סגן נשיא ארה"ב ג’יי.די. ואנס פרסם בעקבות התבוסה הרפובליקנית בבחירות האמצע ניתוח יוצא דופן של הסיבות להפסד. במקום להאשים את עצמו ואת הנשיא, את המועמדים, את התקשורת או את העובדה שהמפלגה המחזיקה בבית הלבן נוטה לאבד מושבים בבחירות האמצע, ואנס הצביע ישירות על מדיניות ממשל טראמפ, ובראש ובראשונה על המלחמה באיראן. אלא שהחלק המעניין, ואולי המדאיג, ביותר בדבריו, לפחות מנקודת מבט ישראלית, הופיע דווקא בסעיף הרביעי ברשימת הדרישות שייחס לבוחרים המאוכזבים - שינוי ביחסים בין ארה"ב לישראל.
● הכלכלה הכריעה: שני הצעדים של טראמפ שעלו לו בבחירות האמצע
● בתוך מסיבות הצפייה בתוצאות הבחירות, כשהדמוקרטים גרפו ניצחונות בבחירות אמצע הכהונה
ואנס סיפר כי סוקר בחירות שהוא סומך עליו הזהיר אותו שמצביעים שתמכו בטראמפ ב-2024 כועסים על הממשל ומתכוונים להצביע הפעם לדמוקרטים. לדבריו, אותם מצביעים הציגו ארבע דרישות מרכזיות: לסיים את המלחמה באיראן, לטפל ביוקר המחיה ובאינפלציה, להעמיד את האינטרסים של אמריקה בראש סדר העדיפויות ולשנות את מערכת היחסים עם ישראל.
One of the things the data analysts on our side obsessed over was "composition"-whether the electorate looked close enough to 2024 for Republicans to win. And despite polls that showed a Democrat blowout, the data kept on telling us the same story: in some states turnout was merely OK, in other states it was downright amazing, and in no state was it catastrophic. There was a genuine sense of optimism on our team: our people were showing up. So, I asked the smartest data guy I know, does that mean we're going to shock the world? "No," he told me. "We might do better than the polls suggest. But the data is telling us that a lot of Trump/Vance 2024 voters are pissed and planning to vote for the other guys. Our voters are turning out, but they may not vote for us." Well, that looks prophetic now. Our voters did show up. In Florida, for example, the electorate was 9 points more Republican than Democrat, just a couple points worse than 2024. Undoubtedly there were places we could have done better on turnout. But the main problem is not turnout. The main problem is that many people who voted for Trump/Vance in 2024 voted for Democrats in 2026. There will be a lot of infighting and arguing over what happened and why that is. One of the pollsters I really respect told me that our economic messaging wasn’t sharp enough down the stretch. I’m sure that’s true. But the real reason we lost is obvious to almost everyone. Another pollster-one of the smartest people I know in politics, told me yesterday we’d lose the generic ballot by 13 points. I felt negative going into Tuesday, but even I was shocked by this. In his polling, he saw that a lot of Trump 2024 voters were angry and planning to vote for Democrats. He asked those voters who had abandoned us what would cause them to come back on our team. The top four answers, accounting for nearly all of the responses were: 1) End the war 2) Focus on cost of living/inflation 3) Put America First 4) Change our relationship to Israel Our voters showed up. And the above four reasons are why many of them voted for Democrats. This is according to a pollster who nailed the results. While many spent Monday attacking Rachel Campos Duffy for calling for a diplomatic resolution to the conflict, it turns out her political advice was sound. (She’s also a great person.) In the next few months, there's going to be a lot of gaslighting. Expect to hear any number of establishment politicians say the solution to our woes is amnesty. I'm open to the idea that we should change enforcement-by focusing more on businesses that hire illegal labor, for instance. But anyone pushing amnesty is lying to you. The reason we lost is the war. The president himself said so last night. If you'd like to argue it was worth it, that losing the Senate for the next 6 years was worth it, then do so. Argue it was a worthwhile cost to pay. Agree or disagree, that's at least honest. But everyone knows why we lost. And any honest conversation about where we go from here must start there. I remain hopeful about our country. To the people who are pissed off and want to say, "I told you so": you’re right, you did tell us so. Take that energy into electing Republicans who share your worldview. To the people who are just pissed at the results, you should be. Let’s take that anger and get back to the work of saving our country.
- JD Vance (@JDVance) November 4, 2026
עצם הכללתה של ישראל ברשימה הזאת ראויה לתשומת לב משמעותית. במשך עשרות שנים הייתה התמיכה בישראל אחד הנושאים שבהם שררה הסכמה רחבה יחסית בתוך המפלגה הרפובליקנית, גם כשהיו בה מחלוקות עמוקות בנושאי כלכלה, הגירה ומדיניות חוץ. כעת סגן נשיא רפובליקני מכהן בוחר להציג את היחסים עם ישראל כאחת הסוגיות שבגללן, לדבריו, מצביעים שהעלו את טראמפ לשלטון הפנו למפלגה עורף.
הבחירה של ואנס להבליט דווקא את הדרישה הזאת אינה מובנת מאליה, במיוחד כאשר היא מגיעה מאחד האנשים הבכירים ביותר בממשל.
ביקורות חוזרות על ישראל
זו אינה הפעם הראשונה שוואנס מותח ביקורת על היחסים עם ישראל. בחודשים האחרונים הוא טען כי מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון אינה יכולה להיות כפופה לאינטרסים של ישראל, ומתח ביקורת על גורמים בממשלת ישראל שלדבריו ניסו להשפיע על דעת הקהל האמריקאית כדי להאריך את המלחמה באיראן. בספטמבר אמר כי טראמפ הוכיח נכונות לחלוק על ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר הוא סבור שהאינטרסים האמריקאיים מחייבים זאת.
ההתבטאויות האלה עוררו אי נוחות בקרב חלק מהתומכים המסורתיים של ישראל במפלגה הרפובליקנית. בסוף אוגוסט הגיע ואנס לכינוס הקואליציה היהודית הרפובליקנית בלאס וגאס, בניסיון להפיג את החששות בנוגע לעמדותיו. שם דווקא הדגיש את חשיבותה של ישראל לביטחון הלאומי האמריקאי ואת הקשרים העמוקים בין המדינות. אלא שגם באותו אירוע הוא הכיר בכך שבקרב רפובליקנים צעירים גוברת הספקנות כלפי היחסים עם ישראל.
נראה שוואנס מבקש להפוך את הספקנות הזאת לחלק מהדיון על עתיד המפלגה. הוא לא מסתפק בטענה שהמלחמה באיראן פגעה ברפובליקנים, אלא מציג את היחסים עם ישראל כחלק מהחשבון הפוליטי שהמפלגה צריכה לעשות בעקבות ההפסד.
הדברים מעניינים במיוחד על רקע המאבק הצפוי על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-2028. ואנס נחשב לאחת הדמויות המרכזיות במרוץ האפשרי לרשת את טראמפ. בתוך המפלגה כבר מתנהל ויכוח בין האגף הבדלני, המזוהה עם דמויות כמו טאקר קרלסון, לבין רפובליקנים התומכים במדיניות חוץ אמריקאית תקיפה יותר, ובהם הסנאטור טד קרוז ומזכיר המדינה מרקו רוביו.
היחס לישראל ולאיראן הפך לאחד ממוקדי המחלוקת בין המחנות. בעוד קרוז ורוביו מדגישים את הצורך להתמודד בתקיפות עם האיומים במזרח התיכון, ואנס נוטה להדגיש את המחירים שמשלמת ארה"ב על מעורבות צבאית ממושכת ואת הצורך להעמיד את האינטרסים האמריקאיים במרכז.
