי. כמו כן, גם בדיון על לוי-אבקסיס איל ינון אמר: "אבקש לציין כי היו מקרים, אמנם לא רבים, בשנים האחרונות שבהן סיעות ביקשו להכריז על חברים כפורשים ובכל אותם מקרים לא סברנו כי מתקיימים המבחנים המשפטיים לקביעה כי חבר הכנסת פרש מסיעתו וועדת הכנסת קיבלה את עמדתנו בכל אותם מקרים". ועדיין, למרות שהמקרים הללו לא נמצאו על-ידי הייעוץ המשפטי כמתאימים להכרזה על פרישה, המקרה של לוי-אבקסיס כן נמצא ככזה שתואם את המבחנים המשפטיים. לא נוכל לדעת כיצד יחליט הייעוץ המשפטי במקרה של שיקלי לפני שתוצג חוות דעת, אבל בעייתי לקבוע זאת על סמך מקרה בודד.

לסיכום, סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת אכן נותן כדוגמה מקרה של הצבעה בניגוד לעמדת הסיעה תוך קבלת תמורה. עם זאת, הייעוץ המשפטי של הכנסת מצא שעצם תחילת דוגמה זו במילה "לרבות" פירושה שישנם מקרים נוספים, ושלא בכל המקרים חייבת להיות קבלת תמורה. אורלי לוי-אבקסיס הוכרזה כפורשת למרות שלא היו חילוקי דעות בוועדת הכנסת על כך שפעלה ממניעים אידיאולוגיים. לכן דבריו של שיקלי לא נכונים ברובם.

תחקיר: אוריה בר-מאיר

צרו איתנו קשר *5988