"מגישי קול ישראל מביעים דעה אישית בשידור"

כך טוען נציב תלונות הציבור של רשות השידור, אלישע שפיגלמן ■ "אין ספק שלעיתונאים רבים ברשות השידור יש מניע רב להבעת דעתם האישית והטפה לערכים שהם מאמינים בהם"

האם מליאת רשות השידור תאסור על מגישי קול ישראל להביע דעה בשידור? נציב תלונות הציבור של רשות השידור, אלישע שפיגלמן, יוצא נגד עיתונאי הרשות המביעים, לדבריו, את עמדותיהם בשידור.

בדוח שהוגש למליאת רשות השידור הוא טוען כי הבעת הדעה האישית השתלטה על השידור הציבורי, כאשר הוא רומז לעיתונאי תוכניות האקטואליה של רשת ב', אשר ידועים בעיקר בנטיית השמאלנית.

"קל מאוד לשבת ולהגג הגיגים באולפן מאשר לחפש ולחשוף מסמכים ומעשים, בעיקר אם אתה עושה זאת בקול סמכותי ובמראה של בר-סמכא, שהרי בעלי דעות אין להם מחויבות של ממש לעובדות האפורות", כותב שפיגלמן, ומציין כי אותם עיתונאים "טוענים שזו העיתונאות המודרנית: עיתונאות של דעות על חשבון זו של הידיעות. ואפילו חמור מכך - עיתונאות של דעות המתחזה לעיתונאות של ידיעות. אין ספק כי עיתונאות של דעות היא הדרך הקלה והפופולרית".

שפיגלמן כותב כי "האיסורים על עובדי רשות השידור להטיף ולקדם את דעותיהם ועמדותיהם ואת האינטרסים שלהם הפכו לאות מתה. בעלי חזקות, בגיבוי של ההנהלה המקצועית של רשות השידור, נוטלים לידיהם את המיקרופון, המצלמה וזמן השידור והופכים אותם לנחלות שלהם".

בחוות-הדעת הקשה שלו כותב שפיגלמן כי "ב-3 השנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שהולכת ונפוצה: הרחבת השידורים בקול ישראל ובערוץ 1, שעיקרם הבעות דעה אישית של עורכים מגישים, מנחים, כתבים ופרשנים... אציין רק שעד לפני כ-5 שנים הייתה הגישה המקובלת ברשות השידור, זו שמנוסחת במסמך נקדי, שקבעה בצורה ברורה כי לרשות השידור אין קול.

"מתוך הכרה בחשיבותה של התקשורת כגורם המלכד והמשפיע בחברה דמוקרטית נובעת חשיבותו של השידור הציבורי. אלא שדווקא מתוך הכרה בחשיבות זו באו ההגבלות על פעילותם של עובדי הרשות, תפיסה הקובעת כי משרתי הציבור נטולי זווית פוליטית או אחרת. אין ספק כי לעיתונאים רבים ברשות השידור יש מניע רב לכיוון של הבעת דעתם האישית והטפה לערכים שהם מאמינים בהם".

לדבריו, "השימוש בקרבה למיקרופון ולמצלמה מקנה למי שעושה זאת נכס רב-ערך, והרצון לזכות בנכסים האלה יכול להיות שיקול לא פחות חשוב מהמניע של רדיפת צדק... מרגע שהופיעו תחנות הטלוויזיה המסחריות ותחנות הרדיו האזוריות, החל הכרסום במגבלות אלה.

"גם המחוקק קבע כי מגבלות אלה יחולו גם על בעלי הזיכיונות ועובדיהם, הרי שבפועל לא הייתה הקפדה של ממש בתחום זה, ותופעת בעלי הטורים או בעלי התוכניות האישיות קנתה לעצמה מהלכים בכל התחנות האלה במידה זו או אחרת.

"אחד התנאים הבסיסיים המקובלים בחברה הישראלית אומר שעובד בשירות הציבורי לא יבחר על-פי דעותיו ועמדותיו אלא על-פי ידיעותיו, כך זה בכל אחד מהשירותים הציבוריים ועל אחת כמה וכמה הרשות השידור, כלומר העיתונאים שכיום פעילים ברשות השידור לא נבחנו מעולם על דעותיהם הפוליטיות או על-פי האינטרסים האישיים או המשפחתיים או הכלכליים שלהם, אלא רק על-פי יכולתם למלא את המטלות שמטיל עליהם מקצועם. את שכרנו משלמים אזרחי ישראל".

מרשות השידור נמסר: "הדברים אינם שחור ולבן. הנושא נדון במליאה. הנהלת הרשות תדון בימים הקרובים ותביא את המלצתה בפני מוסדות הציבור".