רם כספי, אתה רואה את עצמך, בקונסטלציה מסוימת, ראש ממשלה?
"אני מעדיף להימנע מהשאלה הזו. תשאלי אותי מה משאת-נפשי".
מה משאת-נפשך?
"לנהל את המשא-ומתן עם הפלסטינים".
תדמור מקסים
רק לפני כשבועיים יכול היה עו"ד רם כספי לחכך שוב ידיים בהנאה, לאחר שמילא תפקיד מכריע בהושבתו של שר הביטחון, בנימין בן-אליעזר, על כיסא יו"ר מפלגת העבודה. כספי, יחד עם עו"ד נבות תל-צור ממשרדו, יצג את בן-אליעזר בהתנצחות המשפטית מול בורג, וניווט אותו בזהירות בין סעיפי התקנונים ואיומי ועדות החקירה ההדדיות, עד להסכמתו של בורג לבחירות חוזרות חלקיות, שהובילו לניצחון הנכסף.
כספי, שבשנים האחרונות אין כמעט עסקה כלכלית גדולה במשק שהוא אינו מעורב בה, לא מסתיר את חיבתו לפוליטיקה דווקא. כל השנים הוא היה מחובר אליה בדרך כלשהי, בעיקר מכיוון מפלגת העבודה. הוא היה ממקימי תנועת "אל"ף" (אזרחים למען פרס), ויעץ לראשי הממשלה יצחק שמיר ויצחק רבין. הוא היה שותף לגיבושן של עסקות פוליטיות רבות, כמו גם לחנינה שניתנה לאנשי השב"כ בפרשת קו 300, והוא יצג את הממשלה בפני ממשל ארצות-הברית בתקופת פרשת פולארד. הוא ידידו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק (בתו של ברק, מיכל, התמחתה אצלו) - ורשימת הקשרים המחברים את כספי לפוליטיקה עוד ארוכה.
"החיידק הפוליטי", אומר מקורב לכספי, "בוער בעצמותיו כל השנים. אם יפרוש, זה יהיה לטובת לא פחות מראשות ממשלה. אולי שר אוצר, אבל לא פחות מזה". אלא שכספי אינו יכול להרשות לעצמו לנוח לאורך זמן על זרי הדפנה של הניצחונות הפוליטיים, וממילא הוא הודף כל רמז לפרישה קרבה שלו. "אני בטוח שלא אגיע לגיל 90 במשרד, אבל אין בדעתי לפרוש בעתיד הנראה לעין", הוא אומר.
בתקופה האחרונה עסוק כספי, 62, יותר ויותר במה שניתן להגדיר כ"עיצוב מחדש" של משרד עורכי-הדין שלו, ובניסיון להשתלט על הזעזועים שיוצרים השינויים הפרסונליים במשרד. המשרד "שלו", אגב, הוא בעצם של משפחת כספי, ושותפים בו גם האב ומייסד המשרד, עו"ד מיכה כספי, האח אסף והבן גיא - אם כי הכול מסכימים שרם כספי הוא כיום האיש שעל כתפיו בנויה הפירמה. יחד מחזיקה המשפחה בכ-60% מהמשרד, והעובדה הזו מקנה לה רוב קבוע כל אימת שנדרשות להתקבל החלטות שונות, גם אם כל יתר השותפים מתנגדים להן.
המהלך האחרון והמתוקשר ביותר היה צירופו לפני כשלושה שבועות למשרד של עו"ד דוד תדמור, שכיהן עד לפני כשנה כממונה על ההגבלים העסקיים. תדמור מצטרף כמי שסומן להיות מספר שתיים במשרד, מעל ראשיהם של השותפים האחרים, הן הוותיקים והן הצעירים יותר, שצורפו במהלך השנים האחרונות כדי להצעיד את המשרד קדימה.
בבוא היום, תדמור אמור להיות השותף המוביל, ובהמשך להפוך למי שיעמוד בראש הפירמה, כשרם כספי יעזוב. עם הראייה המסחרית שלו וקשריו מתקופת היותו הממונה על ההגבלים העסקיים, אמור תדמור לספק למשרד את מה שכספי מספק לו כיום: קשרים שפותחים דלתות, ומנהיגות.
גורמים מקורבים מספרים שכספי ממש "מוקסם" מתדמור. "הוא רואה בו בן-דמותו", אומר אחד מהם. "אבל הוא טועה. אין עוד רמי בתל-אביב, לטוב ולרע. הוא מחפש מישהו בדמותו, ולכן הוא פוסל אחרים".
צירופו של תדמור לא התקבל אצל כל השותפים במשרד בהתלהבות, אך לא היה להם הרבה מה לעשות בעניין. ממילא, כספי סגר עם תדמור מה שסגר, והודיע להם בדיעבד. השותפים שהתקוממו נגד צירופו של תדמור נימקו זאת בכך שהוא מקבל יותר מדי, לפני שבכלל הוכיח משהו. במילים אחרות: הם מתנגדים לקרדיט על בסיס פוטנציאל, ולא על בסיס פעילות.
כלפי חוץ, כספי לא מגלה התרגשות מההתנגדות למהלך. "זה נכון שהיתה התנגדות", הוא אומר. "אני נתתי קרדיט לדוד תדמור, מפני שאין לי ספק שיוכיח את עצמו. הוא משכמו ומעלה".
שותפים ותיקים לא אהבו את העובדה שצירוף השותפים החדשים בא על-חשבון חלקם בשותפות, ומנע את הגדלת הנתח שלהם. לדעתם, זה היה צריך לבוא על-חשבון משפחת כספי.
"הטענה הזו מעולם לא נשמעה. כשתדמור הצטרף עכשיו, האחוזים של האחרים דווקא גדלו, כי עזבו שני שותפים אחרים - ולמרות זאת, אני ויתרתי על חלק מהאחוזים שלי.
"אני בטוח שתדמור מקבל הצעות גם ממשרדים אחרים, ובאופן טבעי, אם הוא היה מצטרף למשרד אחר, השותפים שם היו צריכים לרדת באחוזים שלהם, אלא אם כן מייצרים בחזקת יש מאין אחוזים חדשים - וזה דבר שאי-אפשר לעשות".
יש מי שטוען שהמהלך לא יצליח, מכיוון שהאגו הגדול של שניכם יוביל להתנגשות בלתי-נמנעת.
"לי אין אגו, ואני בטוח ששנינו נעבוד בהרמוניה שלמה. ואם חס ושלום ה'שידוך' לא יצליח, העולם מלא בהזדמנויות. אף אחד לא כופה על אף אחד כלום".
"זכויותיו שמורות לו"
תדמור הוא כנראה מסוג האנשים שמסוגלים להוביל משרד גדול ובעל מוניטין. מלבד כישוריו, הוא גם אינו נרתע מחשיפה. כאשר נכנס לתפקיד הממונה על ההגבלים, לנעליו הגדולות של קודמו, יורם טורבוביץ', הפתיע תדמור כשהצליח להפגין נוכחות בכותרות העיתונים לא פחות מטורבוביץ' המתוקשר, ואולי אפילו יותר.
ועדיין, שאלה היא האם יצליח תדמור לממש את הציפיות שתולים בו. יש מי שסבורים כי יהיה לו קשה לעשות זאת בפרק הזמן שהוקצב לכך, והם מביאים דוגמאות לצירופים דומים שכשלו: צירופו של אודי ברזילי, לשעבר סגן נציב מס-הכנסה, למשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, וצירופו של גרי אגרון, גם הוא סגן נציב מס-הכנסה לשעבר, למשרד שקל, ולאחר-מכן למשרד ברקמן, וקסלר, סהר, בלום. בשני המקרים, הניסיונות כשלו, וכעבור כשנה נפרדו הצדדים.
בהקשר זה גם עולה העצמאות המוחלטת שתדמור מבקש לעצמו. לפני שהצטרף למשרד כספי, ניהל תדמור משא-ומתן עם משרד צלרמאייר-פילוסוף, שלא הבשיל לכדי הסכם, בין היתר בשל תחושה במשרד צלרמאייר שתדמור מעוניין להוביל מהלכים בצורה עצמאית, בעוד שהמשרד רואה עצמו כמשרד של עבודת צוות.
מכל מקום, הגעתו של תדמור כבר יצרה זעזועים פנימיים: השותף הוותיק, עו"ד שלמה שפיר, שמחוץ למשפחת כספי מחזיק בשיעור האחוזים הגבוה במשרד (על-פי ההערכות, מעט יותר מ-7%), הודיע כי הוא עוזב. שפיר קשור למשרד מימיו הראשונים, כמתמחה אצל כספי האב, והוא מוערך ביותר מבחינה מקצועית, וכמביא לקוחות והכנסות. חלק מהלקוחות הגדולים של המשרד, ביניהם חברות תעשייתיות מהגדולות במשק, כמו דור אנרגיה, מטופלים עלידו.
מבחינתו של שפיר, צירופו של תדמור מסכל את האפשרות שהוא יעמוד בראש המשרד. אך בעיקר הפריעה לו העובדה שתדמור "הוצנח", תוך הצגתו כאדם היחיד שיכול להוביל את המשרד, עוד לפני שהוכיח את יכולתו, ומבלי שנערכו התייעצות או דיון בנושא.
הודעתו של שפיר על כוונת הפרישה גרמה בימים האחרונים לכספי לנסות במרץ לשכנעו לחזור בו מכוונתו לעזוב. "שלמה שפיר לא קיבל באהבה את ההצנחה, ואכן אני מנסה להניא אותו מפרישה, ואני מאוד מקווה שהוא ישתלב במבנה החדש", אומר כספי.
ואם לא?
"אם לא, זכויותיו שמורות לו. אני מנסה לדבר על לבו שייתן ל'שידוך' הזה צ'אנס של שנה, ואם יחליט עדיין לעמוד בדעתו, זכויותיו שמורות לו".
שותף נוסף שכניסתו של תדמור עלולה לפגוע בו הוא עו"ד מנחם פדר, היושב על המשבצת הבין-לאומית במשרד, שהמיתון העולמי ממילא צמצם את היקף הפעילות בה. תדמור ופדר מכירים היטב זה את זה, עוד מזמן עבודתם יחד במשרד לוי-תדמור, שבו היה תדמור שותף טרם מינויו לממונה על ההגבלים.
"מנחם פדר ודוד תדמור משלימים זה את זה", אומר כספי. "הם עבדו באותו משרד, ותדמור יתעסק גם בנושא הבין-לאומי וגם בנושא של מיזוגים ורכישות. מנחם פדר, בגלל המומחיות המיוחדת שלו, יעסוק בתחום הבין-לאומי, והוא מייצג את מרבית בתי-ההשקעות בישראל".
מיזוג? אוויר
כל זה מתרחש זמן קצר בלבד לאחר שאת משרד כספי עזב אחד מעמודי-התווך שלו, עו"ד צבי לברון. לברון החל את דרכו המקצועית במשרד, הוא בנו של עו"ד שלמה לברון, שהיה מהשותפים המייסדים, והוא מוערך מבחינה מקצועית ואישית כאחד. לברון לא היה מרוצה ממצב העניינים במשרד בשנים האחרונות, והיה אחד מהלוחצים למיזוגו עם משרד אחר - מהלך שגם כספי רצה בו, אך עד כה לא הצליח להגשימו.
זמן קצר בלבד לאחר עזיבתו של לברון, באוקטובר האחרון, הסתיימה עבודתו במשרד של שותף ותיק נוסף - עו"ד שמואל עיני (מוני), שגם הוא, כלברון, החל את דרכו במשרד. עזיבתו של עיני התגבשה לאחר תקרית מילולית בינו לבין כספי, בישיבת שותפים. עיני טיפל במשרד בלקוח קבוע: בורסת היהלומים. הוא עזב ממש בימים אלה, לטובת הקמה של משרד עצמאי, ובעקבותיו "עזבה" גם הבורסה.
והיו עוד מספר עזיבות, דרמטיות פחות: עו"ד תדי גולן, שעזב לעסקים בדנקנר תשתיות - אחד מלקוחות המשרד, ועו"ד דפנה ויינברג, שעבדה כשכירה במשרד, בצמוד לשותף עו"ד נבות תל-צור, ועברה למשרד וינרוט.
אבל צירופו של תדמור הוא המשכה של מגמה שמוביל כספי בזמן האחרון, מאז נכשלו ניסיונותיו למזג את משרדו עם משרדים אחרים. "לצערי, המיזוגים הגדולים כשלו, ובמקום זאת אני אמשיך בציד ראשים", מנסח זאת כספי.
"צייד הראשים" הזה, שנועד להשביח את המשרד מבפנים, כלל כמה שמות מובילים בתחומם, שיחד אמורים להפוך בבוא היום לשכבה המובילה במשרד. במסגרת זו צורף עו"ד נבות תל-צור, מעורכי-הדין המובילים בתחום הליטיגציה, ומי שייצג את אריה דרעי במשפטו הפלילי הארוך והמתוקשר. תל-צור מוביל כיום עם כספי את תיקי הליטיגציה הגדולים של המשרד: ערעור השר לשעבר, יצחק מרדכי; ערעור מנכ"ל הסנה לשעבר, מיכאל מילר, על הרשעתו בעבירות הונאה והפרת-אמונים (תל-צור עובד על הערעור לבדו); וייצוג בנימין בן-אליעזר במאבק הפריימריס.
כמו-כן צורף למשרד עו"ד יוסי עבאדי, מעורכי-הדין המובילים בתחום התקשורת, ששימש בעבר כיועץ משפטי לרשות החברות הממשלתיות, כיו"ר מועצת שידורי הכבלים, וכיועץ לשרת התקשורת בעבר, לימור לבנת. עבאדי הובא כדי להוביל את תחום התקשורת במשרד, וצירופו נעשה על בסיס של הסדר מיוחד. גם מנחם פדר נמנה עם המצטרפים החדשים.
שלושה מיזוגים גדולים ניסה כספי לבצע, בניסיון להקים משרד במתכונת אמריקנית, שיעניק קשת רחבה של שירותים. שלושתם לא עלו יפה בסופו של דבר. המגעים הראשונים למיזוג, לפני כשלוש שנים, החלו עם משרד גורניצקי.
אלא שבגורניצקי הבהירו בשלב די מוקדם שהם אינם מעוניינים ב"שובל" של המשרד - כמה מהשותפים, ביניהם גם ממשפחת כספי. הדרישה הזו היתה בלתי אפשרית מבחינת כספי, והרעיון ירד מעל הפרק.
בשלב הבא החלו להתנהל מגעים עם משרד דנציגר-קלגסבלד. תרבות הניהול האמריקנית של המשרד קסמה לכספי, וראש משרד דנציגר, עו"ד דורי קלגסבלד, היה מועמד אפשרי "לרשת" את כספי. בנוסף, בכספי ראו ערך מוסף בתחום ההיי-טק, תחום חזק במשרד דנציגר, ואז גם חזק בשוק. התחום הזה לא היה מאוד מפותח במשרד כספי.
גם המגעים הללו למיזוג נכשלו פחות או יותר על רקע דומה לזה שהכשיל את המגעים עם גורניצקי: האחוזים הגבוהים מדי של חלק מבני המשפחה וחלק מהשותפים. לא פחות מכך, תרמה לכישלון גם התנגדותם הנחרצת של חלק מהשותפים במשרד כספי, על רקע העובדה שלמדו על המיזוג הצפוי מבלי ששותפו קודם-לכן בדיונים בעניין. הפרשה הזו הולידה חילופי-דברים קשים, ובהמשך נפרד המשרד מהשותף הוותיק, עו"ד גרשון שניידר.
במהלך 1999 החלו גישושים לקראת מיזוג אפשרי עם משרד ברקמן-וקסלר, שבראשו עומד עו"ד רון ברקמן. כעבור משא-ומתן קצר, הסכימו הצדדים עקרונית על מיזוג. אם היה יוצא לפועל, היה זה אחד המיזוגים המשמעותיים ביותר של משרדי עורכי-דין באותה עת, שבעקבותיו היה נוצר משרד בן יותר מ-35 עורכי-דין. מדובר במיזוג בין אחד המשרדים החשובים מקרב המשרדים הוותיקים לבין אחד המשרדים הצעירים המובילים.
במקרה הזה, לא היתה חזרה על הטעות הקודמת: ניהול המגעים הופקד בידי שפיר, גם כדי לצמצם את התנגדותו, והמהלך כולו התנהל תוך הסכמה יחסית בתוך משרד כספי. הצדדים כבר סיכמו על חלקם של כל אחד מהמשרדים במיזוג, ועוד פרטים כלליים. אך כשהגיעו לדיון בפרטים, החלו הקשיים לצוץ. עוד זמן מסוים המשיכו הצדדים לשדר אופטימיות, אך לבסוף העסק התפוצץ.
המחלוקות היו רבות. אחת מהן נגעה לעניין אחזקות משפחת כספי, ולשאלה: מי יקבל את האחוזים שישתחררו ממשפחת כספי, לכשאחד מבני המשפחה יפרוש - משרד כספי לבדו, או המשרד הממוזג?
אי-ההסכמות סבבו גם את שאלת ניהול הפירמה. בכספי רצו שאחות המשפחה, עו"ד רינה אייזמן-כספי, תנהל את המשרד. בברקמן עמדו על כך שעו"ד ארי וקסלר, שותפו הבכיר של ברקמן, ינהל אותו. ויכוח נוסף נגע לשם הפירמה המאוחדת.
במבט מן הצד, הבעיות שלא נפתרו אינן נראות ככאלה שאמורות לטרפד מיזוג חשוב לשני הצדדים. "הבעיה היתה", אומר שותף במשרד כספי, "שלא היתה הפנמה של משמעות המיזוג, והמחיר שצריך לשלם. קשה לאנשים, שכל החיים היו בעלי-בית, לתת לאחר להחליט בדברים שחשובים להם. התרבויות היו מאוד רחוקות".
בסופו של דבר, כעבור כחודשיים של משא-ומתן, נאלצו הצדדים בצער להתקפל ולהודות בינם לבינם בכישלון המשא-ומתן. מאז, התמזג משרד ברקמן, והוא נקרא כיום ברקמן, וקסלר, סהר, בלום.
"המיזוג עם ברקמן לא יצא לפועל משני טעמים שוליים", ממשיך כספי לשמור על קורקטיות: "הוא ביקש ששם המשרד יהיה 'במיזוג עם ברקמן-וקסלר', ואני אמרתי שזה בסדר, לתקופת מעבר. הוא רצה לצמיתות, ואני לא הסכמתי".
והדבר השני?
"אני ביקשתי שאחותי רינה, שהיא עורכת-דין והיתה מנהלת המשרד, תנהל את המשרד המאוחד, ואילו הוא רצה מישהו חיצוני. לא היה לנו ויכוח, לא על הכימייה, לא על התרומה וגם לא על יחסי המיזוג".
אולי המיזוגים נכשלו בגלל המשפחתיות של המשרד שלך? יש אפילו מי שאומרים שהמשרד לא יתמזג לעולם, בגלל העניין הזה.
"אני רואה רק קומפלימנט גדול בכך שהמשרד משפחתי".
פינת הקפה מלוכלכת
כספי ידוע כאחד מבכירי עורכי-הדין בישראל, אם לא הבכיר בהם. כתב-העת הבריטי "צ'מברס", העורך דירוג עורכי-דין ברחבי העולם על בסיס משאלים שהוא מקיים בקרב גורמים עסקיים בכל משק, הגדיר את כספי כעורך-הדין הטוב בישראל - אם כי משרדו של יגאל ארנון הוא שנבחר באותו משאל כמשרד המסחרי הטוב ביותר. העובדה הזו אולי רק מדגישה את המידה שבה משרד כספי בנוי סביב המוניטין והאישיות של העומד בראשו.
לכספי דלתות פתוחות במשרדי הממשלה. לאחרונה, למשל, כאשר על הפרק עמד מינוי נציב חדש למס הכנסה, פגש כספי את שר האוצר סילבן שלום באירוע כלשהו, ודיבר על לבו שלא יסיים את כהונתו של יוני קפלן, הנציב המכהן, שאותו יצג כספי לפני כשלוש שנים, בבג"ץ שסלל את הדרך למינויו.
עורכי-דין שעבדו עם כספי יודעים לספר על אישיות כובשת, על חוש הומור ועל זיכרון פנומנלי, המאפשר לו בקיאות בפרטיו של כל תיק שאותו הוא מנהל. לדבריהם, הוא משתייך לזן הנכחד של פרקליטים ג'נטלמנים, שלעולם לא ינצלו לטובתם חוסר ידע משפטי של הצד השני. כספי, מצדו, מופיע בתקשורת במסגרת עבודתו, אך הוא נמנע כמעט לחלוטין מדיון בנושאים אישיים, גם לא עם האנשים הקרובים העובדים עמו.
לכספי ולרעייתו אתי שלושה בנים: גיא, 39, העובד במשרד; דני, 38, למד משפטים בלונדון וכיום פעיל בעסקי יזמות; ויריב, 31, שגם הוא למד משפטים בלונדון, וכיום עוסק בתחום ההון סיכון.
חרף מה שמצטייר כאישיותו הבלתי-פורמלית של כספי, למשרד תדמית של משרד מנוכר יחסית. לא נערכים בו כמעט אירועים חברתיים משותפים, ולא נסיעות משותפות לחו"ל, כפי שנהוג במשרדים רבים. "זה משרד של עבודה ולא של בילויים", אומר כספי. אני חושב שיחסי החברות בתוך המשרד, אין להם אח ורע במשרדים אחרים. לנסיעות משותפות אין שום ערך, העיקר זה היחסים הפנימיים בתוך המשרד".
ייתכן ש"תקרית הקפה" יכולה ללמד מעט על האווירה במשרד, ועל היחסים בין כספי לעובדיו. שתייה במשרד כספי, שותים רק בפינת הקפה. זה מנהג שהנהיג לפני שנים המייסד, מיכה כספי, בנימוק שהשתייה עלולה להישפך על מסמכים משפטיים. לפני כחודש נכנס רם כספי לפינת הקפה, והבחין שהיא מלוכלכת. בו-במקום הוא החליט לסגור אותה לשמונה ימים.
ההחלטה הזו יצרה תחושה רעה בקרב העובדים, שבוודאי חשו כילדים נזופים.
כספי: "כאשר לדעתי, ולדעת רבים אחרים, לא נשמר הניקיון בפינת הקפה, לא היה מנוס מלסגור אותה, כדי שעורכי-הדין, המתמחים והעובדים יקפידו בשמירת הניקיון במשרד, כפי שהם מקפידים בביתם שלהם".
ככל הידוע, תקרית הקפה גררה חילופי-דברים קשים בין כספי לעו"ד עיני - פחות סביב עצם העניין, ויותר סביב העיקרון שהוא מבטא. עיני אמר את שעל לבו, וכספי, אולי בעטיו של המצב המתוח ממילא במשרד, הגיב בתקיפות.
זמן קצר אחר-כך, כאמור, הסתיימה תקופת עבודתו של עיני במשרד.
בא לסגור עסקה
משרד כספי הוא אחד המשרדים הוותיקים בארץ. הוא הוקם לפני יותר מ-60 שנה בירושלים, על-ידי מיכה כספי ועו"ד חיים צדוק. מיכה כספי, כיום בן 88, עדיין מגיע מדי יום למשרד. בגלגוליו הקודמים, בירושלים, עבדו במשרד עו"ד דב יוסף ז"ל, לימים שר המשפטים, עו"ד צבי שוורץ ז"ל (אביה של רות דיין), עו"ד ארנולד שפאר ועו"ד שלמה תוסיה-כהן.
במהלך השנים "הוציא" המשרד לשוק רשימה ארוכה של עורכי-דין בעלי שם, ביניהם ישראל קנטור, ירון אלחנני, ערן פלס, חיים גלזר מחיפה, רם אפרתי ואורי ברימר, כיום היועץ המשפטי של נצב"א.
כספי עצמו, מלבד כישורי ההופעה שלו בבית-משפט, ידוע לא פחות כווירטואוז בניהול עסקות. הוא מוכר כמי שאינו נכנס לעימותים עם הצד השני ואינו עומד על קוצו של יוד. היצירתיות שלו מאפשרת לו לסגור עסקות גדולות במהירות, וברוח טובה (ראו מסגרת). את עסקת מכירת החברה לישראל, למשל, שבה יצג את האחים עופר, שרכשו את החברה מידי משפחת אייזנברג, סגר בתוך יומיים, מול עו"ד יעקב נאמן.
אחד האירועים, שהוא היה מעדיף מן הסתם לשכוח, הוא פרשת "הפגישה הלילית", שבמסגרתה הורשע כספי ב-1991 בהטרדת עד, כאשר יצג את יו"ר אגד אז, שלמה לוין (אגד, עד היום, היא לקוחה קבועה של המשרד). בעקבות הרשעתו החליטה לשכת עורכי-הדין להשעותו מעריכת-דין למשך שישה חודשים. באותה תקופה, כספי נהג להגיע למשרד, אך לא חתם על מסמכים. ֲ
מכור, דרך אגד ועד הבנקים הגדולים
בשנים האחרונות, אין כמעט עסקה גדולה במשק שכספי אינו מעורב בה. הוא מייצג, באופן אישי, את הגורמים העסקיים הבולטים ביותר: קבוצת דנקנר, שלמה אליהו, אלפרד אקירוב, צדיק בינו, האחים עופר, חנן ועמי זוגלובק (במאבק השליטה בזוגלובק), יורוקום (במשא-ומתן מול סלקום, כשעוד התכוונו להקים חברת תקשורת פנים-ארצית משותפת), הבנקים הגדולים (בעסקות שונות, כמו רכישת מניות פז על-ידי בנק לאומי), וגם את עובדי בנק לאומי, במגעים עם האוצר לקראת הפרטת הבנק.
כספי היה מעורב בפירוק כור, בפירוק האחים רויכמן, ובניסיון גיבוש עסקת המכירה של הפניקס ליעקב שחר וישראל קז, שהתפוצצה לאחרונה. הוא יצג את נוחי דנקנר במספר עסקות, בהן עסקת רכישת השליטה בנכסי אזורים, ואת צים, בתהליך הפרטתה. הוא יצג את יו"ר חברת החשמל, אלי לנדאו, במשפטו הפלילי ("משפט המרינה"), שממנו זוכה מחמת הספק, ויצג את יוסף גרינפלד ברכישת חלקו של אודי רקנאטי באי.די.בי.