1הסקרים מראים יתרון לדמוקרטים, אבל יש כוכבית
הסקר הארצי של רשת CNBC מציג יתרון ברור לדמוקרטים: 52% מהתמיכה לעומת 45% לרפובליקנים, ורק 3% שטרם הכריעו. לפי החלוקה המוצגת, רוב המשיבים כבר בחרו צד, ובתרחיש שבו רק המתלבטים בוחרים מפלגה וכל האחרים נשארים בעמדתם, גם מעבר של כולם לרפובליקנים לא יספיק כדי למחוק את היתרון הדמוקרטי. כדי להפוך את התמונה נדרש גם שינוי בעמדות של מי שכבר הביעו העדפה, או הבדל בין התמיכה הנמדדת לבין ההצבעה בפועל.
● מס על מיליארדרים והקלות לבעלי בתים: ההכרעות הכלכליות בקלפיות בארה"ב
● נתון בשבוע | הנתון החריג שהופיע בצרפת והשאלה: האם החשש ממשבר חוב מוגזם?
זו תובנה חשובה לקריאת המרוץ: הוא לא מסתכם בשאלה מי ישכנע את המעטים שעדיין מתלבטים, אלא גם מי ישמור על תומכיו ומי מהם יגיעו לקלפי. לצד זאת, יתרון ארצי אינו מתורגם אוטומטית לרוב בבית הנבחרים, שנבחר במחוזות. האתגר של הדמוקרטים הוא לתרגם את היתרון לניצחונות במקומות הנכונים, ואילו הרפובליקנים נדרשים ליותר מאשר גיוס המתלבטים בלבד כדי להפוך את מאזן התמיכה הזה.
2שיעור ההשתתפות: מה מלמדות הבחירות הקודמות
ב־2014 שיעור ההשתתפות עמד על 34.4%, הוא עלה ל־48.1% ב־2018 וירד ל־45.1% ב־2022. בכל שלוש מערכות הבחירות המוצגות, יותר ממחצית מבעלי זכות הבחירה לא הצביעו. התובנה המהותית היא שהמאבק הפוליטי אינו מתנהל רק בין שתי המפלגות, אלא גם בין השתתפות להימנעות: יש ציבור גדול שלא תורגם לקולות בקלפי, וההרכב של מי שכן מגיעים עשוי להיות חשוב לא פחות מההעדפות בציבור הרחב.
מבחינת המפלגות, הנתונים ממחישים שני מסלולים שונים לצבירת קולות: לשכנע אדם לשנות את בחירתו, או להביא לקלפי תומך שהיה נשאר בבית. גם השינוי בין השנים משמעותי, שכן ניתן לראות שההשתתפות אינה נתון קבוע שאפשר להניח שיחזור על עצמו. לכן השאלה המכרעת היא לא רק "למי יש יותר תומכים", אלא באיזו מידה יצליחו המפלגות לצרף הפעם אנשים שלא השתתפו בעבר.
3מה צופים הסוחרים בפולימרקט?
בפולימרקט, התרחיש המוביל בגרף הוא שליטה דמוקרטית בשני בתי הקונגרס, עם תמחור של 72%. אחריו ניצב תרחיש של בית נבחרים דמוקרטי וסנאט רפובליקני, עם 23%, בעוד שליטה רפובליקנית בשני הבתים מקבלת 6%. האפשרות ההפוכה של קונגרס מפוצל - בית נבחרים רפובליקני וסנאט דמוקרטי - מתויגת כפחות מ־1%.
הסוחרים, אם כן, אינם רואים את כל אפשרויות הפיצול כסבירות באותה מידה: בשני התרחישים הבולטים בית הנבחרים דמוקרטי, וההבדל ביניהם הוא מי שולט בסנאט.
מבחינת הציפיות המשתקפות כאן, השאלה לא מסתכמת רק בזהות המנצח, ויש חשיבות לגודל הפער של הניצחון - שליטה בבית אחד או בשניהם. עם זאת, אלה ציפיות המשתמעות ממחירי מסחר, לא שיעורי תמיכה של הבוחרים.
עם זאת יש לזכור שב־3 מערכות בחירות בשבוע שעבר בישראל, בברזיל ובסרביה, ההימורים בפולימרקט לא תאמו את תוצאות האמת.
4מפת המושבים: המרוצים פתוחים, אבל המפלגות באות מעמדות כוח שונות
מפת המושבים מצביעה על יתרון דמוקרטי בנקודת הפתיחה: 186 מושבים מסווגים כמובטחים לדמוקרטים, לעומת 164 לרפובליקנים, ולצדם 18 מרוצים צמודים במיוחד. כדי להשיג שליטה בבית, על אחד הצדדים להשיג 218 מושבים.
כלומר, הדמוקרטים צריכים להוסיף פחות מושבים לבסיס הבטוח שלהם כדי להגיע לשליטה בבית הנבחרים. זהו הבדל מהותי בין שתי המפלגות: לדמוקרטים חסרים 32 מושבים מעבר לבסיס המוצג, ולרפובליקנים 54.
לכן גם אם המרוצים התחרותיים נראים פתוחים, שתי המפלגות אינן יוצאות אליהם מאותה עמדה. ולצד מאות מושבים המסווגים כבטוחים, יש קבוצת מרוצים שבהם ההכרעה עדיין צמודה. ניצחון במרוץ כזה עשוי להיות חשוב במיוחד למפלגה שמנסה להשלים רוב, ולא רק להגדיל את מספר נציגיה. כלומר, אפשר לטעון שלדמוקרטים יש בסיס רחב יותר שממנו אפשר לנסות לבנות רוב, בעוד הרפובליקנים נדרשים להרחבה גדולה יותר של המחנה הבטוח שלהם.
