הצעה כספית שעשויה הייתה להניב למדינה מאות מיליוני שקלים נוספים לא הגיעה כלל לשלב שבו ניתן היה להשוות אותה להצעה הזוכה. כך עולה מפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את עתירת קבוצת מנרב נגד זכיית שפיר הנדסה אזרחית וימית ושותפיה במכרז הענק להקמה, מימון, תכנון, הפעלה ותחזוקה של מקטעים 8 ו־9 בכביש 6 צפון.
● אתם רואים פקקים, והם רואים דולרים: איך הפכו דווקא חברות האוטובוסים להשקעה לוהטת
● הנשק החדש שתקבל שכנה של ישראל מהאמריקאים
במוקד ההליך עמדה מחלוקת על האופן שבו יש לחשב את תחזית ההכנסות של הזכיינים העתידיים מהכביש. קבוצת מנרב הציגה תחזית הכנסות של כ־20.94 מיליארד שקל, לעומת תחזית של כ־12.05 מיליארד שקל שהעמידה המדינה. מדובר בפער של כ־74% - חריגה משמעותית מהתחזית הממשלתית.
אלא שבמכרז נקבע מנגנון שנועד להתמודד בדיוק עם מצבים כאלה: כאשר תחזית ההכנסות של מתמודד גבוהה ביותר מ־15% מתחזית המדינה, המודל הפיננסי שלו נבחן על בסיס תחזית המדינה בתוספת 15%, ולא לפי התחזית העצמאית שהציג. המשמעות הייתה דרמטית עבור מנרב. במקום להיבחן על בסיס הכנסות של כמעט 21 מיליארד שקל, המודל שלה נדרש להתמודד עם הכנסות של כ־13.86 מיליארד שקל בלבד.
המודל הפיננסי לא עמד בתנאי הסף
לאחר התאמת התחזית, המודל הפיננסי של מנרב לא עמד בדרישות המכרז. יחס כיסוי החוב הממוצע ירד מ־1.15 ל־1.04, כאשר היחס המינימלי עמד על 1.01. במקביל, התשואה הצפויה על ההון הפכה לשלילית.
המודל קיבל ציון של 48.03 נקודות - נמוך מציון הסף של 60 נקודות שנדרש כדי להמשיך לשלב הבא. בעקבות זאת, ההצעה לא התקדמה לשלב הסופי של המכרז.
לפי הנתונים שעלו בהליך, הצעת המחיר של מנרב עמדה על כ־2.019 מיליארד שקל, לעומת כ־1.336 מיליארד שקל בהצעת שפיר - פער של כ־683 מיליון שקל לטובת המדינה, לכאורה. ואולם, יש לסייג את ההשוואה: הצעת המחיר של מנרב לא נפתחה ולא נבחנה בפועל בשלב הסופי, לאחר שהמודל הפיננסי שלה נכשל בתנאי הסף.
בעתירה טענה מנרב, בין היתר, כי ועדת המכרזים יישמה באופן שגוי את מנגנון התאמת תחזיות ההכנסות, וכי יש לבחון את המודל הפיננסי בהתאם לפרשנות אחרת של הוראות המכרז. המחלוקת נגעה גם לאופן שבו יש להפעיל את מנגנון ההתאמה ביחס למבחנים הפיננסיים השונים.
בית המשפט דחה את הטענות וקבע כי ועדת המכרזים פעלה בהתאם להוראות המכרז, וכי מנגנון התאמת תחזיות ההכנסות נועד להבטיח בחינה אחידה ושוויונית של ההצעות. לפי פסק הדין, לא ניתן להתעלם מתנאים שנקבעו מראש במכרז או לשנות את אופן יישומם בדיעבד לטובת מתמודד מסוים.
השופט אילן סלע הדגיש כי בית המשפט אינו אמור להחליף את ועדת המכרזים בשיקול דעת מקצועי, או לשמש מעין ועדת מכרזים עליונה. ההתערבות השיפוטית בהחלטות של ועדות מכרזים מוגבלת, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות מקצועיות שהתקבלו במסגרת סמכותן.
נקודה חשובה נוספת היא שבית המשפט לא הכריע בשאלה אם תחזית התנועה וההכנסות של מנרב הייתה נכונה יותר או פחות מתחזית המדינה. למעשה, הוא לא נדרש להכריע במחלוקת המקצועית בין התחזיות, משום שמנגנון ההתאמה שנקבע במכרז היה הבסיס לבחינת ההצעה.
גם העיכוב בהגשת העתירה פעל נגד מנרב
לצד דחיית הטענות לגופן, בית המשפט התייחס גם לעיתוי שבו הוגשה העתירה. מנרב קיבלה הודעה על כישלון המודל הפיננסי כבר ב־16 ביולי 2026, אך פנתה לבית המשפט רק ב־14 באוקטובר.
במהלך התקופה הזו התקדם הפרויקט: הסכם הזיכיון עם שפיר נחתם ב־16 בספטמבר, והחברה הזוכה כבר החלה להוציא כספים על תכנון, יועצים, ספקים וסקרים. בית המשפט קבע כי השיהוי בהגשת העתירה היה משמעותי, והבהיר כי תקופת הזמן הקבועה בחוק להגשת עתירה אינה מעניקה למתמודד זכות להמתין עד למועד האחרון האפשרי.
בסופו של דבר, העתירה נדחתה. מנרב חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 75 אלף שקל למדינה ו־75 אלף שקל נוספים לשפיר ולשותפותיה. עורכי הדין שייצגו את שפיר: צביקה אגמון, זאב גוטרייך, שרון אדלר ויואב רוזנבלט.
פסק הדין מחדד את אחד האתגרים המרכזיים במכרזי תשתיות בשיטת הזיכיון: הצעה שנראית גבוהה יותר מבחינת התשלום למדינה אינה בהכרח ההצעה שתגיע לשלב הסופי. כאשר ההכנסות הצפויות מהפרויקט הן הבסיס למימון ההקמה ולהחזר החוב, תחזית אופטימית במיוחד עשויה להפוך דווקא לנקודת התורפה של המודל הפיננסי.
