בחירות האמצע 2026 הסתיימו בתבוסה קשה עבור המפלגה הרפובליקנית, כאשר המפלגה הדמוקרטית הצליחה להשיג רוב בבית הנבחרים (עם 258 מושבים) ולהפוך את מאזן הכוחות גם בסנאט. פחות משנתיים לאחר שדונלד טראמפ חזר לבית הלבן בקול תרועה רמה, הציבור האמריקאי העביר מסר חד וברור בקלפיות ושלל מהנשיא את השליטה המלאה בגבעת הקפיטול.
● ישראל במוקד הבחירות בארה"ב. אבל האם היא באמת הכריעה אותן?
● אחרי כיבוש הקונגרס: האם וושינגטון צפויה להיכנס לעידן של שיתוק וחקירות?
המהפך הפוליטי הזה לא רק מסבך את המשך כהונתו של טראמפ ומציב מכשול בפני אג'נדת ה־MAGA שלו, אלא מעלה שאלה מרכזית אחת: כיצד הצליחו הרפובליקנים לאבד את אמון הבוחרים בזמן כה קצר, ולמה בעצם הם ספגו מפלה מוחצת כל כך?
ההבטחה הכלכלית שהתרסקה בשטח
דונלד טראמפ חזר לבית הלבן בינואר 2025 לאחר שהבטיח לאמריקאים להוריד את המחירים, להחזיר את השקט לפוליטיקה האמריקאית ולסיים את המעורבות במלחמות ממושכות. פחות משנתיים לאחר מכן, הרפובליקנים ספגו תבוסה בבחירות האמצע, וסקרי היציאה מהקלפיות מספקים הסבר אפשרי לכך. הבוחרים אינם מרוצים מהמצב הכלכלי, רבים מהם מתנגדים למלחמה באיראן, וחלק ניכר מהם מעוניינים שהקונגרס ירסן את כוחו של הנשיא.
לפי סקרי היציאה שפורסמו ברשתות NBC ו־CBS, שיעור התמיכה בטראמפ בקרב המצביעים עמד על 38% בלבד, לעומת כ־45% בבחירות האמצע של 2018, במהלך כהונתו הראשונה. מדובר בנתון שממחיש את עומק חוסר שביעות הרצון מהנשיא, גם אם בחירות האמצע נוטות באופן מסורתי להיות קשות למפלגה שמחזיקה בבית הלבן.
הסיפור המרכזי הוא הכלכלה. לפי אחד מסקרי היציאה, 89% מהמצביעים הגדירו את יוקר המחיה כגורם משמעותי או מכריע בהחלטתם כיצד להצביע. בסקר המצביעים של AP, כשני שלישים סברו שמדיניותו של טראמפ החמירה את המצב הכלכלי.
הנתונים האלה מעניינים במיוחד לאור ההבטחה המרכזית של טראמפ בבחירות 2024. הנשיא הבטיח פעם אחר פעם להוריד את המחירים, אבל מדובר בהבטחה שהיה בלתי אפשרי לקיים. הפירוש של ירידה בשיעור האינפלציה אינו שהמחירים יורדים, אלא שהם ממשיכים לעלות בקצב מתון יותר. טראמפ היה יכול להבטיח לשפר את כוח הקנייה של האמריקאים באמצעות עלייה בשכר הריאלי, אך במקום זאת יצר ציפייה לירידה במחירים עצמם.
גם מדיניות המכסים שלו הקשתה על מימוש ההבטחה. באפריל 2025 הכריז טראמפ על מכסים נרחבים על יבוא ממדינות רבות בעולם, במהלך שכונה "יום השחרור". המכסים יצרו חוסר ודאות בקרב חברות ומשקיעים, והעלו חששות מפני התייקרות של מוצרים מיובאים. חוסר שביעות הרצון מהנשיא החל עוד קודם לכן, אך מלחמת הסחר הוסיפה למתח הכלכלי.
המערכה במזרח התיכון ושחיקת המנדט הציבורי
אל הבעיות האלה הצטרפה המלחמה באיראן. לפי נתוני סקרי היציאה שפורסמו לאחר הבחירות, כ־60% מהמצביעים סברו שהמלחמה הייתה טעות. טראמפ, שהציג את עצמו במשך שנים כמי שמתנגד למלחמות ממושכות במזרח התיכון, מצא את עצמו מנהל מלחמה שהשלכותיה הכלכליות והפוליטיות מורגשות גם בתוך ארה"ב.
עם זאת, קשה לייחס למלחמה לבדה את התבוסה הרפובליקנית. התמיכה בטראמפ נשחקה עוד לפני תחילתה, על רקע יוקר המחיה, המכסים והעימותים הפוליטיים שליוו את כהונתו השנייה. המלחמה ככל הנראה החריפה בעיות שכבר היו קיימות.
נתון נוסף עשוי ללמד על האופן שבו הבוחרים תופסים את הנשיא: לפי סקר המצביעים של AP, כשבעה מכל עשרה מצביעים סברו שהקונגרס צריך לעשות יותר כדי לרסן את כוחו. בסקר אחר, 43% מהמצביעים אמרו שהצבעתם נועדה, לפחות בחלקה, להביע התנגדות לטראמפ.
במילים אחרות, הבחירות לא עסקו רק בשאלה איזו מפלגה תשלוט בקונגרס, אלא גם במידת הכוח שהציבור מעוניין להעניק לנשיא בשנתיים שנותרו לכהונתו.
גם בהרכב הקואליציה האלקטורלית נרשמו סימנים לשינוי. לפי סקר NBC, כ־56% מהגברים ההיספנים שהצביעו בבחירות תמכו בדמוקרטים, לעומת 41% בקרב הרפובליקנים. מדובר בהיפוך ביחס לבחירות לנשיאות ב־2024, שבהן טראמפ הצליח לרשום הישגים משמעותיים בקרב מצביעים היספנים, ובמיוחד בקרב גברים.
הנתון הזה חשוב מכיוון שהוא נוגע לאחת ההתפתחויות המרכזיות שאפשרו לטראמפ לנצח ב־2024: הוא הצליח להרחיב את התמיכה הרפובליקנית מעבר לבסיס המסורתי של המפלגה, ולמשוך מצביעים שהדמוקרטים התרגלו לראות כחלק מהקואליציה שלהם. כעת מתברר שלפחות חלק מהתמיכה הזאת לא הייתה מובטחת לאורך זמן.
"הרפובליקנים הובסו הודות לכיס הבוחר"
פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב באוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אומר כי "הדמוקרטים הביסו את הרפובליקנים הודות לשילוב של כמה גורמים, ובראש ובראשונה כיס הבוחר והמלחמה באיראן שקשורה אליו. מחיר הבנזין עלה ב־40%, מחיר הדיזל ב־70%, המזון ב־15%. האינפלציה זינקה לקצב שנתי של 3.7%. הציבור ראה קשר ישיר בין עליות המחירים למלחמה ולסגירת מצר הורמוז".
לדבריו, "הנשיא כעת תלוי בקונגרס. הוא לא יכול להוציא ולו דולר אחד, לאשר מינויים לבכירים, להמשיך מלחמה מעבר ל־90 ימים ולחוקק חוקים. לדמוקרטים יש חשבון ארוך איתו והם ינסו לפגוע במורשתו ולפלס לעצמם את הדרך לניצחון בבחירות 2028 לנשיאות".
גלבוע סבור כי "תבוסת טראמפ היא גם תבוסת הטראמפיזם, האידיאולוגיה והסגנון הבוטים שלו ושל תומכיו. התקפותיו שלוחות הרסן על התקשורת, מערכת המשפט והאקדמיה, הניסיון שלו לפגוע בדמוקרטיה במהלכים התוקפניים שנקט נגד מהגרים ובהתעלמות מהקונגרס. ועדות הקונגרס ידרשו מבכירי טראמפ להסביר מה בדיוק הם עושים. יש דיבורים על תהליכי הדחה של שר המלחמה פיט הגסת' שפעל להדרת נשים, שחורים וגאים משורות הצבא. אולי הדחה של טראמפ עצמו. האסטרטגיה תהיה להתיש את ממשלו".
טראמפ ניצח בבחירות 2024 בפער קטן יחסית בקולות הבוחרים, אך פירש את ניצחונו כמנדט לשינויים מרחיקי לכת כמעט בכל תחום. אלא שייתכן שהמנדט שהאמריקאים ביקשו להעניק לו היה פשוט בהרבה - להחזיר את הנורמליות. אחרי שנים של אינפלציה, משברים ועימותים פוליטיים בלתי פוסקים, הם רצו בעיקר יציבות ושיפור ברמת החיים.
במקום זאת הם קיבלו מלחמת מכסים, מלחמה באיראן ושורה של טלטלות פוליטיות וכלכליות. סקרי היציאה לא יכולים להוכיח שזאת הסיבה היחידה לתבוסה הרפובליקנית, אבל הם בהחלט מצביעים על הפער בין סדר העדיפויות של הנשיא לבין הנושאים שהטרידו את הבוחרים. הפער הזה הוא גם האתגר המרכזי שיעמוד בפני הרפובליקנים לקראת הבחירות לנשיאות ב־2028.
