עליצות מוקדמת

מה הוא ההבדל בין 6.6% ל-7.8%? התשובה היא מצב רוחו של שר האוצר, יובל שטייניץ. הנתון הראשון הוא שיעור עליית סעיף "דלק ושמנים לרכב" בחודש ינואר 2011, על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זה המספר אשר סיבך את שטייניץ עם סיעת הליכוד בתחילת חודש פברואר. השיעור השני הוא של הצמיחה התוצר בישראל ברבעון האחרון של 2010, בו נתלה השר השבוע כהוכחה לתבונה וחוכמה שבמדיניות הכלכלית.

יש להניח כי בשני המקרים, זה של עליית מחירי הדלק וזה של נתוני הצמיחה, השר שטייניץ פעל בלי שהכין את עצמו למה שעומד מאחוריהם. שר אוצר עצמאי יותר, דעתן יותר וכלכלן יותר היה מבחין מראש בהשפעה האפשרית של העלאת הבלו על הדלק כאשר היא באה בנוסף לעליות במחיר הנפט בחו"ל. פקידים באגף התקציבים יכולים להציע מספר חלופות להשגת כספים, שרי אוצר הם שבוחרים את זו הנראית להם. זה לא רק זכותם, זו גם חובתם כנציגים של הדרג הפוליטי, זה שאמור לקבל החלטות במדינת ישראל.

כך קרה שיובל שטייניץ נכנס, כמעט בהתנדבות, למלכודת הפוליטית. פעם, לפני חמישים שנה, את שיעור תוספת היוקר היו מאשרים קודם כל במוסדות מפא"י. סיעת הליכוד ביקשה לעצמה - בשם ה"שוק החופשי" - את הזכות לאשר את עליות מחירי הדלק והמים. אותה זכות ביקש לעצמו יו"ר ההסתדרות עופר עיני. אכן, אומלל שר אוצר אשר נקלע למצב בו הוא הופך ללא רלבנטי בשאלות של מיסוי עקיף.

לכן, אפשר להבין את העליזות שכבשה את ליבו של יובל שטייניץ ביום ד' בשעות צהריים, כאשר נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הצמיחה במשק הגיעו לידיו. את אותו שיעור גידול התוצר, 7.8% איש לא אמור לקחת מידיו. לא אופיר אקוניס, לא דני דנון וגם לא שרגא ברוש. שלו הוא המספר, ואיתו הוא ייצא לקהל להצהיר עליו כעל ההוכחה האולטימטיבית לכישוריו הכלכליים.

שר אוצר אחר, פחות לחוץ ויותר ממוקד, היה עוצר שנייה או שתיים לפני שהיה מאשר לדוברו להפיץ הודעה מטעמו מלאת שמחה וגאווה. שר אוצר אחר היה לובש ארשת מודאגת קמעה נוכח מספרים שמראים שהמשק דוהר בקצב אשר לא ניתן להתמיד בו. שר אוצר שרגיל בנתונים סטטיסטיים היה מצהיר כי הוא רואה בחומרה את עליית הצריכה הציבורית בשיעור של 6.5%. שר אוצר אחר היה יודע להבחין בעליית ריבית מתקרבת, ומיישר קו מיד עם הבנק המרכזי. שטייניץ בטח הבחין שעד סוף היום לא הגיע תגובה של בנק ישראל, אולי כי זו תבוא ביום שני, עם הודעת הריבית לחודש הקרוב.

ואולי זו הבעיה של שטייניץ, שהוא לא "שר אוצר אחר", אלא שר אוצר אשר מראש מונה למלא תפקיד מסוים עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועבור סיעת הליכוד. אם המדיניות הכלכלית תדע להתמודד עם התחממות המשק, הרי שבעיני האזרחים הנגיד, סטנלי פישר, יהיה האחראי לכך. אך אם בסופו של דבר יוכח שהמשק יצא משליטה ונדרשים צעדים כאובים בתחום התקציב, סיעת הליכוד תתכנס מחדש, וראש הממשלה שוב ימצא את הדרך להבליט את חלקו של שר האוצר, עליו הוא "סומך לחלוטין".

 עליצות מוקדמת / צלם: טל אביב