בדיון על המשבר הפיננסי יש טיעוני אמת וטיעוני שקר. טיעון אמת: הגידול בתוחלת החיים מקשה על קופות הפנסיה לדאוג לפנסיונרים לאורך כל שנות חייהם. טיעון אמת: התשואה של האג"ח הממשלתיות - אפילו ברמה המקוצצת של 4.48% (לעומת 5.25% לפני הפרטת קרנות הפנסיה) - הייתה מספיקה אילו כל החסכונות הפנסיוניים היו מושקעים בהן. הבעיה איננה התשואה הנמוכה של האג"ח הממשלתיות, אלא החלק ההולך וקטן של החיסכון הפנסיוני המושקע באג"ח אלה: בקרנות הפנסיה החדשות עומד השיעור על 30% בהשוואה ל-70% בעבר, כשהיתרה מושקעת בשוק ההון.
טיעון שקר: החיסכון הפנסיוני יובטח רק אם יושקע בשוק ההון בכלל ובבורסה בפרט. ולמה זה הטיעון הזה שקרי? ראשית, כי כספי הפנסיה הופנו לשוק ההון כדי להרחיבו; שנית, הם נועדו לשרת שם את האינטרסים של התאגידים והסוכנים הפיננסיים ולאו דווקא את הפנסיונרים. נזכיר שכספי הפנסיה הם המקור הפוטנציאלי הגדול ביותר להגדלת שוק ההון כיוון שהם מהווים בכל העולם בין רבע לשליש מן הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור.
טיעון אמת: השקעת כספי הפנסיה בשוק ההון יכולה להניב תשואה גבוהה במהלך תקופה מסוימת אך לאו דווקא בטווח הארוך, בגלל התנודות בשוק ההון. אין שום הבטחה כי דווקא בעת שפלוני/ת יפרשו מעבודה תעמוד לרשותם קצבה חודשית נאותה לכל החיים - וזוהי הרי כל מטרת החיסכון הפנסיוני. אין כמו המשבר הנוכחי כדי להמחיש זאת.
כיוון שהעניין שלפנינו הוא הבטחת החיסכון הפנסיוני ולא פיתוח שוק ההון, השאלה הרלוונטית איננה כיצד להאדיר את שוק ההון אלא כיצד להאדיר את החיסכון הפנסיוני. ישנם כמה כיווני פעולה. הראשון הוא גיבוש הנכונות הפוליטית להבטיח לפנסיונרים רמת חיים נאותה. השני הוא העלאת קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי לרמה של 30%-25% מהשכר הממוצע במשק. זהו הצעד החשוב מכולם, שכן הקצבה היא אוניברסלית, ומוטב שתישאר כך. הכיוון השלישי הוא לחזור למדיניות הקודמת של השקעת כספי הפנסיה באג"ח ממשלתיות, שתשואתן אולי נמוכה - אך בטוחה. רצוי לחזור לרמה של 75% השקעה באג"ח (השר ישי הציע 50%, במקום 30% כיום), וזאת על הפרשה פנסיונית מתוך שכר של עד פי שניים השכר הממוצע במשק. את ההפרשה הפנסיונית עצמה יש להעלות ל-20% מהשכר. לשכר גבוה יותר אפשר לקבוע כללים אחרים.
חלופה אפשרית לאג"ח ממשלתיות מיועדות היא ערבות ממשלתית לתשואה שנתית של לא פחות מ-4% מדד. ההצעה להקים שלושה מסלולי השקעה, כאשר מידת הסיכון פוחתת עם העלייה בגיל העובד/ת, אינה טובה, משום הסכנה ששוק ההון ייפול דווקא בעת המעבר ממסלול למסלול.
אם אנו מעוניינים ברווחת הזקנים, מוטב לחזור לשיטה המבטיחה את רמת הפנסיה, במקום זאת המסכנת אותה. לשם כך דרוש רצון פוליטי; שוק ההון לא יעשה את זאת מרצונו הטוב. *
הכותבת היא מנהלת מרכז אדוה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
