זה האינטרנט אשם במחיר הדירות

חבר טוב שלי לא רוצה לעבור דירה. טוב לו בדירה בה הוא גר (באחד המעגלים המקיפים את תל-אביב), השכנים נאים בעיניו, הילדים מסודרים ומאושרים בגן ובבתי-הספר, ואפילו הדרך לעבודה קצרה יחסית ונעימה. אבל בתקופה האחרונה, אחרי שגילה בעיתונים כמעט מדי בבוקר כי מחיר הנכס שבבעלותו זינק בעשרות אחוזים בתוך שנה, התחיל לדגדג גם לו בארנק.

"כדאי למכור?" הוא שאל אותנו. "אתה רוצה לעבור דירה?" ענינו לו, גם כמובן בשאלה. "לכל דבר יש מחיר. ובמחיר המתאים, אז למה בעצם לא?", הוא שאל בחזרה. "מה זה המחיר המתאים?", שאלנו. "קניתי את הדירה ב-700 אלף שקל לפני 4 שנים. יש שמועות על שכן בבניין שמכר דירה דומה לא מזמן ב-1.1 מיליון שקל. אבל בתל-אביב - היעד הנכסף - דירה דומה תעלה לי 1.8 מיליון. אז אני מוכרח למכור ב-1.5 מיליון שקל, כדי שאשתי תסכים בכלל לחשוב על כל הסיפור".

יומיים אחרי שדיברנו, הדירה - כשהיא מצולמת מהזוויות הנכונות והמחמיאות - עלתה ללוחות האינטרנט ביד2 וב-winwin, במחיר נקוב של 1.5 מיליון שקל. בתוך מספר ימים הגיעו טלפונים. הדירה, אם אתם בכל זאת מעוניינים, עדיין לא נמכרה. אשתו עדיין לא השתכנעה שמתאים לה כל הסיפור.

"8 מודעות של 20 מילה"

לפני שנתיים-שלוש, ברור לגמרי שהשיחה הזו היתה נגמרת בשלב הרבה יותר מוקדם. מי שלא רצה למכור דירה, לא טרח לשלם ללוחות העיתונים מאות שקלים כדי לקבל "8 מודעות של 20 מילה". ומי שרצה באמת ובתמים למכור דירה, ניצל את חודש הפרסום כדי לנקוב במחיר שפוי, דומה למחירי דירות שנמכרו לאחרונה באותה סביבה, כדי שהוא לא יצטרך חלילה "לזרוק" כסף על חודש פרסום נוסף.

והנה לכם, על רגל אחת, האשם מספר אחת בעליית מחירי הנדל"ן בישראל: האינטרנט - אבי אבות זמינות המידע במאה ה-21.

באתר יד מפורסמות כעת כ-65 אלף דירות למכירה. באתר winwin מפורסמות כ-70 אלף דירות. בפועל, אגב, יחליפו החודש ידיים רק כ-8,000 דירות בלבד. ויתר הדירות? מרביתן פשוט מופיעות בלוחות האינטרנטיים על תקן "מצליח" בלבד. נצליח למכור במחיר המופרך - מצוין. לא נצליח - גם לא נורא.

אבל לא רק מפרסמים נוהרים בהמוניהם לזירה החינמית והווירטואלית, שמאפשרת לכל אחד ואחת להציע למכירה את מה שהם לא ממש רוצים למכור, במחיר שגם הם ייפרדו ממנו בשמחה. על-פי סקר TIM האחרון, מדובר בתחביב ישראלי שכיח למדי: 1.5 מיליון ישראלים ביקרו בחודש האחרון באתרי הלוחות יד2 (מקום שביעי מבין כל אתרי האינטרנט!) או winwin (מקום 22). הדירות למכירה תופסות כמובן נתח לא מבוטל באתרים הללו ובנפח התנועה אצלם.

רק שבלי שהרגשנו, הבלוף ומשחקי ה"מצליח" באינטרנט הפכו למציאות עצמה. הלוחות הללו כבר החלו לפרסם מדי חודש בגאווה נתונים סטטיסטיים, כאילו יש ערך לכמות המידע העצומה ("מחירים מבוקשים" בלבד) הזורמת אצלם. שמאי מקרקעין כבר לא מתביישים לצרף להערכותיהם המלומדות והמקצועיות מחירים לדוגמה מתוך אותם לוחות. בהמשך, כנבואה שמגשימה את עצמה, המחיר הפיקטיבי והמנופח מתקבע כבנצ'מרק - נקודת הייחוס שמתמחרת את השוק כולו.

כדור שלג בכיוון הפוך

נסים טאלב, הפילוסוף והכלכלן שכתב את רב-המכר "הברבור השחור", האשים לא מזמן את הבלקברי, אותו טלפון סלולרי אינטרנטי חכם, כמי שגרם למשבר הסאב-פריים ולהתמוטטות הבנקים בארה"ב וברחבי העולם.

בעבר, הסביר טאלב, אנשים שרצו למשוך כסף או למכור מניות נאלצו לכתת רגליים לבנק, לעמוד בתור וכו' וכו' - מה שמנע מרבים להיכנס מראש למהלך המייגע. היום, באמצעות מכשיר כמו הבלקברי, אפשר להזרים פקודות מכירה וקנייה גם באמצע הליכה בפארק בערב, מה שאפשר כמובן לכדור השלג להתגלגל הרבה יותר במהירות.

אבל בנדל"ן, מאחר שהאינטרנט (בתפקידו כלוחות מכירה) מראה לנו רק את מחירי ההיצע ולא את הביקוש לדירות, הכדור שלג מתגלגל לו הפוך במעלה המדרון - ומעלה לנו שוב ושוב את מחירי הדירות.