תביעות נזיקין בביהמ"ש למשפחה

בשבוע שעבר פורסם פסק הדין החלקי בתביעת נזיקין בסך למעלה מ-9 מיליון שקל, שהגישה משפחתה של ענת אלימלך ז"ל נגד עיזבון בן-זוגה לשעבר דוד אפוטה ונגד אחיו, בטענה כי שיבש את זירת הרצח.

הנזק נתבע בגין עוגמת-הנפש והסבל הרב שהיו מנת חלקה של המשפחה עקב הפרסומים המטעים בכלי התקשורת - שכתוצאה משיבוש זירת הפשע הטילו את האשם ברצח על אלימלך עצמה, עד לכדי קבורתה השגויה בחלקת המתאבדים.

פסק הדין הוא חריג בעיקר בשל העובדות הקיצוניות עליהן הוא מתבסס, אך גם מבחינה משפטית מדובר בפסק דין יוצא דופן, בין היתר מאחר שהוא ניתן דווקא על-ידי בית משפט לענייני משפחה ולא ערכאה אזרחית רגילה.

עד לפני מספר שנים תביעות נזיקין הנידונות בבית משפט לענייני משפחה היו בגדר חיזיון נדיר. בתקנות סדר הדין האזרחי מנה המחוקק את רשימת סוגי התביעות שנהוג להגיש לבית המשפט לענייני משפחה, בהן מזונות, משמורת, קביעת גיל ועוד. תביעות נזיקין אינן מוזכרות ברשימה זאת, שכן לעת חקיקתן לא צפה המחוקק כי תביעות נזיקין יוגשו לבית המשפט למשפחה בתדירות כה גבוהה.

ואולם, בשנים האחרונות צמח היקף תביעות הנזיקין המוגשות לבית המשפט לענייני משפחה לאין ערוך, ועימו גם הסכומים הנתבעים. הוגשו תביעות לפיצויי נזיקין בסכומים של מיליוני שקלים בשל התעללות רבת שנים, פיזית ונפשית, ונפסקו פיצויי נזיקין בסכומים הנעים בין 300 ל-700 אלף שקל בשל סרבנות גט.

הצפי הוא כי תחום זה רק יילך ויתרחב, ובעתיד לא נופתע אם יוגשו תביעות נזיקין בשל נזקי הגירושים על-ידי בן זוג נבגד ואפילו על-ידי הילדים.

הרחבת סמכות

חלק מההצפה הפוקדת את בתי המשפט לענייני משפחה נובעת מהרחבת סמכותם בשנת 2000 בידי בית המשפט העליון, שקבע הלכה לפיה בית משפט זה ידון בכל סוג תביעה ובכל סכום, המתנהלת בין בני משפחה או בני משפחה לשעבר, ודי בכך שיש לה קשר הדוק, גם אם לא בלעדי, לסכסוך משפחתי.

התוצאה היא שברשת הרחבה נלכדות גם תביעות כמו זו של משפחת אלימלך, שלמעשה אין כל סיבה והגיון לדון בה במסגרת המיוחדת של דיני המשפחה - מדובר בתביעת נזיקין הנשענת על מעשה פלילי ולא בתביעה הקשורה לדיני משפחה.

מאידך, הדיון בתביעה כגון זאת במסגרת של דיני המשפחה יוצרת דווקא עיוות ואפליה ביחס לתביעות מסוג זה, שאינן מתנהלות בין בני משפחה של ידועים בציבור לשעבר, ולכן נידונות בבית משפט אזרחי רגיל.

כך, למשל, בשל סכום התביעה הגבוה הייתה התביעה צריכה להתנהל במחוזי, וערכאת הערעור הייתה העליון - בעוד שהעברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה מורידה אותה למעשה לערכאה המקבילה במעמדה לבית משפט שלום.

להתאים את החוק

גם קביעת האגרה בבית המשפט לענייני משפחה אינה מותאמת לדיני הנזיקין, ובניגוד לבית המשפט האזרחי, הוא אינו מבחין בין נזק גוף, שעבורו ניגבת אגרה סמלית בלבד, לנזק נפשי, שגובה האגרה בו נקבע כאחוזים מסכום התביעה.

כמו כן, האגרה עבור תביעת נזק נפשי בבית המשפט לענייני משפחה עומדת על 1% בלבד, לעומת 2.5% בבית המשפט האזרחי. בהתחשב בכך שבפועל בתי המשפט בישראל לא נוהגים לפסוק מיליוני שקלים עבור נזק נפשי, סכום האגרה במקרה כזה עלול להוות בסופו של יום אחוז ניכר מסכום הפיצוי.

קיימים הבדלים עקרוניים נוספים בסדרי הדין בין בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט האזרחי - למשל, בהיעדר הזכות להציג חוות-דעת מומחה מטעם התובע. בהיקף כזה של תביעות, הגיעה העת שהמחוקק יידרש להתאים את סדרי הדין בתביעות נזיקין של דיני משפחה לאלה של הדין האזרחי הרגיל.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה.