ניסיון של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אשקלון לגבות היטל השבחה של 117.3 מיליון שקל מחברת חשמל, עקב העברת תחנת הכוח רוטנברג מאנרגיית פחם לאנרגיית גז, הפך לחיוב של 50 אלף שקל. זאת, לאחר שוועדת הערר המחוזית דרום, שדחתה את ההיטל, קבעה כי הוצא על סמך שומה חסרת בסיס.
● פחות אוטומטיים, יותר מס אמת: הפסיקות ששינו את היטל ההשבחה בתשפ"ו
● בזכות הביקוש לחשמל והשקל החזק: OPC מכפילה את הרווח שלה
היטל השבחה מוטל על בעלי מקרקעין בעקבות אישור תוכנית משביחה, והוא מגיע למחצית משווי עליית הערך (ההשבחה) שחלה על הנכס, בעקבות אישור התוכנית.
במקרה של תחנת הכוח רוטנברג חלו 2 תוכניות, שבגינן ניסתה הוועדה המקומית אשקלון להטיל את היטל ההשבחה: תוכנית המתאר הארצית תמ"א 37 שייעדה שטחים לתשתית משק הגז וקבעה תוואי הובלת גז טבעי ברחבי המדינה, ותוכנית עבודה פרטנית, שאושרה ב-2022 ועיגנה את העברת הגז ממתחם קצא"א שבו נמצאת תחנת הגז, לתחנת רוטנברג.
בגין 2 התוכניות הללו, קבעה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אשקלון, כי שווי תחנת הכוח עלה ב-10%, וכי היא זכאית להיטל בגובה מחצית מההשבחה, כאמור 117.3 מיליון שקל.
חברת החשמל ערערה על ההחלטה הזו בפני ועדת הערר מחוז דרום, באמצעות עוה"ד שרון פטל ובן המאירי ממשרד הרצוג, והשמאית שושי שרביט שפירא. הוועדה דנה בערר בהרכב בראשות עו"ד עמית אופק, וקיבלה בסוף השבוע שעבר החלטה, לקבל את הערר.
בסיס תכנוני ובסיס שמאי לקבלת הערר
הוועדה דנה בשאלה, עד כמה 2 התוכניות מאפשרות לגבות היטל השבחה על פי חוק, והגיעה למסקנה ברורה כי הן אינן מאפשרות זאת. לגבי תמ"א 37 הסבירו חברי הוועדה, כי לא שינתה את המציאות התכנונית אלא יצרה תשתית כללית להולכת הגז הטבעי.
על תוכנית העבודה כתבה הוועדה, כי "הכוונה היתה ליצור הסדר בו מועברת תוכנית העבודה להקמת רשת החלוקה לטיפול רשות רישוי, בהליך שאינו הליך תכנוני על פי חוק התכנון והבנייה אלא בהליך חלופי שהוסדר בחוק משק הגז הטבעי. לא ניתן לראות בתוכנית העבודה כתוכנית מתאר מקומית או תוכנית מפורטת".
די היה בניתוח התכנוני-משפטי של התוכניות, כדי לקבל את הערר, אך חברי הוועדה בדקו גם את הפן השמאי של היטל ההשבחה, ועל מה מבוססת ההנחה ששווי התחנה עלה ב-10% כתוצאה מהמעבר משימוש בדלק לשימוש בגז. התברר, כי בעבר היו 2 שומות, אחת מייעצת אחת מכריעה, שדנו במקרים דומים לכאורה והחליטו על גובה כזה של השבחה. ואולם חברי הוועדה קבעו, כי אין מדובר במקרים זהים, וכי לא ניתן לגזור מהם את המקרה הנוכחי.
ולבסוף, חברי הוועדה קבעו כי חברת החשמל לא התעשרה מהעברת אמצעי הייצור מפחם לגז, שכן עלויות החשמל נקבעות על ידי רשות החשמל, והנחה באמצעי הייצור לא בהכרח מביאה לגידול ברווחיות שלה, אלא עשויה דווקא לבוא בצורה של הוזלת תעריפי החשמל לתושבים.
לאור מה שנראה כניסיון מופרך של הוועדה המקומית לגבות היטל השבחה במקרה זה, סיכמה ועדת הערר, כי "נוכח העובדה שהוצאה שומה חסרת בסיס נורמטיבי ושמאי על סך למעלה ממאה מיליון שקל, שהעמידה את העוררת בסיטואציה בלתי סבירה שהיא נאלצת להתגונן בפניה, מצאנו לנכון להטיל על המשיבה הוצאות בסכום משמעותי של 50 אלף שקל, שישולמו לעוררת תוך 30 ימים מהיום".
