מזרחי. "היה מו"ל שפשט את הרגל, הוצאת כתבים. רציתי לקנות רק את הספרים ולא
את הזכויות, כי אז עוד לא באמת הבנתי את העסק ולא רציתי להיות מו"ל, אבל הבנתי
את העניין בהמשך"
שרגא גפני, מחבר "דנידין": "בתקופה של שלטון השמאל המפא"יניקי לא כל מו"ל היה
מוכן להוציא ספרים ברוח שלי. כתבתי ספרים שנחשבו אז לחרחור מלחמה. לו לא היתה
שום בעיה, והוא הרוויח מזה טוב. כתבתי גם את 'עולם התנ"ך לילד' עם פרשנות פטריוטית
לתנ"ך. הוא מכר אותם במשאיות ליד בתי ספר".
מאיר מזרחי: "תכננתי להוציא עכשיו ספרים חדשים של 'עולם התנ"ך לילד', אבל גפני
שם קטעים שלא כל כך משתלבים עם הדת בספר חדש על בריאת העולם"
בינה אופק, אלמנתו של אוריאל אופק: "מאיר מזרחי לא הסתגל לשינויים המפליגים
שחלו בהרגלי השוק, כמו הטלוויזיה, וזה גרם לנפילה הגדולה שלו. אבל הוא בחיים
לא הוציא ספר פורנוגרפי, כמו שעשו המתחרים, וגם לא יוציא. אין מה לעשות, השוק
משתנה כל הזמן. זה אדם שלא מסתגל. הוא לא רצה לפרסם ספר של אדית נסביט משום
שהיא נשמעה כמו לסבית. הוא עשה הרבה דברים נכונים בשעתו, אבל היום קשה לו להתחדש"
סיפורו של מאיר מזרחי עצמו דומה דמיון מדהים לסיפורים שהוצגו ברומנים שמכר
במאות אלפי עותקים: מהגר מטורקיה שבקושי דיבר עברית ולא התעניין במיוחד בספרים,
שבעשר אצבעות ועם כישרון מסחרי עצום ויכולת מדהימה לזהות טרנדים בספרות הקלה,
הפך למו"ל מהמצליחים בארץ.
עם סדרות שהיו לקלאסיקה של הספרות הקלה, כמו "דנידין הרואה ואינו נראה", "הספורטאים
הצעירים" ו"הימאים", "עולם התנ"ך לילד" (כולם פרי עטו של שרגא גפני), סדרות
מתח מתורגמות לילדים של אניד בלייטון וסדרת אלפרד היצ'קוק על חבורת נערים הפותרת
תעלומות על-טבעיות למיניהן, שבעצם יצרה את ז'אנר האימה לילדים שנעשה פופולרי
מאוד מאז, סדרות ספרי כיס בתחומי הבלשים והרומנטיקה, מועדון הספר הטוב, תרגומים
של רבי מכר, וגם אנציקלופדיות וספרי מדע פופולרי, וכמובן סדרות קומיקס כמו
"פופאי", "טקס" ו"זאגור".
ואז נפל.
למרות הכול מזרחי עדיין עומד על הרגליים בזמן שרוב ההוצאות הפרטיות שקמו בזמנו,
כמו א' זלקוביץ ויוחנן טברסקי, הן רק זיכרון רחוק.
עלייתו
מאיר מזרחי החל לעבוד בטורקיה כשהיה בן 12 בכל מיני עבודות שחורות,
בין השאר כגוזר וכחייט ("הצעיר ביותר בטורקיה"), ומונחים מעולם החייטות עדיין
שגורים בפיו כאשר הוא מדבר על הוצאת ספרים.
מזרחי: "עליתי ארצה בגיל 18 כשהייתי חייל בצבא טורקיה. מיד כשהגעתי גייסו אותי
לצבא ושלחו אותי תכף ומיד לשדה הקרב. אני זוכר שבאיזה שלב בן-גוריון בא לבקר
אותנו במשלט, ושם הוא דיבר איתנו טורקית. התברר שהוא ידע טורקית מהתקופה שלמד
בטורקיה. גם בצבא עבדתי כל הזמן כדי לפרנס את המשפחה. למשפחה שלי ולאבי החולה
בסרטן לא היה בכלל בית, ואני הייתי צריך לפלוש לאיזה בית ולשכן אותנו שם. עבדתי
בכל מיני עבודות שחורות, אבל בלי הצלחה".
- ואיך הגעת לעסקי הספרים?
"הייתי קורא הרבה, אם כי בטורקית, לא בעברית, הרבה ספרות יפה. ראיתי שיש עוד
יוצאי טורקיה שרוצים את הספרים האלה, אז התחלתי להשאיל להם והיו לי מזה רווחים.
פלשתי לאיזה מקום ביפו ליד המסגד, ושם היה המשרד שלי ומחסן הספרים שלי. הייתי
יוצא למקומות כמו עכו וטירת הכרמל, איפה שהיו יוצאי טורקיה, ומביא להם ספרים
להחלפה בקיטבג, הכול על הכתפיים שלי. היו באים אליי אנשים טורקים ומחליפים
ספרים. בעצם הייתי ספריית החלפה מהלכת, וכל הזמן רק התרחבתי בשירותי ההחלפה
שסיפקתי לציבור הטורקי בארץ. מהר מאוד הבנתי שאני במדינת ישראל, איפה שמדברים
עברית, ומטורקית לא יהיה אפשר לעשות עסק גדול. אמרתי, צריך לחשוב על משהו בשפה
העברית.
"פתחתי ארגז למכירת ספרים בשוק לוינסקי, והייתי יושב ומוכר ספרים כרוכל. בהתחלה
רק ספרים בטורקית, ואחר כך נוספו בעברית, עד שהפכו לרוב. אחר כך פתחתי חנות
למכירת ספרים כאן בלוינסקי, איפה שאני נמצא כל החיים, והיו מכירות טובות. בזמנו
אנשים לא היו קונים רק ספר אחד או שניים כמו היום, היו קונים בכמויות גדולות
מאוד. כל אישה שהיתה עוברת בשוק הכרמל היתה נכנסת ביום חמישי וקונה חומר קריאה
לשבת, שלושה-ארבעה ספרים בבת אחת".
מזרחי החל אז לקנות בסיטונאות מלאי ספרים של מו"לים שפשטו את הרגל.
"היה מו"ל שפשט את הרגל", הוא מספר, "הוצאת כתבים, ואני קניתי את כל הספרים
שלו אצל כונס הנכסים. בהתחלה רציתי לקנות רק את הספרים ולא את הזכויות, כי
אז עוד לא באמת הבנתי את העסק ולא רציתי להיות מו"ל, אבל הבנתי את העניין בהמשך,
וב-1955 נעשיתי הוצאה של ממש. רכשתי עוד הוצאה שפשטה את הרגל, תבל, והפעם עם
הזכויות".
- אתה בחרת את הרפרטואר?
"הייתי פונה לאנשים שהבינו בדברים כאלה כי אני לא התמצאתי בספרות עברית. אנשים
כמו אריה חשביה ואהרן אמיר, והם היו מייעצים לי. אבל ההחלטה הסופית מה לעשות
ומה לקנות תמיד היתה של מאיר מזרחי, ואני בספרים הבנתי אולי פחות, אבל בצד
העסקי של המסחר הבנתי טוב מאוד, הרבה יותר טוב מהם. אתה לא יכול להחזיק את
העסק הזה רק עם אהבת הספרות. הספרים במועדון הספר הטוב נמכרו ב-20-15 אלף עותקים.
הכול נמכר בכמויות שאי אפשר לחלום עליהן היום".
טורקי ולמות
- מה היתה מדיניות ההוצאה לאור שלך בספרי ילדים ובספרי מבוגרים?
"אני עצמי קראתי רק מעט, והיום אין לי זמן לקרוא בכלל. אבל עבדו אצלי מתרגמים
טובים, מעולים, אנשים כמו משה בן-שאול ובנימין תמוז ויהושע קנז, המשורר ויזלטיר,
אריה חשביה".
- אבל גם גפני.
"גפני תרגם לי המון ספרי ילדים, ואליעזר כרמי המון ספרים למבוגרים. הוא היה
משכתב אותם תמיד בלשון שלו, כך שכל ספר שתרגם, לא משנה איזה, תמיד נקרא כמו
ספר של אליעזר כרמי.
"המו"לים בארץ אז לא ראו את המו"לות כעסק מסחרי. חשבו שמו"לים צריכים להיות
מכובדים ולא צריכים לדבר על כסף. ועליי הסתכלו קצת בעין עקומה בתור 'טורקי
לא מתורבת', ועשו לי בעיות להיכנס להתאחדות המו"לים, אבל בסוף כולם למדו".
- אתה רואה את עצמך כחתרן, כמהפכן מול הזרם אז?
"אני לא הייתי חדשן גדול. ספרי בלשים הלכו? אז התחלתי להוציא סדרת מסתורין.
ספרים רומנטיים הלכו? אז הוצאתי סדרה של ספרים רומנטיים.
"הוצאתי גם את מועדון הספר הטוב בכריכה קשה, שהתחיל עם ספרים של אליסטר מקלין,
'הלילה הנצחי', והמשיך עם סופרים אחרים כמו הרולד רובינס, והיה אולי הסדרה
הנמכרת ביותר שלי. אליסטר מקלין נמכר עד היום, גם לדתיים, כי אין בו סקס.
"קניתי את הספרים של כל הסופרים האלה בסיטונאות מראש, והוצאתי אותם לאור בהדרגה.
אבל הייתי עושה את זה יותר טוב מכל המתחרים. כמו שצריך לדעת איך לתת לשמלה
עיצוב נכון וגזרה נכונה, כך אני ידעתי איך לתת לספרים את העיצוב היפה וצורה
מתאימה ותרגומים טובים, והם הלכו בשוק כמו מטורפים. בסדרת המסתורין יצאו יותר
מ-600 ספרים, וכך גם בסדרה הרומנטית. במועדון הספר הטוב יצאו יותר מ-700 כותרים.
הספר המצליח ביותר שלי אי פעם היה אלבום הניצחון של מלחמת ששת הימים".
הרולד רובינס כמו לחמניות
המתרגם אריה חשביה, עורך ההוצאה של מזרחי, מספר איך
זה עבד: "אני זוכר שבהוצאת פרידמן יצא הספר 'פייטון פלייס', שהיה הספר הארוטי
הראשון בארץ, וזה נמכר יוצא מהכלל. ואז יצא ההמשך בתרגומי בהוצאת מזרחי, וכמובן
הצליח מאוד. הבאתי לארץ את ספרי הרולד רובינס שאף הוצאה לא רצתה אותם כי נחשבו
נחותים מדי. מזרחי היה מוכן לקחת אותם משום שהמלצתי עליהם, והספרים עשו חיל
והלכו כמו לחמניות. יצרנו את מועדון הספר הטוב, שלמען האמת לא היה לו שם כל
כך טוב, כי זה נחשב בית לספרים למשרתות.
"אליעזר כרמי היה העורך של ספרי המסתורין. את אגתה כריסטי הוא הכיר מטורקית.
הוא היה המתרגם הראשי והעורך של ספרי המתח. אחר כך כרמי פיתה אותו להוציא את
ספרי דיימון ראניון, שבשבילו יצר שפה מיוחדת ואף אחד לא הצליח לתרגם כמוהו.
אבל לא רצה להוציא ספרים בעלי אלמנטים נוצריים. ברגע שרובינס נעשה פורנוגרפי
הוא לא היה מוכן להמשיך לתרגם אותו. היו קווים אדומים שמזרחי לא היה מוכן לעבור,
למרות שביזנס זה ביזנס - נצרות ופורנוגרפיה. רובינס עבר לשלגי, שלא היו לו
קווים אדומים כאלה. הוא הוציא ספרות קלאסית כמו דיקנס בהצעת מתרגמים למרות
שידע שזה לא יימכר, כי רצה שיהיו גם אותם.
"הוא היה יושב בישיבות מערכת, שומע, לא אומר מילה, ולבסוף מחליט על פי חוות
הדעת של הרוב. הוא הצליח כי היה לו אוסף של אנשים טובים, למרות שלא היה לו
שם טוב במיוחד ונחשב לאדם לא רציני. עבדו אצלו אנשים מעולים רבים".
- ומה קרה בסוף?
"מתישהו זה נגמר".
תעשה את זה סקסי
אריה מוסקוביץ, הידוע בשם "מ' אריה", היה המאייר של עטיפות
ספרי הכיס של הוצאת מזרחי, והצייר הקבוע והעורך הגרפי של סדרות הקומיקס. הוא
אייר 687 עטיפות ספרי כיס של מזרחי ועוד מאות ספרים אחרים של מזרחי.
מוסקוביץ: "הקשר בינינו נוצר כשהיתה לו עגלת ספרים בכרמל. אני עשיתי לו את
העטיפות הרגילות האלה. הוא פנה אליי אחרי ששמע שאני עובד בהוצאת טברסקי, ומיד
התקשר אליי והזמין אצלי עטיפות של ספרי כיס שאליעזר כרמי תרגם. הוא רצה שהעטיפות
יהיו מושכות ויותר סקסיות וארוטיות ממה שהיה מקובל אז, כמו אלו שהיו בחו"ל.
לי כצעיר זה הפריע קצת, ולא בדיוק ידעתי איך לעשות את זה, אבל התגברתי על זה,
העטיפות עשו רושם, זה הלך, ונעשיתי לצייר הקבוע שלו".
מי שמסתכל בעטיפות האלה היום לא רואה בהן שמץ של ארוטיות, אבל נראה שזה בעיני
המתבונן.
- היום עוד קוראים את הספרים האלה?
מזרחי: "את אגתה כריסטי עוד קוראים, גם צעירים וגם מבוגרים, אבל בסופרי בלשים
אחרים כמו גרדנר כבר לא מתעניינים. אחר כך הוצאתי את הספרים האלה בעטיפות חדשות
יותר, קלאסיות ומשובחות, אבל אני לא יודע למה, כולם רוצים רק את העטיפות המקורית
של מ' אריה, שהיה הצייר של כל ספרי הכיס".
- ההצלחה היתה גדולה?
"השיא שלי היה בשנות השישים עד בערך 1971, כאשר אנשים עוד היו באמת קוראים
ספרים, והיינו מוציאים יותר מ-150 ספרים חדשים בשנה. הייתי נעזר בצוות של עורכים
ומתרגמים, אנשים שבאמת ידעו והבינו בספרים, היו מציעים לי כל מיני ספרים, ואני
הייתי מחליט.
"התרחבתי מהספרות היפה לספרי עזר ומדע מצרפת. סדרות כמו 'עולם המדע' שכתבו
מומחים בצרפת, 'האנציקלופדיה המדעית לנוער' וכאלה. אבל הן לא זכו להצלחה גדולה
כמו הספרות היפה שהוצאתי. כאן בארץ הספרים האלו לא נמכרו טוב, אני לא יודע
למה. כולם רצו את מועדון הספר הטוב ואת ספרי המסתורין. אבל דווקא סדרות הקהל
קנה יותר, ואני הפכתי למלך של הסדרות.
"הייתי מוציא סדרות מכל הסוגים, אניד בלייטון, 'דנידין', והן זכו לשיאי מכירות
עד היום. אני האיש שהכניס צבע אמיתי לספרים הישראליים, בייחוד בספרי הילדים
הצבעוניים שהוצאתי, והם הלכו כמו מטורפים. המתחרה הגדול שלי היה הוצאת מסדה,
שפנו לאותו סוג של קהל, אבל הם כבר לא קיימים היום".
- מי היה הסופר המצליח ביותר שלך?
"שרגא גפני. הסדרות שלו היו הלחם והחמאה של ההוצאה. אני זוכר שיצרנו את 'דנידין'
בסעודה משותפת. אחר כך היינו נפגשים לסעודות כאלה, ולפעמים הייתי מציע רעיונות
לסיפורים חדשים על דנידין והוא היה כותב. אבל כשפניתי לסופרים אחרים שיכתבו
סדרות כאלה, כמו ברוך נאדל שכתב את סדרת 'נטי' על שני נערים ונערה במקומות
אקזוטיים שונים בארץ ובפטרה בירדן, הם לא הלכו כל כך".
שרגא גפני: "מ' אריה הכיר לי את מזרחי. הוא היה רוכל ספרים. היה לו מסדרון
ברחוב אלנבי שבו היה מחליף ספרים והיתה לו באסטה שבה אשתו מכרה ספרים. אני
הוקסמתי מהעיסוק שלהם ללא כל בקיאות בעולם הספרות. הוא חיפש להיות מו"ל, ומוסקוביץ
המליץ לו עליי. נקשרנו והתחלנו לעבוד ביחד. קודם הוצאתי אצלו קובצי סיפורים
שהופיעו ב'הארץ שלנו'. הוא היה משקיע מאוד בכריכה, בציירים ברמה טובה. התחלתי
להכין ספרים בסדרת 'דנידין'. בתקופה של שלטון השמאל המפא"יניקי לא כל מו"ל
היה מוכן להוציא ספרים ברוח זו. אבל למזרחי, בניגוד לאחרים, לא היו שום בעיות,
והוא לא הצטער על כך. כתבתי גם את 'הספורטאים הצעירים' ברוח פטריוטית, שנחשבה
אז חרחור מלחמה. לו לא היתה לו שום בעיה לצאת נגד הזרם, והוא הרוויח מזה טוב.
כתבתי גם את 'עולם התנ"ך לילד' עם פרשנות פטריוטית לתנ"ך כאפוס לאומי שלנו.
בהתחלה חשבתי להציע את זה להוצאות אחרות כי הוא לא עמד בקצב שלי. אבל הן פחדו
להסתכן בהוצאה כל כך יקרה. נתתי את זה למזרחי, וזה היה בסט סלר ענק. הוא מכר
אותם במשאיות ליד בתי ספר. מורים לקחו את זה כחומר חינוכי, וילדים בלעו את
זה. ילדים באו להוצאה ושאלו אם כבר יצאו הספרים הבאים בסדרה. ספרים על התנ"ך,
שער לך. זה היה מין 'הארי פוטר' של הימים ההם. אחר כך עבדתי עם מו"לים אחרים
כמו שלגי ברומנים למבוגרים. הוא לא אהב את זה".
מלחמת אזרחים בהוצאת מזרחי
בשנות השישים התעוררה התנגדות חזקה לסדרות הגיבורים
של גפני. טענו שהן מרעילות את הקוראים וממלאות אותם בדעות לאומניות וגזעניות.
הסופר והמבקר אוריאל אופק קרא להוריד אותן ממדפי הספריות. בקיבוץ מעברות, למשל,
אימצו את הצעתו, אבל בדרך כלל הוחזרו הספרים אחרי זמן קצר בשל לחץ הקוראים.
אדיר כהן כתב גם הוא ספר שבו הזהיר מפני השפעותיהן של הסדרות של גפני, יגאל
מוסינזון ואחרים. שני המבקרים האלה, אגב, היו עובדים של מזרחי וכתבו ותרגמו
לו ספרים רבים. מזרחי הזמין אליו את אופק, החל להעסיק אותו, ומכאן ואילך נמנע
אופק מלתקוף את המעביד ואת ספריו.
גפני: "את אדיר כהן אני הבאתי לעבודה אצל מזרחי. אחר כך הוא כתב ספר שבו הוא
האשים אותי בגזענות. אוריאל אופק כתב כל שבוע מאמר נגדי, איך התוכן שלי מרעיל
את הנוער והופך אותו ללוחמני ועוין לערבים. אז מזרחי אמר לי: 'אל תכעס. אצלנו
בטורקיה אומרים שהפרחחים מטילים אבנים רק על עצים נושאי פרי'".
בינה אופק, אלמנתו של אוריאל אופק: "אוריאל כתב מאמר תוקפני מאוד נגד הסדרות
של גפני. הוא כתב שצריך לסלק את הספרים ממדפי הספריות. אז פנה אליו מזרחי והזמין
אותנו אליו לפגישה. פגשנו אותו, אדם מקסים.
"מזרחי שאל את אוריאל, למה אתה חושב שאלה ספרים לא טובים? אוריאל הסביר, ומזרחי
ביקש ממנו שיעבוד אצלו כדי שלא יוציא לאור עוד ספרים לא טובים. אוריאל הסכים.
"אני זוכרת שיום אחד כרמלי (שרגא גפני) הזמין אותו למגרש חניה ואיים עליו,
אני אהרוג אותך אם לא תרד מ'דנידין'. אוריאל חשב שזה נורא מצחיק".
- מה קרה בסוף?
"מזרחי מאוד העריך את אוריאל. הוא רוצה להוציא לאור מחדש את התרגומים שלו,
והצעתי לו לחדש את השפה של אוריאל משום שהיא גבוהה מדי לקוראים של היום, אבל
מזרחי לא היה מוכן לשנות את השפה שלו, גם לא בשביל הקוראים".
בספר "פנים מכוערות במראה" של פרופ' אדיר כהן הוא תוקף סדרות לילדים, ובראשן
את הסדרות של שרגא גפני בהוצאת מזרחי. אדיר כהן: "פגשתי את מזרחי בצעדים הראשונים
שלו, והערצתי את האדם הזה, שיצא מתוך סחר קמעונאי של ספרים אל הניסיון להקים
הוצאת ספרים. הערכתי מאוד את היכולת שלו. בצד הפנייה אל הטעם הנמוך של הציבור
כמו שעושים המו"לים היום, הוא ניסה באמת לתת גם צביון אחר. הוא גייס את אוריאל
אופק לספרות ילדים, הוא גייס את פרופ' אבי יונה לכתבי היסטוריה, והוציא סדרות
תרגומים כמו 'עולם המדע' ו'האנציקלופדיה המדעית לנוער'. היה לו רצון כן לבנות
פן אחר של הוצאה, לא רק זה שפונה למכנה המשותף הנמוך. גאולה כהן היתה מגיהה
אצלו והגיהה ספר שלי. הוא הכניס לעבודה אנשים אוהבי לשון וספרות. הוא הוציא
כמובן גם שורה של סדרות ארוכות. בספרי 'פנים מכוערות במראה' כתבתי על הסטראוטיפים
של הערבים בספרות העברית, והערתי שם הערות נוקבות על הסראוטיפיזציה בסדרות
האלה. אבל לא רק אצלו. שרגא גפני היה בזמנו עורך בהוצאת מערכות, ושם נפגשנו
וחיבבתי אותו מאוד. הוא הכניס אותי למזרחי. מאז תקפתי רבות את כתיבתו של גפני,
אבל זה שאני תוקף את כתיבתו לא מונע ממני לחבב אותו כאדם".
איש הפלדה
הכול מסכימים שמזרחי פרסם גם ספרי ילדים שהם בגדר קלאסיקות של ממש.
התרגום של אופק בהוצאת מזרחי ל"קוסם מארץ עוץ" נחשב לתרגום הטוב ביותר בעברית
של הספר הקלאסי.
מזרחי: "בשנות השבעים הופיעה הטלוויזיה ולקחה הרבה קוראים, וזה רק גרם לי לחשוב
טוב יותר. אמרתי לעצמי, אל תישן, מזרחי, וניצלתי את הכוח של הטלוויזיה. הוצאתי
את החוברות על 'פופאי' ובתוכן היה 'חבריה', מגזין הילדים הגדול ביותר בישראל
שערך המשורר יוסי גמזו, וזה הלך בטירוף. הטלוויזיה אז לא רק שלא הבריחה קוראים,
אלא עזרה לי. אבל נכון שהיום המצב עוד פחות טוב ממה שהיה בראשית שנות השבעים".
- איך עלה הרעיון של סדרות הקומיקס "טקס", "זאגור" ו"טרזן"?
"הייתי נוסע לצרפת ולאיטליה כדי לבחור ספרים. באיטליה ראיתי את החוברות של
'טקס' ו'זאגור' ו'טרזן', הן יצאו לאור גם בטורקית. בטורקיה עשו אפילו סרט על
זאגור, והבנתי שזה ילך גם בישראל, שבה לא היו דברים כאלה בכלל. הן הצליחו מאוד.
היו כאלה שנמכרו ב-30 אלף עותקים. הוצאתי גם את סדרת 'תולדות המערב הפרוע',
אבל זה הלך פחות. כנראה אנשים אוהבים פחות היסטוריה. גם וולט דיסני שאוריאל
אופק תרגם לא הלך. קניתי עוד הרבה סדרות אחרות, אבל הן בסופו של דבר נשארו
אצלי כאן בארון. אולי יום יבוא ואני אוציא אותן לאור".
הנפילה חוברות הקומיקס המשיכו להיות פופולריות גם בשנות השמונים, ומזרחי טוען
שמעולם לא היתה ירידה במכירות. ההצלחה היתה כה גדולה שמזרחי, הרוכל לשעבר,
בנה וילה ענקית בסביון ליד ביתם של בני משפחת נמרודי, שנחשבה בעיני רבים לאחת
הווילות היפות והמפוארות ביותר בסביון. מזרחי מינה את אשתו של אריה חשביה ליועצת
אמנותית לווילה, ובין השאר ייבא לשם דקלים מהכנרת.
אבל בשנות השמונים חלה ירידה עצומה בפעילות ההוצאה. המפיץ הקבוע של ההוצאה,
א' גד, נפטר, ומזרחי איבד עניין בהוצאה לאור והתמקד בבניית הבית בסביון, דבר
שפגע אנושות בפעילות ההוצאה והפסיק את הוצאתן של סדרות רבות. המו"ל הגדול לשעבר
פשט רגל.
בינה אופק: "לדעתי זה אדם שלא הסתגל לשינויים המפליגים שחלו בהרגלי השוק, כמו
הטלוויזיה, וזה גרם לנפילה הגדולה שלו. הוא בחיים לא הוציא ספר פורנוגרפי,
וגם לא יוציא כמו שעשו המתחרים. אבל אין מה לעשות, השוק משתנה כל הזמן. זה
אדם שלא מסתגל. הוא לא רצה לפרסם ספר של אדית נסביט משום שהיא נשמעה כמו לסבית.
בסוף הספר יצא לאור. הוא אדם נקי כזה. הוא פרסם המון דברים שהצליחו בחו"ל והתאימו
מאוד לספריות בארץ. הוא עשה הרבה דברים נכונים בשעתו, אבל היום קשה לו להתחדש".
כמו גיבורי הסדרות שלו, גם מאיר מזרחי הוא אדם שקשה מאוד להוציאו מהמחזור.
הוא שב לפעילות שוטפת בשנות התשעים, אבל הפעם הקהל היה קטן יותר. ספרים חדשים
של "דנידין" שוב לא משכו קהל כבעבר. סדרת המסתורין גוועה לאחר כ-600 כותרים,
וכמוה הסדרה הרומנטית, שהספר האחרון שבה היה ספר חגיגי לרגל 40 שנות ההוצאה
לאור. הקוראים העדיפו לנטוש לטובת הטלנובלות.
גפני: "אחרי שהוא פשט את הרגל, כדי להתאושש הוא ביקש שוב את קרבתי, וזכרתי
לו חסד נעוריו ולכתו אחריי בתקופה אנטי פטריוטית, ואת נכונותו להסתכן בחומר
שאחרים דחו, ושוב תרמתי לו, אם כי לא בקצב שכתבתי לו בעבר. כתבתי לו ספרים
חדשים של 'דנידין' וספרים חדשים בסדרת 'עולם התנ"ך לילד'".
מזרחי: "היום אני מוציא לאור ספרים של דיימון ראניון שאליעזר כרמי תרגם עוד
בשנות החמישים, והם עדיין הולכים מצוין. אני מוציא מחדש סדרות קלאסיות כמו
'דנידין', שהוא עדיין מספר אחת במכירות, ואניד בלייטון, ויש להם הקהל הקבוע
שלהם שזוכר אותם בנוסטלגיה. חלק גדול מהקהל הזה הוא דתי. את רוב ספרי הקלאסיקה
שלי קונים רוסים. הקהל הזה אוהב לקרוא ספרים קלאסיים לא מקוצרים, של ז'ול ורן
ואלכסנדר דימא".
- וספרים חדשים אתה מוציא?
"כרגע לא. זה כבר לא כל כך משתלם, אבל אולי אחזור לזה בעתיד. תכננתי, למשל,
להוציא ספרים חדשים של 'עולם התנ"ך לילד' של גפני, אבל הוא שם קטעים שלא כל
כך משתלבים עם הדת בספר חדש על בריאת העולם. לי יש כלל: אף פעם לא לשים דברים
נגד הדת. אז בינתיים זה תקוע".
מטרזן ועד מזרחי
היום מזרחי מתבסס על הכותרים הוותיקים והבטוחים, "דנידין",
דיימון ראניון, אניד בלייטון. לא מרוויח הרבה, אבל גם לא מפסיד. בגלל מחסור
במפיץ מזרחי נאלץ היום להביא את הספרים החדשים בעצמו לכל חנות.
ההוצאה שהעסיקה בעבר עשרות אנשים שוכנת היום במרתף שהוא גם המחסן, ועובדים
בה מזרחי ובנו ועובדת ותיקה אחת, אבל הפעילות אינה נפסקת.
לאחר אלפי הפצרות ונדנודים של חובבים, החליט מזרחי לבסוף לחדש את סדרות הקומיקס
הוותיקות "טקס", "זאגור" ו"טרזן". הוא יוציא חוברות שכבר יצאו לאור וגם חוברות
חדשות שמעולם לא ראו אור בעברית, הן של תרגומים שעדיין בידיו של גאיו שילוני,
המתרגם המנוח, והוא מחפש מתרגמים טובים מאיטלקית. מזרחי מתכנן להוציא חוברות
חדשות גם של גיבור הקומיקס הבלגי המפורסם "טינטין", בתרגומו של לא אחר מאשר
יוצר סדרת הקומיקס הישראלית "זבנג".
אורי פינק: "הייתי קורא גדול של הוצאת מזרחי. אלו הקומיקסים הראשונים שקראתי.
בילדותי הייתי מנוי על 'פופאי', שממש השפיע עליי, אולי יותר מכל דבר אחר שקראתי
בחיים. אם אתה קורא את 'זבנג' אתה רואה את ההשפעות של 'פופאי' בלי סוף, אבל
זה דבר שקלטתי רק היום.
"גם ב'ספר הג'ונגל 2', קומיקס של סאטירה פוליטית למבוגרים, יש פרודיות על כל
הסדרות של מזרחי, כמו 'טקס' ו'זאגור' ו'טרזן' ו'תולדות המערב הפרוע', ובכיכובו
של ביבי נתניהו בתור פופאי המלח. כשעשיתי אותם שמתי לב שלא הייתי צריך לשנות
כלל את הסגנון שלי.
"עכשיו אני מתרגם את 'טינטין', וזה חלום וכבוד. זה כבוד לעבוד בשביל מר מזרחי
וזה כמו לתרגם את התנ"ך, משהו שגדלנו עליו. אני מתרגם מאנגלית את 'האי השחור'.
יש ב'טינטין' משהו ירחמיאלי שצריך לשמור עליו".
אריה חשביה: "למזרחי יש מקום מכובד. הוא החדיר לילדים את הרצון לקרוא ספרים.
בין שאלו ספרי 'דנידין' או אניד בלייטון, ובין ספרים אחרים. ספריו עברו מיד
ליד, דבר שאתה לא רואה היום כאשר ילדים קוראים מעט מאוד".
פרופ' אדיר כהן: "צריך לזכור שכאשר מזרחי החל לפעול היו הרבה פחות הוצאות מאשר
היום, ורובן מוסדות ציבוריים שהתמקדו בספרות ואמנות, ולא בצדדים הקלים יותר.
מזרחי, שהיה, יחד עם מסדה, אחד המו"לים הפרטיים הבודדים, שינה את זה והכניס
תחומים חדשים וכמעט בלתי ידועים עד אז למו"לות".
נשאר עכשיו לראות אם הרפתקאות השחור-לבן של טקס וזאגור במערב הפרוע, שאותן
הוא מוציא לחגיגות 50 שנה להוצאה, יכולות להיאבק בהצלחה במאנגות היפניות וב"ספיידרמן".
מזרחי מדווח שהוא מקבל עכשיו המון טלפונים נרגשים של חובבים מכסיפי שיער של
"טקס" ו"זאגור" שעטים על החנויות גם אם כבר יש להם את החוברות בבית. מה שברור
הוא שהוצאת מ' מזרחי חיה קיימת ופעילה ובועטת.
- מה תוכניותיך לעתיד הקרוב?
"בהינתן המשאבים הנכונים ההוצאה יכולה לחזור ולתפוס את מקומה כאחת הגדולות,
עם הוצאות הספרים המובילות בארץ. יש לי בן שימשיך אחריי את ההוצאה ועובד עם
מודן.
"יש לי אין-סוף תוכניות, יש לי עוד כל מיני סדרות קומיקס שקניתי את הזכויות
שלהן בשנות השבעים, ועוד לא עשיתי איתן כלום, יש לי תוכניות לסיפורים לציבור
החרדי שעדיין קורא. תוכניות בלי סוף, ואני מקווה להגשים את כולן. אני רק בן
75, עוד לא מתתי".