חקירה על חקירה שלא הייתה

הכותרות מאמצע אפריל, שהכריזו על קאמבק של צמד הפיננסיירים רועי גיל ואיתן אלדר, לא עוררו התרגשות מיוחדת בקהילה העסקית. השניים זכו לעיקר פרסומם ב-2001, כאשר חברה שהייתה בבעלותם, גבור ספורט, נכנסה לרשימת השימור בבורסה אחרי שהסתבכה בחובות של מאות מיליוני שקלים לבנקים ולגורמים אחרים. הדיווחים לפני כחודש על רכישת השליטה בחברת מאקפל, לפי שווי של 36 מיליון דולר, התקבלו אפוא באדישות ובחוסר ציפיות. ובכל זאת, היו מי שקראו אותם בקפדנות: היחידה הארצית לחקירות הונאה - שם עוסק צוות בראשות סנ"צ דוד אוסמו בהשלמת החקירה בפרשת רשות המסים - ומחלקת החקירות הגדולה והחשובה של אגף מכס-מע"מ בתל אביב, ובעיקר מי שנקראים שם חברי "קבוצת ה-15".

מדובר ב-15 חוקרי מכס ואנשי מודיעין במחלקה, שהחליטו לשבור שתיקה ולחשוף את שהתרחש בה בשנים האחרונות. מאז 2004, ועד לאחרונה, הם מסרו על כך עדויות במשטרה. שלושה מהם אינם חוששים להזדהות: קצין המודיעין הבכיר רפי רותם, שעמד בחזית המערכה ומאז 2003 התלונן על שחיתות (ובעקבות זאת סולק מתפקידו על-ידי ראש רשות המסים לשעבר, איתן רוב), שוקי משעול ועו"ד חיים שצ'ופק. תריסר החוקרים האחרים חוששים מפרסום דבר מעורבותם.

בשנה האחרונה ביקשו ה-15 להקים ועדת חקירה ממלכתית בעניין השחיתות ברשות המסים, אך בקשותיהם נפלו על אוזניים ערלות. שר האוצר הנבצר אברהם הירשזון סירב לפגוש אותם, ומחליפו, ראש הממשלה אהוד אולמרט, דחה את פנייתם.

פרשת גבור ספורט הנדסה, שנחשפת כאן במלואה, ממחישה את הצורך לברר עד תום את טענות הקבוצה בדבר משוא פנים לטובת אנשי עסקים שהיו מקורבים פוליטית ואישית לראשי האוצר ורשות המסים.

מעגלים של חברים

אגף מכס-מע"מ נשלט תקופה ארוכה על-ידי אנשי ליכוד שיש להם כמה מכנים משותפים. מדובר במעגלי חברים, אישיים ופוליטיים, שחלקם היו בחבורת הצעירים שטיפח שר האוצר המנוח יצחק מודעי. הבכיר בקרב אנשי מודעי, סילבן שלום, קפץ למגרש הפוליטי והיה לשר אוצר ולשר חוץ; אריה זייף הפך למנהל מכס-מע"מ; איתן רוב מונה למנהל מכס-מע"מ ולאחר מכן למנהל הראשון של רשות המסים המאוחדת; שמואל גונן, עוזרו ונהגו של מודעי, מונה לראש מדור חקירות ביחידה בתל אביב מרכז.

במעגל החברים הזה יש עוד שמות: רו"ח קובי בן-גור, החשוד בפרשת רשות המסים; עדנה אלפסי, עוזרתו של נציב שירות המדינה שמואל הולנדר (ושאחיה עו"ד משה מזרחי הוא היועץ המשפטי של רשות המסים) , ואנשים נוספים.

לחבורה יש גם קשר ספורטיבי חזק. אריה זייף זכור כעסקן ספורט בכיר בתחומים שונים. איתן רוב היה עד לאחרונה מבכירי איגוד הכדורסל. אבנר קופל הוא עסקן הספורט הבכיר של מרכז בית"ר ודמות בעלת השפעה בליכוד. הוא גם מכהן כיו"ר מינהלת הליגה, האיש מספר אחת בתחום הכדורסל.

כאשר בוחנים את המעגל הרחב יותר של החברים צצים כמה קשרים מעניינים. למשל לגבור ספורט. כאשר ב-2001 הקבוצה הסתערה על הבורסה, היה חשוב לה להתהדר בכך שהיא שותפה בקבוצת הכדורסל מכבי תל אביב. איש הכדורסל אבנר קופל החזיק חבילת מניות בגבור ספורט, החברה-האם של גבור ספורט הנדסה, אשר בבעלות ידידיו רועי גיל ואיתן אלדר, ואף כיהן תקופה מסוימת כדירקטור בחברה.

חבר קרוב אחר של גיל ואלדר הוא עופר הירשזון, בנו של שר האוצר הנבצר. להירשזון הבן הייתה קריירה דומה בשוק ההון, במסגרת עוז השקעות וסהר פיתוח, ובין היתר עשה עסקים עם השניים. כמו קבוצת גבור ספורט, גם החברות של הירשזון הסתבכו בחובות ענק.

החברות בין השלושה לא הסתכמה רק בעסקים: בפריימריס של הליכוד, בסוף 2002, גיל ואלדר היו תורמים בולטים לח"כ אברהם הירשזון.

"הטעיה וטובות הנאה"

בדיוק לפני שנה, כשחקירת יאח"ה בפרשת רשות המסים הייתה עדיין סמויה, פרסם מבקר המדינה דוח ובו ביקורת נוקבת על ראש הרשות איתן רוב. מיכה לינדנשטראוס מצא הטעיה, אי-גילוי נאות, ניגוד עניינים וקבלת טובות הנאה בתפקידיו המקבילים של רוב בצמרת רשות המסים ובאיגוד הכדורסל.

אחת ההערות החריפות בדוח הייתה שבשנים 2001-2005 קיבל רוב טובות הנאה בדמות מנוי חינם למשחקי מכבי תל אביב, ובמקרים מסוימים גם כרטיס נוסף חינם. רוב, קבע המבקר בחריפות, הסתיר עובדות אלה, ולכן על משרד המשפטים ונציבות שירות המדינה לפעול נגדו.

בסיום הדוח כתב המבקר הערה, שבזמנו הייתה קצת סתומה: "יש מקום שרשות המסים, בהתייעצות עם משרד המשפטים ונציבות שירות המדינה, ישקלו את הצורך לבחון את ההחלטות שהתקבלו באגף המכס והמע"מ וברשות המסים בתקופה הנדונה, בעניינים הקשורים בנושאי ספורט, איגוד הכדורסל וגופים כלכליים ומסחריים שהם קשורים עמם, ובעניין אנשי עסקים שחברים במוסדות האיגוד".

עכשיו קל יותר להבין את פשר ההערה-הנחיה של המבקר, שתואמת כמה פרשיות שעליהן התלוננו רותם וקבוצת ה-15 ושעדיין נחקרות במשטרה - ויותר מכול, ההערה תואמת לפרשת גבור ספורט.

משפט הקופים

במהלך שנת 2002 הגיע ליחידת החקירות של מכס-מע"מ בתל אביב מידע, ולפיו גבור ספורט הנדסה, חברת בנייה ותשתיות, רכשה לכאורה חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 4 מיליוני שקלים. את החשבוניות הפיקטיביות קיבלה גבור ספורט הנדסה, על-פי אותו מידע, משני אנשי קש - ר' ז' ואחיו א' ז',

אנשי קש מכונים במערכת המס "קופים". בהקשר של מיסוי, מדובר באנשי ביניים שמטרתם להפריד לחלוטין בין מי שמבצע את העבירה לזרועות החוק - ספקי חשבוניות פיקטיביות, למשל, או אנשים שמוכנים להירשם כבעלי נכסים שבהם פועלים מועדוני הימורים בלתי חוקיים. ל"קופים", במקרים רבים נרקומנים דלפונים, לא אכפת לחתום על חשבוניות פיקטיביות גם אם המשמעות היא שיום אחד הם יקבלו חיוב מס של עשרות מיליוני שקלים. גם "הקוף" וגם גובי המס יודעים שאפילו שקל בודד לא יגיע לקופת המדינה. אנשי החוק גם יודעים שרק במקרים נדירים שבנדירים יעז "הקוף" להסגיר את מי שמאחוריו.

בעוד תיק המודיעין נבנה, נאבקה קבוצת גבור ספורט הנדסה על חייה, והחלו מגעים לשינוי הבעלות עליה. באותה תקופה התחלקה הבעלות בין גבור ספורט אחזקות (50%) ואיש העסקים אמיר נחום (50%). בסוף 2002 התפטר אבנר קופל מחברותו בדירקטוריון, וביוני 2003 מכרו אלדר וגיל את כל אחזקותיהם בחברה לאמיר נחום. בעקבות השינוי, החברה החליפה את שמה לאורתם סהר הנדסה (שאף הנפיקה לאחרונה).

עוד קודם לכן, בתחילת 2003, נחת תיק המודיעין של גבור ספורט על שולחנו של החוקר מוטי ברכה. הוא בחן את המידע, וכמה חודשים אחר כך, באוגוסט, עצר את אמיר נחום בחשד לרכישת חשבוניות פיקטיביות בתקופה שבה היו גם אלדר וגיל בעלי עניין בחברה. בדיון שנערך בזמנו בבית המשפט אמר ברכה שיש עוד הרבה מה לחקור בפרשה לפני שתגיע לסיומה. הנבואה הזאת הגשימה את עצמה.

פעולות החקירה שנדרשו

לאור חקירתו של נחום, סבר ברכה שיש מקום להרחיב את החקירה גם לגבי בעלי העניין האחרים בגבור ספורט הנדסה. ב-8 באוקטובר 2003 הוא פנה במזכר לראש מדור חקירות, אייל ברעם. "בהמשך לפניותיי אליך בעל-פה מספר פעמים, לגבי זימונם לחקירה של מספר חשודים נוספים המעורבים בתיק, ואשר טרם נעניתי על ידך, להלן הפעולות לביצוע", כתב לברעם, וציין כי יש לחקור בין היתר את אנשי הקש ואת רועי גיל, איתן אלדר ואבנר קופל.

את המזכר חתם ברכה כך: "נא תשובתך בהקדם. יש לציין כי עיכוב מצדך גורם לעיכוב דוח הסיכום והוצאת התיק".

הרבה ברכה החוקר ברכה לא ראה במזכר הזה. כמה חודשים אחריו, הוא הועבר לתפקיד זניח ביחידת הפירוקים של מע"מ ברמלה.

קצת עזרה מחברים

ואמנם, אנשי גבור ספורט הנדסה לא הגיעו להיחקר על החשדות הנוגעים לחברה. התיק שעליו עמל מוטי ברכה הסתיים בכך שחייבו את שני אנשי הקש במיליוני שקלים, מה שהיה כמובן חיובים על הקרח. מבחינת גילו אלדר, סגירת התיק הייתה מתנה משמיים: באותה תקופה היו עסוקים גיל ואלדר במימוש נכסים, בגיבוש הסדרים עם בנקים למחיקת חובות של מאות מיליוני שקלים ובהסדרי נושים. כך, למשל, את אחזקותיהם במכבי תל אביב הם מכרו לרענן כץ תמורת 1.1 מיליון דולר.

סיוע לא מבוטל הגיע מחבר טוב: עופר הירשזון, שהיה עדיין בבחינת כוכב עולה בשמי הפיננסים. הוא רכש מגבור ספורט את אחזקותיה בחברת DSL ב-43 מיליון שקל, מחיר ששיקף שווי כפול ממחירה בבורסה.

ב-2004, אחרי שחקירת המס כבר נבלמה, החלו גיל ואלדר לבדוק אפשרות של הנפקה בבורסת לונדון. ניסיונם בסוף 2005 נכשל, ובתחילת 2006 החלו השניים בהכנות לקראת הנפקה בתל אביב. את ההנפקה - שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל - ליווה משרד עו"ד סאמט שטיינמץ הרינג ושות'. וכאן נפתח פרק נוסף בפרשה.

חמש תביעות דיבה

החקירה שלא הייתה בגבור ספורט הנדסה מופיעה בין סעיפי התלונות שהגישו רפי רותם וחבריו. הם טענו כי דמם של אלדרו גיל סמוק יותר מדמו של אמיר נחום, שותפם-לשעבר, שנחקר ואף נעצר.

את מסעו למלחמה בשחיתות פתח רותם במילים חריפות באסיפת עובדים בתחילת 2003. עד אז נחשב לעובד מצטיין, בעל תיק אישי ללא רבב, אבל לפתע החלו לזרום נגדו תלונות למשטרה, חלקן ביוזמתם של בכירים באגף המכס. בשלב מסוים הוא אפילו הוזמן לבדיקה פסיכיאטרית. בתלונות הללו רותם מוצג כאדם אלים, המאיים בפגיעה פיזית על חברים לעבודה ועל פרקליטים בשירות המדינה, כולל איומים ברצח. בסך-הכול הוגשו נגד רותם 17 תלונות כאלה, שכולן נחקרו והופרכו.

בסוף 2004 סילק איתן רוב את רותם מתפקידו כאיש המודיעין הבכיר במחוז תל אביב, ושיגר אותו לתפקיד זניח באגף הפירוקים ברמלה. רותם סירב לקבל את ההעברה, וזה ארבע שנים הוא אינו עובד; בשנתיים האחרונות הוא גם לא מקבל שכר. מתחילת 2005 הוא נאבק בכמה מישורים: הוא פנה לבית המשפט ודרש לבטל את סילוקו מהתפקיד הבכיר ולהחזיר לו את כל זכויותיו. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את בקשתו, ורותם הגיש ערעור המתנהל עדיין בבית הדין הארצי. במקביל הוא פנה למשטרה, ובעקבות פנייתו נערכה חקירה סמויה במפלג מרמה של מחוז תל אביב, אך הפרקליטות סגרה את התיק. רותם פנה ליאח"ה, ובעקבות מידע שהעביר בסוף 2005 נערכו האזנות סתר לרוב ולידידו רו"ח קובי בן-גור, ומשם התרחבה החקירה הסמויה, עד שהתפוצצה עם המעצרים בינואר השנה.

בנוסף, רותם גם הגיש חמש תביעות דיבה נגד מי שלטענתו פברקו את התלונות נגדו. לטענתו, התלונות הללו נועדו להציגו כאדם אלים, כדי לסלקו מהתפקיד ולבטל את טענותיו על שחיתות. תביעות הדיבה הוגשו נגד רוב, ונגד הממונה על מחלקת החקירות רפי עמיאל, ראש מדור חקירות בכיר אייל ברעם, ממונה מע"מ תל אביב אבי ארדיטי, ויו"ר ועד עובדי מחלקת החקירות יאיר נחמני. את רוב ושאר הנתבעים מייצגת פרקליטות מחוז תל אביב, וקריאת העדויות בתיקים מספקת הצצה נדירה אל התנהלות מחלקת החקירות של המכס והמע"מ.

בעלה של השופטת

וכך, בתחילת 2005 עתר רותם לבית הדין האזורי לעבודה לבטל את ההחלטה של איתן רוב ולהחזירו לתפקידו. התיק הועבר לשופטת ורדה סאמט. את המדינה ורשות המסים ייצגה עו"ד טל מאירסון מפרקליטות המחוז, ובין העדים שזומנו היה גם מוטי ברכה, שנשאל על חקירת גבור ספורט הנדסה שאותה ניהל. "בהתפתחות החקירה עלו שמות של שתי דמויות, שידוע שהם מקורבים למרכז הליכוד, רועי גיל ואיתן אלדר" , העיד ברכה במאי 2005. "פניתי לראש המדור (אייל ברעם, מ' ל') תחילה (...) ואמרתי לו שצריך להזמין אותם לחקירה כיוון שהם בעלי שליטה, והיה עליהם חשד. הוא אמר לי שלא צריך. הוא לא אמר למה.

"אחר כך הייתה לי שיחה עם הסגן של רפי עמיאל ועם עמיאל עצמו (ממונה מחלקת חקירות, מ' ל'), שבה העליתי את הנושא, והוא העלה טענה שאני מעכב את התיקים. אמרתי שאני לא יכול למצות את החקירה מבלי לחקור אותם. הוא לא הגיב. לא נתן שום תשובה.

"הייתה לי שיחה עם יו"ר ועד העובדים, יאיר נחמני, בעניין הזה. הוא אמר לי משהו בסגנון, 'תעזוב, תעשה את מה שאומרים לך ותעביר הלאה'. הקלטתי את השיחה בינינו".

העדות הזאת של ברכה לא רק מחזקת את התהיות סביב פרשת גבור ספורט, אלא מסתעפת לכיוון מפתיע נוסף: רותם התלונן לאחרונה בפני נציב התלונות נגד שופטים, כי השופטת סאמט לא גילתה בדיונים שנערכו לפניה - ובמיוחד לאחר עדותו של ברכה - כי משרדו של בעלה, עו"ד חיים סאמט, מייצג את גבור ספורט בתחום ניירות ערך.

אילו ידעה השופטת על הקשר של בעלה לחברה, היה עליה לשקול להודיע על כך לצדדים, ואולי לפסול את עצמה אם צד כלשהו היה מבקש את פסילתה. בידי G, יש להדגיש, אין כל מידע או ראיה כי השופטת ידעה על קשר זה.

"לא היה שום איום"

מכל מקום, במארס 2006 מסרה השופטת סאמט את פסק הדין. היא אימצה את מסכת התלונות שהוגשו נגד רותם, לא התייחסה לטענתו על תלונות מפוברקות ומוזמנות, וקבעה שיחסי האנוש ביחידת החקירות היו בלתי נסבלים בגלל רותם. סאמט דחתה את עתירתו של רותם וקבעה שהעברתו מתפקידו הייתה סבירה ובהליך תקין. איתן רוב חגג.

בערעורו טען רותם שהשופטת לא התייחסה לעדויות שניתנו לטובתו, ומנגד נתנה משקל לשתי תלונות ישנות שהוגשו נגדו על אלימות ואיומים - עוד בטרם יצא למסע למיגור השחיתות - מצד עובדי המחלקה אבי ארדיטי ודינה פלטי.

גם סיפורן של התלונות הללו אינו ברור כל עיקר. התלונות כלל לא היו בתיקו האישי של רותם אלא הוצגו לראשונה בבית הדין, ורותם מעולם לא התבקש להגיב עליהן, כמתחייב בתקנון שירות המדינה (תקשי"ר). פלטי וארדיטי, כיום ממונה מע"מ תל אביב, כלל לא העידו בבית הדין לעבודה ולא נחקרו על תלונותיהם. יתרה מזאת: ארדיטי, בחקירה במשטרה, סתר לחלוטין את תוכן "תלונתו" ואמר: "לגביי אישית לא היה שום איום ישירות, ואם היה כזה הייתי מתלונן במשטרה".

רותם ממתין להחלטת בית הדין הארצי לעבודה כבר עשרה חודשים.

פחד ביחידת החקירות

כדי להבין באיזו סביבה נפשית חיים רוב חברי קבוצת ה-15, כדאי לקרוא את עדותו של מוטי ברכה בתביעת הדיבה שהגיש רותם נגד אייל ברעם, ראש מדור חקירות בכיר. בעדות, שניתנה בפני שופטת שלום בתל אביב, שושנה אלמגור, אמר ברכה: "נאמרו לי בפורומים מסוימים מילים קשות מאוד בגנות התובע רפי רותם על-ידי אייל ברעם - כמו 'חולה נפש', 'פסיכופט', 'לא נורמלי' וכו'. הופעל לחץ עליי ועל עוד מספר אנשים לעשות מעשה שלדעתי הוא בלתי נתפס, וזה להחרים עובד. להחרים אותו. נתבקשתי במילים שלא ניתנות לפרשנות אחרת לא לבוא במגע איתו. זה היה בשלב מאוחר יותר".

עו"ד איתן ענבר, פרקליטו של רותם: "האם רפי עמיאל, מנהל המחלקה, איים עליך שישלח גם אותך למחלקה הפסיכיאטרית אם לא תתרחק מרותם?"

ברכה: "כן".

בהמשך הדיון ענה ברכה לשאלת בית המשפט: "בסביבות שנת 2003 הייתה ישיבה מחלקתית, ואז רותם קם באומץ, ופשוט אמר דברים. הוא לא פירט, הוא אמר שיש מעשים פליליים במחלקה, ויש עובדים שנותנים גיבוי לכך. זו הייתה הירייה הראשונה לכל התהליך הזה. לאחר מכן התחילו להתברר פרטים נוספים. מעורבות משפחות מסוימות מתחום הפשע. הנושא הזה גם נחקר במשטרה. החשדות נגעו לגורמים מסוימים בתוך המחלקה, ליעדים ראשיים של המחלקה וגם של המשטרה. מכאן התחיל כל כדור השלג (...)

"ברגע שנכנס נושא החשיפה, המחלקה התחילה להתפלג לשלושה מחנות. חלק שידעו מה קורה - אבל בחרו במדיניות של לשבת בצד ולא להתערב. הם ידעו שיש מספר מעשים או התנהלויות במחלקה, שמוכתבות על-ידי מנהלים, פעילויות שחורגות מהסמכות. הם עצמו עין במין חוסר רצון להתעמת. מספר חוקרים נוספים, ביחד איתי, החלטנו שאנחנו לא עוצמים עין ונשתדל לחשוף את האמת".

את ברעם ואת אגף מכס-מע"מ מייצגת עו"ד דורית יפרח, מפרקליטות המחוז. בחקירה הנגדית היא הציגה לברכה מזכר של ברעם, ואמרה: "ברעם אמר לך שאם יש לך מחלוקת מקצועית איתו אתה יכול לפנות לממונים".

ברכה: "אני לא זוכר שקיבלתי את המזכר, למרות שכתוב 'נמסר אישית'. יש עוד מסמכים כאלה שכתוב 'נמסר אישית' ולא נמסרו לי".

ברעם נשאל בבית המשפט מדוע לא אפשר לברכה לחקור נחקרים בתיק גבור ספורט, והשיב: "אפשרתי לו מספר פעמים לחקור את כל מי שהוא רוצה בתיק, בתנאי שהוא ימציא לי בדל ראיה שאכן אותו אדם קשור לעבירות. למשל, חתימת צ'ק, חשבונית מס וכו'".

נכון לעכשיו, רפי רותם יושב מובטל בביתו ומחכה להכרעת בית הדין הארצי לעבודה. איתן רוב, לעומתו, כבר מצא עבודה חדשה: לפני שבוע הוא חזר לכור מחצבתו והתמנה לסגן יו"ר מועצת המנהלים בקבוצת ניסקו-ארדן, שם כבר עבד בעשור הקודם. ובזמן שרועי גיל ואיתן אלדר עושים קאמבק מרהיב בשוק ההון, קבור החוקר מוטי ברכה באגף הפירוקים ברמלה. יאח"ה, אחרי שנה של חקירה סמויה ועוד חצי שנה של חקירה גלויה ומיוחצנת, עדיין לא מסרה לפרקליטות תיק אחד מושלם עם המלצה. "

ומה עשה הירשזון? הטיל חיסיון על עדות קריטית

מדוע הטיל הירשזון איפול על שיחה מוקלטת, בין רותם לעבריין מכס, שיכולה לגלות אם רותם דובר אמת והממונים עליו אכן תפרו לו תיק?

אחת הפעולות האחרונות של שר האוצר אברהם הירשזון, יומיים לפני השעייתו, הייתה להטיל חיסיון על אחד המסמכים המעניינים בפרשת רשות המסים - שיחה שהקליט איש המודיעין רפי רותם.

בשל החיסיון קשה לגבש דעה בעניינו של רותם: האם, כפי שמצטייר מעמדת פרקליטות מחוז תל אביב, מדובר בבריון, או - כפי שרותם טוען - תופרים לו תיקים כדי להשתיק אותו ולטייח את טענותיו.

בינואר 2004, בהנחיית המשטרה, ערך רותם שיחה עם יגאל בן-משה, יעד מודיעיני של אגף המכס, שהורשע בעבר בהברחת מכשירי וידיאו. בן-משה הוא מכר של שמואל גונן, ראש מדור חקירות וחבר במעגל מקורבי הליכוד, הנמנה עם אותם גורמים שרותם התלונן נגדם. הפגישה נועדה לברר אם אכן בכירים ביחידה שיתפו פעולה עם עבריינים. רותם הקליט את השיחה, ומסר את הקלטת למשטרה.

חודשים אחדים לאחר מכן, כאשר במשטרה נחקר רפי עמיאל, ראש יחידת החקירות, צצה השיחה ההיא. עמיאל מסר למשטרה מכתב תלונה של יגאל בן-משה, שנשלח לאיתן רוב ולעמיאל ארבעה חודשים אחרי השיחה עם רותם. בתלונה של בן-משה נאמר כי רותם ניסה להדיח אותו, ואיים בפגיעה בעסקיו, אם לא ישקר ויעליל על אחד מבכירי המחלקה.

רותם זומן למשטרה, התבקש להגיב, והפנה את החוקרים אל הקלטת שנמסרה להם. לטענתו, היא מפריכה לחלוטין את טענת בן-משה, ומוכיחה כי לבן-משה יש קשר מיוחד במחלקת החקירות. מאותה קלטת, טוען רותם, עולה כי בן-משה קיבל מידע מודיעיני רגיש ביותר על-אודות פרשה שבה מקור מודיעיני של מכס-מע"מ נמצא ללא רוח חיים, כששקית ניילון מהודקת בסרט הדבקה על צווארו. משפחתו טוענת כי נרצח.

פקד ליאור אשד ממפלג הונאה בתל אביב, שחקר את התלונה והאזין לקלטת, קרא למתלונן בן-משה לחקירה, והטיח בו כי תלונתו היא "מדע בדיוני (...) רותם לא נקט שום אמצעי של איום ולא הדיח אותך לשקר, אז בוא ותספר את האמת, מי ביקש ממך לכתוב את המכתב?"

מי יכול לאשר חיסיון

הקלטת צצה שוב בתביעת דיבה שהגיש רותם נגד עמיאל ונגד בן-משה. רותם ביקש בבית משפט השלום להביא את הקלטת כראיה. בן-משה ונציגת המדינה, עו"ד דורית יפרח מפרקליטות מחוז תל אביב, התנגדו. הנימוק: חומר חקירה כזה אינו יכול להיות מוצג בהליך אזרחי, אלא באישור שר האוצר, שבידיו, לפי חוק המע"מ, להסיר את החיסיון.

השופטת שושנה אלמגור קיבלה את עמדת הפרקליטות ורותם ערער. השופטת שרה דותן מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה בנובמבר אשתקד: "לנוכח המחלוקת וחשיבות תוצאות ההליך, חזקה על שר האוצר שיבחן את הבקשה בכובד ראש, תוך התייחסות לטענת עו"ד ענבר, שלפיה אין זה ראוי כי הגוף הנתבע הוא שיחליט באשר לחשיפת הראיות".

שר האוצר אברהם הירשזון כנראה שקל, וזמן קצר לפני ההשעיה העצמית שלו הטיל חיסיון על הקלטת. החלטתו מהווה מחסום זמני בפני בירור האמת בעניינו של רותם.

משרד המשפטים מעדיף להשליך את תפוח האדמה הלוהט היישר אל שר האוצר הנבצר: "ההחלטה התקבלה על-ידי השר הירשזון בטרם השעה את עצמו מתפקיד שר האוצר. עמדת המדינה מחויבת מכוח הוראות הדין. חוק מע"מ קובע חיסיון לקלטת כמו גם למסמכים נוספים שביקש רותם להגיש לבית המשפט, ואינו מאפשר לעשות בהם את השימוש המבוקש. לא בכדי קיבל בית משפט השלום את עמדת המדינה, וקבע כי מר רותם מנוע מלעשות שימוש בקלטת החקירה ובתמלולה, וכן במסמכים נוספים הנוגעים לתיקי חקירה, חומר מודיעיני ושיטות עבודה של רשות המסים. ערעור שהגיש רותם על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר הפנה את רותם לגורם המוסמך להסיר את החיסיון - שר האוצר. מיותר לציין כי עמדת המדינה אינה קשורה לעמדת כל מאן דהוא אחר בעניין זה".

משרד האוצר העדיף שלא להגיב.

משה ליכטמן וסטלה קורין-ליבר

תגובות

"אין לזה שום קשר לגבור ספורט"

„ משרד המשפטים: "אייל ברעם העיד במשטרה שהממונים עליו כלל לא מנעו ממנו לזמן אנשים כלשהם לחקירה בתיק זה. טענתו של ברכה בעניין הופרכה בבית המשפט. המדינה הגישה לבית המשפט מזכר של מוטי ברכה לאייל ברעם, שלפיו הוא מבקש לזמן לחקירה מספר אנשים בקשר לתיק גבור ספורט הנדסה, וכן מזכר תשובה של ברעם אל ברכה, עוד מאותו היום, שלפיו הוא אישר לו מספר פעמים בעבר את בקשתו, אם יימצא כי אותם אנשים קשורים לתיק החקירה, ואולם ברכה לא הציג כל קשר.

"באותו מזכר ברעם אף נזף בברכה על ניהול לקוי של תיק החקירה ואי-ביצוע פעולות שנדרש לבצע תקופה ארוכה. ברכה טען בעדותו כי 'אינו זוכר' את קבלת מכתבו של ברעם (אף שמצוין עליו 'נמסר אישית ביד למוטי'). ככל שבידי ברכה חשדות למעשים פליליים, כתובתה של המשטרה ידועה לו, וחרף זאת לא מצא לנכון לפנות בתלונה למשטרה".

„ איתן אלדר: "לא נחקרתי מעולם, מנהלי גבור ספורט לא נחקרו מעולם, שותפי רועי גיל לא נחקר מעולם. אנחנו לא יודעים על שום פרשייה כזאת. הייתה חברה בשם גבור ספורט הנדסה, שמכרנו, והיום זו החברה הציבורית אורתם סהר, בבעלות אמיר נחום. היו לנו בחברה 50%. לא היינו מנהלים בה, רק השקענו בה פסיבית. אני יודע מהעיתונות ששם הייתה חקירה, אבל זה לא קשור לגבור ספורט. גבור ספורט לא הייתה בעלת מניות בכלל ביום החקירה. אנחנו לא יודעים על זה בכלל, ואין לזה שום קשר לגבור ספורט. את המניות של גבור ספורט הנדסה מכרנו ב-2001 כתוצאה ממשבר שבו היינו. כל הפרשייה הייתה שנתיים אחרי, לדעתי".

לא הייתם אז בעלי מניות בגבור ספורט הנדסה?

"היינו בעלי מניות פסיביים. החברה נוהלה על-ידי אמיר נחום כל התקופה. הוא קנה את חלקנו, ב-2001 או 2002, למיטב זיכרוני. במכס יודעים שאנחנו לא קשורים לכל העניין" (יצוין כי על-פי ההודעות והתשקיף של אורתם-סהר, חלקם של רועי ואלדר בגבור הנדסה נמכר לאמיר נחום ביוני 2003, מ' ל').

אבנר קופל אומר בתגובה כי מעולם לא שמע על חקירה של מע"מ בגבור ספורט, מעולם לא דיבר עם איתן רוב בעניין זה או בכל עניין הקשור לעסקיו האחרים, וכי אחזקתו הקטנה בגבור ספורט נמחקה כשהחברה הסתבכה אחרי שהפסיק לשמש בה כדירקטור. "כל ניסיון לקשור אותי לעניין מצוץ מהאצבע", הדגיש.

אמיר נחום, בעליה של אורתם סהר (לשעבר גבור ספורט הנדסה), מסר בתגובה כי לא הוגש בעניין כתב אישום. לדבריו, לא בוצעה בגבור ספורט הנדסה עבירת מע"מ, ומדובר בקבלן-משנה מרמלה שלא שילם מע"מ. לדבריו, הוא אינו יכול לדעת מיהו כל קבלן משנה שלו בפרויקטים.

הנהלת בתי המשפט: "השופטת סאמט אינה יודעת גם היום אם גבור ספורט היא לקוח של המשרד של בעלה, גבור ספורט לא הייתה צד להליך, ואילו הייתה מועלית טענה במהלך הדיון השופטת הייתה מתייחסת ומחליטה לגופו של עניין".