"ילדים בגן לא מבינים אותה. הם מדברים באופן מושלם והיא בפער מאחוריהם. הילדה בשלב קריטי, בפער של חצי שנה לפחות. ילדים מתחילים לייצר חברויות - והיא נשארת מאחור". המילים של רותם חדד, אמה של אגם בת השנתיים ו־10 חודשים, משקפות את המציאות שאתה מתמודדות כעת משפחות רבות בישראל.
אגם מתמודדת עם בעיית שמיעה ואובחנה עם עיכוב שפתי כבר לפני שנה וחצי - עוד טרם כניסתה לתוקף של הרפורמה החדשה בהתפתחות הילד. באותה תקופה, פנו הוריה לקלינאית תקשורת באופן פרטי וקיבלו החזרים כספיים מקופת החולים.
אלא שמאז שהרפורמה יצאה לדרך, המצב עבור משפחת חדד - ועבור משפחות נוספות - השתנה משמעותית.
● הכשל הכלכלי בהיערכות ישראל לנזקי האקלים
● ועדת הכספים החדשה תפקח מקרוב על העברות המיליארדים של האוצר
לפני כשבועיים הודיע מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב על פרישה מתפקידו. צעד זה נחשב לחריג, לאור העובדה שבדרך כלל מנכ"לי משרדים ממשלתיים מעדיפים להמתין להרכבת ממשלה חדשה. בהודעת הפרישה שלו צוינו כמה מהישגיו לאורך השנים, אך בלטה בהיעדרה רפורמת הדגל שהוביל בתחום התפתחות הילד, שלא הוזכרה ברשימה.
מטרת הרפורמה, שיצאה לדרך ב־1 בפברואר 2026, הייתה לשפר את מצבו של השירות הציבורי שסבל במשך שנים מזמני המתנה ארוכים. הרפורמה נועדה לבטל בהדרגה את שיטת ההחזרים הכספיים - שיטה שנולדה כתוצאה ממחסור בכוח אדם, במסגרתה הורים פנו למגזר הפרטי עבור טיפולים במקצועות הבריאות (כמו קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק) וקיבלו החזר מקופת החולים.
סיום השיטה הוגדר במתווה מדורג המחולק לחמש פעימות, שאמור להסתיים סופית בשנת 2030. אלא שתשעה חודשים לאחר כניסת הרפורמה לתוקף, משרד הבריאות נמנע מלהציג נתונים על זמני ההמתנה מאז החודש הראשון להחלתה.
לפני כחודש נחשף בגלובס כי בר סימן טוב אמר בפורום סגור שאין לו ציפייה ריאלית שזמני ההמתנה יתקצרו. הוא אף הדגיש כי זמני ההמתנה הם כלל לא המדד לבחינת הצלחת הרפורמה, אלא היקפי גיוס המטפלים. דברים אלו עמדו בניגוד לאמירותיו שלו עצמו ערב כניסת הרפורמה לתוקף, אז הבהיר כי המשרד לא יהסס לעצור את המהלך ולבחון אותו מחדש אם לא יורגש שיפור בזמנים. בשטח, הורים ששוחחו עם גלובס מעידים שלא רק שזמני ההמתנה לא התקצרו - העומס הבירוקרטי שנוצר בעקבות הרפורמה מכביד עליהם באופן משמעותי.
המציאות בשטח: "אפילו אין צפי לתור"
"הפסקנו להגיש בקשה להחזרים כי חשבנו שאנחנו מאבדים את הזכאות בגלל הרפורמה", משחזרת רותם, אמה של אגם. "המשכנו בטיפול באופן פרטי וחיכינו לאבחון כדי שנוכל לקבל תור דרך הקופה".
בחודש יוני האחרון בוצע האבחון ואגם נכנסה לרשימת ההמתנה. בניגוד לחששות של רותם, הזכאות להחזרים עבור טיפולים פרטיים עדיין קיימת לפי שלבי הרפורמה, אך במכבי שירותי בריאות לא אישרו זאת. "אמרו לנו שאנחנו יכולים לקבל טיפול או דרך הקופה או דרך ספק בהסדר, אבל אין בכלל תור פנוי ואפילו אין צפי", אומרת האם. "אנחנו ניאלץ להפסיק את הטיפול הפרטי כי זה עולה הרבה כסף, ואנחנו פשוט לא יכולים להמשיך לממן את זה".
בספטמבר האחרון נכנסה אגם לגן עירייה, והפער השפתי שלה מול בני גילה ממשיך להתרחב, בעוד שהמערכת הציבורית מתקשה לספק מענה.
סיפורה של אגם אינו יחיד. אליענה אלטר ג'קמן, כיום בת שלוש וארבעה חודשים, אובחנה על הרצף האוטיסטי מעט לפני גיל שנתיים במכון להתפתחות הילד של מכבי. בספטמבר האחרון היא נכנסה לגן תקשורת, אך אז גילתה אמה אתי שבגן אין קלינאית תקשורת.
"היא ילדה תקשורתית, מחבקת ומנשקת. היא בתפקוד גבוה אבל יש לה בעיה שפתית קשה", מספרת אתי. "היא נמצאת בגן הזה בעיקר בשביל הטיפולים - אז איך אפשר לנהל גן כזה בלי קלינאית תקשורת?".
חשוב לציין שכשילדים על הרצף האוטיסטי משתלבים בגן תקשורת, מופסקת אוטומטית זכאותם לטיפולים במסגרת הקהילה. עם זאת, כאשר טיפול מסוים לא קיים בגן, העמותה המפעילה את המערך הטיפולי יכולה לנפק מסמך המעיד על היעדר הטיפול - ומסמך זה מאפשר להורה לפנות לקופה. עם זאת, מעבר חזרה לטיפולים בקהילה יעצור את הטיפולים בגן אם וכאשר אלו יחזרו לפעול.
עבור אמה של אליענה, המענה הקיים רחוק מלספק פתרון. "אמרו לי שיש תורים ארוכים בשירות הציבורי, וההמתנה הזו מכניסה את הבת שלי לפיגור בהתפתחות שלה, לתסכול, לעצבים ולקשיים רגשיים", היא מפרטת. "הבעיה רק הולכת ומתרחבת. הקופה מתעלמת מהמסמך שסיפקתי והם מפנים אותי לפרטי. אבל גם אצל הספקים בהסדר יש תורים ארוכים. גם עם החזרים בפרטי, אני לא יכולה לממן את זה משום שאני חד־הורית".
אתי מבקשת סיוע מהמדינה: "אני משלמת מסים. המדינה צריכה לסייע למשפחות שלא מסוגלות לממן. אני לא יכולה לעשות שום דבר כי אין תורים ואין זכאות. אני מצפה שהמדינה תשכיל לשנות את הקריטריונים עבור אנשים שזקוקים לסיוע".
מקרה נוסף הוא סיפורה של ג', ילדה מאזור השרון. כשהגיעה לגיל 5, ולאחר התייעצות בין אמה לגננת, הוחלט שהיא זקוקה לטיפול רגשי. מ', אמה של ג', מילאה שאלונים והגישה פנייה להתפתחות הילד בשירותי בריאות כללית בחודש יוני האחרון. אלא שאז התבררו לוחות הזמנים: "התור הכי קרוב לרופא התפתחותי - המוסמך לאשר טיפול רגשי ולבצע אבחון - הוא לעוד שנה וחצי", מספרת מ'. "זו תחושת תסכול. אני מבינה שיש עניינים דחופים או חשובים יותר, אבל איך ייתכן שבקופה הגדולה במדינה זה זמן ההמתנה?".
"נשלם על זה פי 10 כשהילדים האלה יגדלו"
כחלק מהרפורמה הוקצו 100 מיליון שקל להעלאת שכר המטפלים בשירות הציבורי. בנתונים שהציג משרד הבריאות בחודש מאי האחרון (שהתייחסו לחודש פברואר 2026), התגאו במשרד בכך שעמדו ביעדי גיוס המטפלים ואף מעבר לכך. עם זאת, הנתונים הראו גם כי היקף המשרה הממוצע, למרות הגיוס, ממשיך לעמוד על 50% בלבד. כמו כן, לא ניתן לדעת כמה מטפלים ותיקים הגדילו את אחוז משרתם - סוגיה מרכזית במערכת, לאור העובדה שהשכר הציבורי נותר נמוך ומגיע ללא יותר מ־90 שקל לשעה לשכיר.
ד', מרפאה בעיסוק בעלת ניסיון של 21 שנה, עבדה עד שנת 2024 גם בשירות הציבורי וגם בפרטי, עד שהחליטה לעבור לעבודה ציבורית בלבד. מאז כניסת הרפורמה לתוקף, הורים רבים פונים אליה לקבלת טיפול פרטי, אך היא מצביעה על שינוי במגמה: "אפשר לראות ירידה בפניות כי הורים פשוט לא מצליחים לממן את זה ללא החזרים. הם מוותרים כי אין להם כוח להילחם בקופות".
"מהצד של ההורים יש תסכול קשה", היא מתארת. "יש קופות שממש מערימות קשיים מאז הרפורמה על האבחון, ויש כאלה שמערימות פחות. הקופות מערימות קשיים גם על המטפלות בטופסולוגיה ובירוקרטיה, כמו המחויבות לעבוד ארבע שנים בשירות הציבורי כדי לקבל זכאות לעבוד גם בפרטי. הדרישה הזו גורמת למטפלות לא להגיע לעבוד בשירות הציבורי והן הולכות ישר לפרטי. הן גם לא הולכות להיות ספק בהסדר דרך הקופה. מי שחשב שזו הדרך לגייס מטפלות לציבורי - טעה".
לדברי ד', גם אם הרפורמה תבוטל, מרכיב השכר יישאר המכשול העיקרי: "אם השכר לא יועלה בצורה משמעותית, המטפלות לא יגיעו לעבוד בשירות הציבורי. הן רוצות להיות מתוגמלות כראוי. אני מכירה קלינאיות תקשורת שעובדות בפרטי, שיש להן רשימות המתנה של מעבר לשנה. התורים רק הלכו והתארכו. מה שלא משקיעים עכשיו, יעלה לנו פי 10 כשהילדים האלה יהיו בני 10 עד 18".
גם ב', מרפאה בעיסוק עם 15 שנות ותק, מרגישה במכונים הפרטיים שבהם היא מדריכה את הירידה בפניות מאז הפעימה השנייה של הרפורמה באוגוסט האחרון. "עניין הדרישות מכביד על ההורים. בפועל, הרפורמה לא תרמה בכלום עבור ההורים והילדים - להפך", היא מעריכה. "מטפלות שיש להן ייחודיות בעבודה עם אוכלוסייה ספציפית נופלות בין הכיסאות".
ב' מתארת את המצב בשטח כך שמטפלות צעירות בוחרות לעבור תוך זמן קצר לפרטי: "מאז הדרישות החדשות, אותן מטפלות צעירות יוצאות לפרטי אחרי שנה־שנתיים. הן מרגישות שאין להן טעם לעשות את הדרך הארוכה של ארבע שנים, כי בלאו הכי בעוד ארבע שנים מסתיים שלב יישום הרפורמה ולא יהיו החזרים לטיפולים פרטיים מהקופות לאף אחד מהילדים".
בנוסף, ב' מצביעה על שיטות של הקופות לקצר את זמני ההמתנה הרשמיים מבלי לספק מענה מלא והולם לילדים: "קופה יכולה להמליץ על טיפול קבוצתי במקום פרטני ולבצע סדרה אחת של 12 טיפולים ואז הפסקה - וזה שובר את הרצף הטיפולי. הקופות גם שולחות הורים להדרכות מצולמות וזה נספר כ'טיפול', למרות שבפועל הילד כלל לא טופל".
בעיה אקוטית נוספת שעליה מצביעה ב' נוגעת ליחידות ההתפתחותיות - מרכזים מקצועיים המוכרים על ידי משרד הבריאות ומעניקים שירותי אבחון, ייעוץ, הדרכה וטיפול לילדים עם עיכוב או הפרעות התפתחותיות. יחידות אלו פועלות לרוב ברשויות המקומיות או כמרפאות של קופות החולים, ומיועדות לתת מענה נגיש בקהילה. "היחידות האלה קורסות. הן לא מקבלות שום סיוע כפי שהובטח והן חייבות לקבל תמיכות", היא מסכמת.
מה מציעות חברות הביטוח הפרטי?
עוד לפני כניסת הרפורמה לתוקף, חברות הביטוח הציעו פוליסות פרטיות בתחומי התפתחות הילד. גילי פארן, מתכנן פיננסי ומומחה בביטוחים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, מציין שהרפורמה האיצה את הביקוש לביטוחים בפרטי, אך מבהיר כי מדובר בפתרון שעדיין רחוק מלכסות את כלל ההוצאות.
"כל חברה מציעה סל טיפולים מקלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק וכדומה, עם כמות מסוימת של טיפולים בשנה. הרבה הורים עושים כמה ביטוחים כאלה במקביל וכל פעם שהמכסה מסתיימת ממשיכים עם הפוליסה השנייה", מסביר פארן. "הסייגים הם שצריך הפניה לכל קטגוריה לפי מה שחברת הביטוח מבקשת, ולכל חברה יש את ההגדרות שלה".
בדרך כלל, פוליסה המכסה טיפולים בהתפתחות הילד מוצמדת לפוליסה קיימת של מחלות קשות, וכך עלות הפרמיה מגיעה לסכום של כ־35-40 שקל בחודש. לדברי פארן, אם רוכשים ביטוח התפתחות הילד בנפרד, הפרמיה עשויה להגיע ליותר מ־1 00 שקל בחודש.
פארן מציין כי רוב ההורים שרוכשים פוליסות פרטיות פונים לכמה חברות ביטוח ורוכשים שתיים עד שלוש פוליסות. "זה יכול להצטבר להחזרים של כמה אלפי שקלים בשנה", הוא אומר. "זה לא מחזיר את כל הכסף על הטיפולים, אבל זו הקלה מסוימת לאור הפסקת ההחזרים דרך הקופה".
לצד זאת, פארן מתאר את המגבלות הקיימות בפוליסות: "יש תקופת המתנה כדי להשיג הפניה, למשל מרופא התפתחותי או מנוירולוג. אמנם בחלק מהחברות הפוליסה נמכרת ללא הצהרת בריאות, אך ברוב הקטגוריות אפשר ללכת לאיש מקצוע פרטי רק אם הפוליסה מבוססת על פוליסה קיימת כמו מחלות קשות, או פוליסה חדשה שעבורה כן נדרש מילוי שאלון בריאות".
תגובות: "עושים מאמצים כבירים לגייס מטפלים"
מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, משה בר סימן טוב, סירב להתראיין לכתבה.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הרפורמה בהתפתחות הילד נועדה לחזק ולהרחיב את השירות הציבורי, להגדיל את זמינות הטיפולים ולצמצם את הפערים בנגישות לשירותים. מדובר בשינוי מערכתי משמעותי, שהצלחתו נמדדת בשיפור השירות בפועל ולא רק בהרחבת היקף הפעילות. המשרד מלווה את יישום הרפורמה באופן שוטף, בוחן את השפעותיה ואת הקשיים העולים מהשטח ומבצע התאמות בהתאם. במסגרת זו כבר בוצעו שינויים בתכולת פעימות היישום. המשרד מחויב להמשיך לבחון את תוצאות הרפורמה ולבצע שינויים נוספים אם יידרשו.
"המשרד עוקב אחר זמני ההמתנה בקופות החולים ופועל לשיפור האחידות והדיוק במדידתם, לקראת פרסום נתונים מעודכנים. מנתוני הקופות עולה שאלפי ילדים שקיבלו בעבר שירותים במסלול הפרטי עברו לקבל שירות במסגרת הציבורית. באשר לרצף הטיפולי, משך הטיפול והיקפו נקבעים בהתאם לצרכיו הקליניים של כל ילד ולשיקול דעת הגורמים המטפלים. אין מדיניות הקובעת מכסה אחידה של טיפולים".
ממכבי שירותי בריאות נמסר בתגובה: "בנוגע למקרים שתוארו בכתבה, מכבי פועלת לפי הנחיות משרד הבריאות לפיהם הורי ילד שרשום לגן תקשורת במסגרת טב"מ אינם זכאים גם להחזרים על שירות קלינאית תקשורת. מכבי עושה מאמצים כבירים ומשקיעה משאבים רבים בגיוס מטפלים חדשים, במקביל לשימור המטפלים הקיימים, בהרחבת פריסת השירותים, באיתור טכנולוגיות חדשניות והטמעתן - וכל אלו מאפשרים למקסם את ההיצע הנוכחי ולשפר את הקיים. בעניין זמינות השירותים יודגש כי כפי שידוע, בתחום התפתחות הילד קיים מחסור כוח אדם אקוטי בכל מקצועות הטיפול וזאת בכל המגזר הציבורי".
משירותי בריאות כללית נמסר בתגובה: "אנחנו עומדים בקשר עם המשפחה ופועלים להקדמת התור".
