הסיבים האופטיים, העשויים זכוכית, מאפשרים העברת מידע בפס רחב, ובכך מספקים הגברה משמעותית של מהירות הגלישה, לעד 1,000 מגה בייט. הסיבים האופטיים אף עמידים יותר בפני פגעי מזג האוויר, כמו מים ולחות, וכן מאפשרים העברת מידע למרחקים גדולים יותר. פרישתם נועדה להחליף את תשתית התקשורת המיושנת יותר בישראל, שחלקה הונחה עוד בשנות ה-50, בכבלי נחושת וקואקס.
בישראל יש כיום חמישה גופים הפורשים תשתית סיבים אופטיים – ובהם בזק, הוט, סלקום ופרטנר. פרט להם, פועל בישראל אנלימיטד (לשעבר IBC) לפרישת סיבים אופטיים, המשתמש בתשתית הקיימת של חברת החשמל – כולל עמודי החשמל והתשתית התת-קרקעית של החברה. המיזם שהוקם ב-2013 נמצא כיום בבעלותן של סלקום וקרן רש"י, המחזיקות ב-70% ממנו. אף שבתחילה חויב המיזם בפרישה אוניברסלית של הסיבים בישראל, משרד התקשורת הקל את תנאי הרישיון שלו, וכעת הוא נדרש בפרישה ל-40% ממשקי הבית בלבד.
בנוסף, עובדים במשרד התקשורת על גיבוש מתווה חדש לפרישת הסיבים האופטיים בידי בזק וחברות תקשורת אחרות. זאת לאחר שבזק סירבה לעמוד בחובת הפרישה האוניברסלית שדרש ממנה משרד התקשורת, בטענה כי הדבר יהיה לא כלכלי עבורה. ככל הנראה יכלול המתווה החדש תמריצים למפעילים אחרים, על-מנת שאלה יפרשו את תשתית הסיבים האופטיים באזורים שבזק תבחר לא לפעול בהם.
בינואר 2020 פרסם משרד התקשורת שימוע לחברות התקשורת, במטרה לאלץ אותן לשתף פעולה בפרישת הסיבים האופטיים בבניינים קיימים. זאת, בין היתר, כדי להתגבר על הקושי הטמון בפרישת הסיבים מארונות התקשורת שברחוב אל הקומות והדירות בבניין – תהליך סבוך ויקר.