פועלי פלסטין יורידו את מחיר הנדל"ן

תמיד נדמה לנו שאנחנו מפגרים אחרי מדינות OECD, אבל לפחות בתחום אחד מדינות אלה יכולות להתקנא בישראל. אם נהיה חכמים מספיק, אנחנו יכולים להגיע למצב שמדינות אלה שואפות אליו: להחליף את העובדים הזרים בעובדים מחוץ לגבולות המדינה, אבל כאלה שאינם מהגרים - העובדים הפלסטינים.

אין עוררין על כך שלהעסקת עובדים הפלסטינים יש יתרונות ברורים על פני העסקת העובדים הזרים. העובדים הפלסטיניים באים לעבודה בישראל, אבל חוזרים הביתה בתום יום העבודה. הם לא מבקשים ליצור בישראל בעיות הגירה שנוצרות סביב שהייתם של עובדים זרים בישראל.

בשובם לביתם הם משתמשים בכסף שהרוויחו כדי לקנות בעיקר מוצרים ישראליים, שכן יבוא מישראל הוא היום 75% מסך הייבוא לשטחים, אם לא יותר מכך. נוסף על כך, העסקתם ממריצה את הענפים בהם הם מועסקים, ויוצרת מקומות עבודה נוספים לישראלים. תרומה ייחודית וחשובה אחרת לישראל היא חשיפת הפלסטינים לישראלי "האחר" ולחברה הישראלית. רבים חוזרים לביתם ומביאים איתם הביתה דימוי אחר וחיובי של הישראלי חוץ מאשר החיילים במחסומים.

לאחרונה התכנסה לראשונה ועדה בינמשרדית כדי לדון בנושא שאף פעם לא נדון על ידי כל משרדי הממשלה יחדיו: מה צריכה להיות המדיניות הישראלית בנושא מתן היתרי עבודה לפלסטינים. מפתיע לגלות שההתנגדות להעסקת פלסטינים אינה השיקול הביטחוני כמו שטבעי לחשוב. כ-25 אלף פועלים פלסטינים נכנסים לישראל כיום באישור, לאחר סינון קפדני ופרטני של מערכת הביטחון. זה נכון היום והיה נכון גם בעבר, אפילו בשנים הקשות של האינתיפאדה.

נגיד בנק ישראל צבי אקשטין עומד בראש הוועדה, ועמדתו בנושא ידועה: הוא מתנגד נחרץ להעסקתם. גם עמדת האוצר דומה - אין הבדל בין עובדים זרים לפלסטינים, משום שהם לוקחים את מקומות העבודה של הישראלים.

הטענה היא שהעסקת זרים ככלל מורידה את השכר הממוצע בענפים מסוימים ופוגעת בשכבות החלשות בישראל. קשה להתמודד עם טענות יסוד בכלכלה. ובכל זאת, חייבים בהקשר הזה להיות ריאליים.

ניסיון העבר, וניסיונן של מדינות מפותחות אחרות, מראה בבירור שיש במדינות מפותחות צורך בהעסקת עובדים זרים. בישראל, בעבודות פיזיות קשות ועבודות שדה וקטיף בחקלאות - אזרחים ישראלים אינם מוכנים לעבוד, גם לא בשכר הגבוה משמעותית משכר העובדים הזרים, ואם כן, הם לא מצליחים להתמיד. כיום ישנו מחסור ניכר בעובדים לבנייה ולחקלאות. פרויקטים רבים שאושרו לבנייה אינם יוצאים לדרך, שטחי החקלאות צומצמו במידה ניכרת בגידולים שונים ועוד. הדבר פוגע קודם כל בישראלים, מצמצם את הפעילות הכלכלית בענפים מסוימים, וגורם בין היתר לעליית מחירי הדירות.

תוספת לא גדולה של 25 אלף פועלים פלסטיניים - בהדרגתיות על פני שנתיים, ותוך החלפת העובדים הזרים בבניין ובחקלאות - היא מה שהמשק זקוק לו כרגע כדי לענות על הביקושים, לאפשר המשך צמצום מכסות העובדים הזרים בישראל ולעצור את העלייה במחירי הדירות. זה יכול להיות מצב שכולם מרוויחים ממנו, מצב נדיר במקומותינו. רק צריך מעט רצון טוב מצד מקבלי ההחלטות.

הכותבים הם יואב שטרן וברק גרינאפל, אנשי מחלקת כלכלה ועסקים במרכז פרס לשלום