אישי: בן 47, נשוי + 3, גר בתל אביב
מקצועי: מייסד ומנכ"ל Hud
ילדות ומשפחה: גדלתי בנתניה בבית חילוני וימני. אני הבכור ויש לי אח ואחות. אבי נגר ועבד בנגרייה המשפחתית שהקים סבי. לאף אחד במשפחה לא היה תואר אקדמי.
הייתי תלמיד שאוהב ללמוד. הרומן שלי עם תכנות התחיל כבר ביסודי. בכיתה ז' כתבתי קוד למשחק מחשב עם חבריי, ישי גרין ורועי מן. להיות חנון מתכנת בנתניה של שנות ה־90 לא היה פופולרי, ובכל זאת 'עיר הכדורגל' הצליחה לייצר כנופיית חנונים עם החזר ההשקעה (ROI) הגבוה בתעשייה: מן הקים לימים את מאנדיי, וגרין הקים עם תומר דביר את סולוטו, שאליה הצטרפתי מאוחר יותר.
● פורטפוליו | עם תרומה של מאות מיליונים, מנהל בית החולים שמקים מגדל אשפוז חדש
● פורטפוליו | כילד מכר סוכריות מהכותל. היום הוא מוביל גוף ממשלתי שחולש על מיליארדים
● פורטפוליו | הפך הפסד לרווח של יותר מ-100 מיליון שקל. עכשיו הוא מוביל מהפך בחברה חדשה
ג'ודו: ג'ודו זה משהו שנמצא אצלי בדם - שני ורז הרשקו הם קרובי משפחה שלי, ואני מכהן בהתנדבות כדירקטור באיגוד הג'ודו. אני עצמי לא הייתי ג'ודוקא מוצלח במיוחד והתחברתי בעיקר לצד המחשבתי. כך מצאתי את עצמי מאמן מהתיכון ועד הצבא, ואפילו אימנתי את ירדן ג'רבי כשהייתה ילדה.
צבא: הגעתי לגיל גיוס והתקבלתי לממר"ם, אבל ישי גרין, ששירת ביחידה 81, כיוון אותי למיונים שלהם. עברתי את התהליך בכיתה י"ב, ובמשך חמש שנים עבדתי על פרויקטים טכנולוגיים ומבצעיים שהשתיקה יפה להם - חוויה משוגעת. כששקלתי אם להמשיך לתואר, אחד המפקדים שלי שכנע אותי ללמוד. הוא הסביר לי שתואר מעניק בסיס להתמודדות עם אתגרים טכנולוגיים רחבים. השתחררתי ב־2002 והתחלתי תואר ראשון במדעי המחשב ב־IDC הרצליה.
המיזם שכשל: את תחילת דרכי עשיתי באנברה (שנרכשה על ידי אינטל) כמפתח תוכנת דרייברים למכשירי קצה ובאירוסקאוט (שנרכשה על ידי בלאק אנד דקר) כמנהל מוצר. ב־2004-2005 הייתי שותף מייסד בסטארט־אפ שפיתח גיטרה חכמה, עם תוכנה ליצירה ולעיבוד סאונד. המוצר היה מוצלח, אבל יקר מדי ושוק היעד קטן. החברה המשיכה לפעול אחרי שעזבתי ונסגרה ב־2008.
סולוטו: תומר דביר וישי גרין הקימו את סולוטו כדי לחולל מהפכה בניהול מחשבים אישיים. המשקיע נפתלי בנט גוייס למנכ"ל, וב־2009 הוא ששכנע אותי להצטרף כ־CPO. כחודש לאחר מכן בנט קיבל הצעה לעבור למועצת יש"ע והשאיר אותנו עם "המפתחות לצוללת". השקנו את המוצר בכנס TechCrunch וזכינו במקום הראשון. היינו פופולריים יותר משהיינו רווחיים, ובסופו של דבר, ב-2013 החברה נמכרה לענקית האמריקאית Asurion בכ-100 מיליון דולר.
WeWork: ב-2013 עברנו לניו יורק בעקבות הפוסט־דוקטורט של אשתי אביטל במדעי המוח, יחד עם בנותינו גלי ומעיין (ובהמשך נולד רון). פגשתי את אדם נוימן, שחיפש סמנכ"ל מוצר ל־WeWork. עברתי שם שבע שנים מטורפות: החברה צמחה מ־50 עובדים ל־16 אלף, וצוות הטכנולוגיה שהקמתי גדל ממהנדסים בודדים למאות.
שאפנו ליותר מדי, מהר מדי, ולמדנו שצמיחה אינה חזות הכול - חשוב לעשות אותה נכון. ב־2020 חזרנו לארץ. החברה כבר לא נזקקה ליזמים אלא לאנשי וול סטריט, והגיע זמני להמשיך הלאה. לשמחתי לא הייתה דמות עליי בסדרה WeCrashed, המבוססת על סיפור החברה. בארה"ב קוראים לזה "טלוויזיה טובה", אבל הם עשו עוול לאדם ולחברה.
אוטו גלידה למבוגרים: עם החזרה לארץ הקמתי עם שי וינינגר ומנחם כץ את Santa - מעין 'אוטו גלידה למבוגרים', שהביא מוצרים עד דלת הלקוח. הרעיון נולד בקורונה, כדי לתת מענה לפרברים ללא נגישות למשלוחים. החברה גייסה 13 מיליון דולר מקרן אלף ומשקיעים נוספים (והגיעה לשווי של 130 מיליון דולר - א"ג). הלקוחות אהבו את המוצר, אך המודל לא היה רווחי - וב־2023 החלטנו לסגור.
Hud: עם פרוץ מהפכת ה־AI רצינו אני, וינינגר ומאי ולטר, שהכרתי בדרך, לפתור בעיה בוערת: כלי פיתוח כמו Claude Code מאיצים את כתיבת הקוד, אבל התוצרים עלולים לפגוע באיכות המערכות. היקף השינויים בקוד הוכפל, וזמן ההמתנה לגורם אנושי שיבדוק אותו גדל. כדי להתמודד עם האתגר, רתמנו מתודולוגיות מעולם הסייבר לבחינת הקוד בזמן ריצה על מערכות ענק, מבלי לשבש את פעילותן.
החברה הוקמה ב־2023 ובשנה האחרונה השקנו יכולת לזהות בעיות עתידיות בזמן שהמערכת כבר פעילה, עוד לפני שהן מתרחשות. זה כלי שמשנה לחלוטין את הדינמיקה של פיתוח תוכנה בארגונים גדולים.
המספרים: בחברה 40 עובדים, רובם בתל אביב. גייסנו 21 מיליון דולר בסיד מהקרנות Square Peg ו־Aleph בהובלת מייקל אייזנברג. עם לקוחותינו נמנות מאנדיי, למונייד, סייארה, אקסוניוס וריברסייד. איננו חושפים הכנסות, אך אנו צומחים במהירות.
הטיפ שלי: מהפכת ה־AI קרתה בזכות מדעני מחשב שפיצחו בעיות חדשות, ולא בגלל שפחות אנשים למדו מדעי המחשב. למי שרוצה להבין איך ה־AI פועל מבפנים - אני ממליץ ללמוד מדעי המחשב.
