לאורך שנים נחשבה לוס אנג'לס לאחד ממעוזי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אבל תוצאות הבחירות לרשות העיר מלמדות שגם בתוך המחנה הדמוקרטי מתחולל שינוי. ניטיה ראמאן, חברת מועצת העיר בת 45 המזוהה עם השמאל הסוציאליסטי, ניצחה את ראשת העיר המכהנת קארן באס, שנחשבה לדמות בולטת בממסד הדמוקרטי. בכך הפכה ראמאן לראשת העיר הסוציאליסטית הראשונה של העיר השנייה בגודלה בארה"ב.
● ההפתעה בטקסס והאיום על חוות השרתים: הסיפורים והתובנות מארבעה ניצחונות
● הכלכלה הכריעה: שני הצעדים של טראמפ שעלו לו בבחירות האמצע
המרוץ הוכרע ביום רביעי בערב שעון ארה"ב, כשראמאן הובילה ב-כ26 אלף קולות, פער של כ3%, מתוך כ-784 אלף קולות שנספרו. באס, שכיהנה בתפקיד מאז 2022, איבדה את רשות העיר לאחר כהונה אחת בלבד.
ראמאן נבחרה למועצת העיר בשנת 2020 לאחר שהדיחה חבר מועצה מכהן, והפכה לאחת הנציגות הבולטות של האגף הפרוגרסיבי בעיר. בפברואר האחרון היא החליטה להתמודד נגד באס. הקמפיין שלה התמקד בעיקר במחירי הדיור הגבוהים, מספרם הגדול של חסרי הבית, תפקוד המשטרה והטיפול בשריפות הענק שהחריבו שכונות שלמות באזור לוס אנג'לס בתחילת 2025.
עמדותיה כלפי ישראל
אלא שמעבר לסוגיות המקומיות, ניצחונה נושא משמעות רחבה הרבה יותר. ראמאן חברה בארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה (DSA), תנועה המזוהה עם האגף השמאלי ביותר של המפלגה הדמוקרטית. לפני שנה הצליח הארגון לרשום ניצחון מפתיע והיסטורי בניו יורק, עם בחירתו של זוהרן ממדאני לרשות העיר. עכשיו, עם ניצחונה של ראמאן בלוס אנג'לס, שתי הערים הגדולות בארה"ב ינוהלו בידי פוליטיקאים המזוהים עם סוציאליסטים.
עמדותיה של ראמאן כלפי ישראל הן אחד הדברים הכי מזוהים איתה והיא מעלה אותן רבות בנאומיה. במהלך מערכת הבחירות היא האשימה את ישראל בביצוע רצח עם, כינתה אותה מדינת אפרטהייד והביעה תמיכה בשימוש בחרם כלכלי כאמצעי לחץ עליה. אלה עמדות שממקמות אותה באגף הביקורתי ביותר כלפי ישראל במפלגה הדמוקרטית.
באחד הראיונות שהעניקה לפרשן בעל עמדות השמאל, חסן פייקר, שהואשם על ידי רבים בקהילה היהודית באנטישמיות בוטה, נשאלה ראמאן אם לדעתה ישראל מבצעת רצח עם בעזה. תשובתה הייתה חד משמעית: "כן". בהמשך חזרה על הדברים גם בכנס של הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, שנערך בסוף ספטמבר, למרות שידעה שהנושא מעורר התנגדות חריפה בקרב המשתתפים.
העימות בכנס היהודי המחיש את הפער בין שתי המועמדות. באס דחתה את הטענה שישראל ביצעה רצח עם, בעוד ראמאן התעקשה על עמדתה. דבריה עוררו תגובות מחאה בקהל ולאחר מכן בקרב יהודים רבים נוספים בעיר. למרות זאת, ראמאן לא חזרה בה.
המחלוקת התרחבה גם לתנועת ה-BDS, הקוראת להחרים את ישראל, למשוך ממנה השקעות ולהטיל עליה סנקציות. ראמאן הגדירה את התנועה כאמצעי לגיטימי למחאה בלתי אלימה. בהצהרה שהעבירה לארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים לקראת הבחירות, היא כללה את ה-BDS בין הדרכים שלדעתה תושבי לוס אנג'לס יכולים להביע סולידריות עם תושבי עזה ולהפעיל לחץ על ישראל.
ניצחונה ממחיש, שוב, עד כמה היחס לישראל הפך לסוגיה אידיאולוגית מרכזית בחלקים מהשמאל האמריקאי. ראמאן, שהאשימה את ישראל ברצח עם, הביעה תמיכה ב-BDS כאמצעי לחץ והזדהתה עם המאבק הפלסטיני, עדיין נאלצה להתמודד עם דרישות מצד פעילים שטענו כי עמדותיה לא מרחיקות לכת מספיק.
עבור ישראל, התוצאה מצטרפת לשורה של סימנים להתחזקותם של פוליטיקאים דמוקרטים המבקרים אותה בחריפות, לעיתים תוך שנאה לא מוסתרת. אחרי ניצחונו של ממדאני בניו יורק, גם בלוס אנג'לס נבחרה פוליטיקאית שאינה מסתפקת בקריאה להפסקת אש או בביקורת על נתניהו, אלא מאשימה את ישראל ברצח עם ותומכת בחרם עליה כאמצעי לחץ.
