"ישראל? לעולם לא באמת מזיז"

חודש אוגוסט ירד על העיר ניו-יורק, וזו אוטומטית הגיבה בהורדה להילוך קיצי מתון. הימים הם הימים שקדמו להוריקן איירין, שהכניס את העיר החשובה בעולם למצור. כולם היו אז בדרך לסוף-שבוע בכפר, או בדיוק חזרו ממנו. כולם, חוץ ממת'יו הילציק, יועץ התקשורת ומנהל המשברים שברשימת לקוחותיו מנצנצים שמותיהם של קייטי קוריק, אלק בולדווין, שון (נפסטר) פרקר, הצלמת אנני ליבוביץ, המפיק הרווי ויינשטיין, וגם כוכב הרדיו והטלוויזיה משולי הימין, גלן בק; זה שבגללו קפץ לכאן הילציק בשבוע שעבר ל-48 שעות של אהבת ישראל מהבילה.

זה לא ממש מובן מאליו. בעיקר מפני שהילציק, שבעבר כיהן כאיש הקשר של הילרי קלינטון עם הקהילה היהודית, הוא דמוקרט רשמי, שאף פעם לא הסתיר את נטיותיו הפוליטיות, והנה הוא פה כדי למרק את תמונתו הציבורית של השדרן שהיה ימני מדי בשביל רשת פוקס ניוז. זה שטען שאובמה הוא גזען שונא לבנים, ושמחנה הקיץ בנורבגיה שהותקף על-ידי הניאו נאצי מזכיר לו מחנה קיץ של הנוער ההיטלראי.

 גלן בק / צלם: רויטרס

עוד לפני שהילציק נחת בבן-גוריון, הוא עקב אחר התבטאויותיו הלעגניות של בק, בעיקר ביחס למחאת האוהלים, וסירב להזדעזע. "הדעות של הלקוחות שלי אינן משקפות את שלי", מבהיר הילציק בראיון ל-G, "וכמו תמיד, גם הפעם לא הייתי מעורב בתוכן דבריו של גלן. אני עובד עם אנשים יצירתיים ושאפתנים, שקורה שאני לא מסכים עם הדברים שהם אומרים. אבל אני תמיד מעריך את הדבקות שלהם במטרות, וברצון שלהם לשנות ולהשפיע".

ואם מישל בקמן, מועמדת תנועת מסיבת התה לנשיאות ארצות הברית ב-2012 ושמרנית קיצונית, תבקש לשכור את שירותיך כיועץ תקשורת, גם אז תצליח לעשות את ההפרדה בין דעותיך לבין עמדותיה?

"חשוב לי להבהיר שמישל בקמן היא נבחרת ציבור ולא אישיות תקשורתית כמו גלן בק והחברה שלו מרקורי רדיו ארטס. אני עובד בקמפיינים פוליטיים רק עבור מועמדים שעמדותיהם מייצגות באיזשהו אופן את עמדותיי, בעוד שכשמדובר בלקוחות פרטיים - בין אם אלה אנשים או ארגונים - אני אעבוד איתם רק אם יש לי בהם אמון, ומבלי להתחשב בעמדות הפוליטיות שלהם".

"גלן סומך עליי"

את גלן בק מכיר הילציק כבר יותר מעשור. בק הוא לקוח ותיק של אבא של מת'יו, ג'ורג' הילציק, סוכן שדרני רדיו ותיק. "לפני חמש שנים גלן פנה אליי וביקש שאעבוד איתו", הוא משחזר. "נפגשתי עם נשיא החברה שלו, שביקש שאעשה לו יחסי ציבור בדיוק כשהתחיל את התוכנית שלו ב-CNN. אבל אז זה לא התאים לי, בלי קשר לעמדותיו הפוליטיות. פשוט לא התאים. הפניתי אותו למישהו אחר. אבל כעבור שנה הוא פנה אליי שוב, והחלטתי לקחת אותו כלקוח".

למה, לדעתך, גלן בק כל-כך רוצה לעבוד עם מישהו שעבד עם הילרי קלינטון ומזוהה עם גיוס כספים למפלגה הדמוקרטית?

"גלן מוקף באנשים ממקומות מאוד מגוונים. ובכלל, לא הייתי מכנה אותו שמרן. אם לדייק, אז הוא ליברל קיצוני. ובכלל, הוא לא יושב טוב בשום מגירה. הוא לא ראש לימבו (שדרן רדיו מהימין השמרני) הבא. הוא גלן בק. בסופו של יום, נדמה לי שגלן מעריך את המקצועיות שלי וסומך עליי".

יכול להיות שנוח לבק להקיף את עצמו ביהודים, ועוד מסורתיים, כי כך הוא מנקה את עצמו מהריחות האנטישמיים שיכולים לדבוק באוונגליסטים מסוגו?

"לא חושב. בק הוא אדם שהיה מכור לאלכוהול ולסמים, ואסף את עצמו".

קרה שהאמירות שלו הביכו אותך?

"ברור".

לדוגמה?

"לדוגמה, כשהוא קרא לאובמה גזען. אבל אלה דברים שהוא התנצל עליהם. היו מקרים שבהם הוא לא דייק באמירות שלו, וגם אז הוא התנצל. ואני מכבד את היכולת שלו להתנצל. כשאתה משדר ארבע שעות ביום - שלוש ברדיו ועוד אחת בטלוויזיה - אז זה הרבה מאוד מילים באוויר. אם את ואני היינו משדרים כל-כך הרבה שעות, בטח גם לנו היו לא מעט פליטות פה".

אז מה עושה יועץ תקשורת כשהוא שומע שהלקוח שלו אומר שאובמה "שונא לבנים" ו"גזען"? דופק את הראש בקיר?

"תחילה קוראים את התמליל, כי ברוב המקרים השערורייה פורצת על סמך ציטוט מיד שנייה, שלא פעם הוא לא ממש מדויק, ובדיעבד מתברר שזה לא כזה בלגן. אז האינסטינקט הראשון הוא לברר מה באמת נאמר".

 הילרי קלינטון / צלם רויטרס Jonathan Ernst

ואחר כך?

"במקרה של גלן בק, הדברים על אובמה נאמרו במסגרת 'פוקס וחברים', שזו לא התוכנית שלו, אלא תוכנית אירוח של כמה אנשים. כך שלא הייתה לו הזדמנות לבאר את דבריו, אבל למחרת, בתוכנית הרדיו שלו, הוא הסביר באריכות למה בדיוק התכוון".

אבל פליטת הפה הזו ליוותה אותו המון זמן.

"כשהוא התראיין אצל קייטי קוריק חודשים ספורים אחרי פליטת הפה, הוא הודה שבחירת המילים שלו בעניין אובמה הייתה לא מוצלחת. והכותרת שיצאה מהראיון הזה הייתה בכלל בנושא אחר: שגלן מעדיף את הילרי קלינטון על מקיין".

גם קייטי קוריק היא לקוחה שלך. אין כאן ניגוד עניינים ברור?

"לא. היא גם ראיינה את אלק בולדווין ואת אנני ליבוביץ, שגם הם לקוחות שלי".

אבל היא עיתונאית; תפקידה הוא לקלף את התדמית הציבורית של המרואיין שלה. בדיוק ההפך ממה שאתה, כיועץ תקשורת, היית רוצה.

"הראיון עם גלן התנהל במסגרת תוכנית חדשה אז של קייטי קוריק באתר של CBS. היא ראיינה אורחים רבים, וגלן היה הראשון. היה ברור שקייטי חופשייה לשאול מה שהיא רוצה, וזה מה שהיא עשתה".

זה היה מקרי שגלן בק היה האורח הראשון שלה?

"אני קישרתי ביניהם, אבל באולפן הם היו לבד. לא ביקשנו ולא קיבלנו יחס מיוחד. כשהולכים בלי רשת ביטחון זה עלול להיות מסוכן, אבל גם גלן וגם קייטי הם מקצוענים".

הילציק מתיישב בבית קפה קטן על ברודוויי פינת רחוב 89, ומיד אחר כך שולף טלפון, בלקברי ופנקס צהוב קטן לרשימות. באוזן אחת הוא מקבל טלפון משון פרקר, הוגה תוכנת נפסטר, בקשר לתמונת שער שלו באחד השבועונים הכלכליים. באוזן השנייה אלק בולדווין מבקש לשמוע מה הילציק חשב על המאמר שפרסם באותו יום ב"הפינגטון פוסט", על מצבו של האפר ווסט סייד, מקום מגוריו של בולדווין ואולי גם האלקטורט הקרוב אליו, במקרה שיחליט לרוץ לראשות עיריית ניו-יורק, כפי שרבים מנבאים.

בולדווין יורד מהקו, ופרקר חוזר, אחר כך גם מתקשרים מהמטס, קבוצת הבייסבול הניו-יורקית שהצטרפה לאחרונה להילציק אסטרטגיות, המשרד שהקים באביב 2008. המטס רוצים לערוך איתו שיחת ועידה. השעון דופק, והילציק כבר צריך לזוז לדבר הבא. "תלכי איתי?", הוא מציע להמשיך את הראיון ברגל. "בסדר", אני נכנעת. שבוע קודם הוא הציע שנקיים את הראיון בזמן שהוא נוהג מפגישה במלון ריג'נסי למשרד שלו בפארק אווניו פינת רחוב 27. 45 דקות של נהיגה וראיון בו זמנית. אז עדיין הייתי קשוחה וביקשתי לפחות שעתיים במקום שקט. עכשיו אני כבר מבינה שמהילציק צריך לקחת מה שהוא נותן. מה שנשאר. אחרי הלקוחות והטלפונים. אחרי המיילים בבלקברי והמפגשים האקראיים ברחוב עם כל עובר ושב שני. אנחנו עוזבים את בית הקפה, אלא שהוא כבר עמוק בתוך הטלפון, מנסה לפרום עוד פלונטר תורן. בין לבין אני סוחטת הבטחה להמשיך את השיחה בטלפון.

המעבר להוליווד

הילציק נולד ב-1972 בניו-יורק, אבל גדל בטינק, ניו-ג'רזי, במשפחה אורתודוקסית מודרנית ונינוחה למדי. ב-1994 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קורנל, בבית-הספר ליחסי עבודה, משם המשיך ללימודי משפטים בפורדום. אחרי שעבר את בחינות הלשכה נפלו לחלקו לא מעט הצעות עבודה, אבל הילציק לא נענה לאף אחת מהן. "לא התאים לי להיות בורג קטן במשרד גדול". עד שהקריירה שלו תבשיל, החליט הילציק להקדיש את זמנו לפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית.

1998 הייתה שנה עמוסה במירוצים פוליטיים. 3 מועמדים חיזרו לפתחו של הסנאט מטעם ניו-יורק. על משרת התובע הכללי התמודדו עוד חמישה, כמו גם על משרת המושל. וזה רק מטעם המפלגה הדמוקרטית. הילציק, שהצליח להרשים את קודקודי המפלגה במדינה, נבחר לעשות סדר בין כל הקמפיינים בתור "דובר ועידת המפלגה הדמוקרטית של מדינת ניו-יורק". בסוף המירוץ הדמוקרטים גרפו את הסנאט (צ'רלס שומר) ואת משרת התובע הכללי (אליוט ספיצר). המושל נשאר רפובליקני (ג'ורג' פטאקי). 1:2 לטובת הדמוקרטים.

הניסיון שצבר במהלך הקמפיינים השונים הפך אותו למועמד מתבקש בצוות של הילרי קלינטון, כשהחליטה לרוץ על הכיסא השני של ניו-יורק בסנאט. הוא התחיל למלא חורים במגוון תפקידים, אלא שאז קיבל הצעה לעבוד כדובר של מירמקס, חברת ההפקה וההפצה של האחים וויינסטין, שהפכה באותן שנים לאחד האולפנים המשפיעים בתעשיית הסרטים האמריקאית, עם חזה עטור מדליות וארון גדוש באוסקרים.

מה היה הפיתוי הגדול בהצעה?

"בכל פעם שיש הזדמנות לעבור מפוליטיקה לבידור, זה צעד שכדאי לעשות אותו".

באמת?

"כבר בזמן לימודי המשפטים טענתי שאני רוצה להיות עורך דין של חברה בתחום הבידור או של ארגון ספורט כלשהו, כי אלה שני הנושאים שהכי מעניינים אותי".

הרווי וויינסטין הוא אחד האנשים הידועים בגסות הרוח שלו, עם תדמית ציבורית לא פשוטה. איך הסתדרת איתו?

"עבדתי צמוד להרווי ולבוב על פרויקטים הקשורים לסרטים ולספרים של מירמקס, כמו גם למגזין TALK של טינה בראון, שהחל לצאת אז. טיפלתי במשברים. בפרופיל של הרווי. בגיוס כספים. יחסים עם הממשל. ובכל מה שצריך".

ובעניין מה ששאלתי על אישיותו הקשה של וויינסטין?

"הרווי ובוב שינו את תעשיית הקולנוע. יש להם הערכה אמיתית לסרטים ולפרויקטים עצמאיים, ודרך מיוחדת להביא את הסרטים האלה לקהל הרחב".

וחזרה לשאלה.

"החיים הרבה יותר מרגשים כשאתה סביב אנשים מוכשרים, שאפתנים ודעתניים, והרווי עונה על כל אחד מהסעיפים בתיאור הזה; כמו גם הילרי קלינטון ורבים אחרים מהלקוחות שלי".

ב-2002 ה"ניו-יורקר" פרסם מאמר ארוך וקשה על הבריונות של וויינסטין. אתה חושב שיש דרך לחנך מנכ"ל חברה לנהל את התדמית שלו באופן אחר? רך יותר?

"מהר מאוד למדתי איפה היחסים עם התקשורת טובים, ואיפה יש מקום לשיפור. ביליתי זמן רב עם העיתונאים שכיסו את מירמקס. מעיתונאי רכילות, דרך כתבים כלכליים ועד כתבי תרבות. היחסים עם כתבי הרכילות לא היו פשוטים. כשהתקשרו אליי עם שמועה כזו או אחרת, האינסטינקט שלי תמיד היה להגן על הלקוח. אבל לפעמים ההגנה הטובה ביותר היא כנות. הפילוסופיה שלי היא לכבד את זה שלעיתונאים יש עבודה שהם צריכים לעשות, ובאותו זמן גם להגן על הלקוח שלי. וכנות היא הדרך. לא רק בזמן משבר, אלא בניהול דיאלוג יומיומי בשגרה.

"אז כשפנו אלינו מה"ניו-יורק מגזין" וביקשו לכתוב על הרווי, בהתחלה לא ממש שיתפנו פעולה. אבל כשראינו שהם מתמידים, למדנו להכיר את הכתב, פיתחנו קשרים, קבענו כללים, וזה נגמר במאמר הוגן".

הילרי קלינטון על הקו

באוגוסט 2000, אחרי שנה וחצי במירמקס, שוב פגש הילציק את קלינטון בערב גיוס כספים שערך הרווי וויינסטין לכבוד המתמודדת הנמרצת בביתו שבמרתה'ס ויניארד. הילציק ניצל את ההזדמנות הבלתי רשמית ואמר לקלינטון את מה שחשב כבר זמן רב, "שהיועצים שלה לא מבינים את ההזדמנויות הטמונות בקהילה היהודית, אנשים שנמצאים במרכז-ימין הדתי, ושהיועצים שלה פספסו את הפוטנציאל האלקטורלי שלהם".

כעבור ימים אחדים קיבל הילציק טלפון ממנהל הקמפיין של קלינטון, שביקש ממנו לגנוב חופשה של חודשים מספר ממירמקס, ולנהל את היחסים של קלינטון עם הקהילה היהודית. הילציק התייצב מיד.

מדוע עזבת את מירמקס ב-2005?

"לפני שהתחלתי לעבוד במירמקס היו אנשים שהזהירו אותי מפני הרווי; חוץ מחבר אחד שאמר לי, 'הרווי ינצל את ההגינות שלך, ואתה תנצל את הניסיון הייחודי שהג'וב הזה ייתן לך, את החשיפה, את הקשרים ואת ההזדמנויות'. וזה מה שקרה, ואני תמיד אהיה נאמן להרווי על ההזדמנות שנתן לי".

אבל?

"אבל הגיע הזמן. הבטחתי להרווי, שבדיוק אז נפרד מדיסני, שאשאר עד שיקים את החברה החדשה שלו, וקיימתי. הם פתחו פרק חדש, וזה היה טבעי להמשיך הלאה".

הקשרים שרקם במהלך שנותיו במירמקס באמת שירתו אותו היטב. הוא למד להכיר את תעשיית הקולנוע מבפנים, וגם הפיק שלושה סרטים תיעודיים. אבל חשוב מזה, הוא יצר רשת קשרים מסועפת בעולם יחסי הציבור, מה שהביא אותו לתחנה הבאה שלו כמייסד הסניף הניו-יורקי של משרד יחסי הציבור הלונדוני פרויד קומיוניקיישן וכנשיאו.

את מת'יו פרויד, הנין של זיגמונד ומייסד המשרד, הכיר הילציק כשמירמקס חיפשה פרטנר מקומי באנגליה למטרותיה. פרויד ביקש להרחיב את עסקיו לארצות הברית, ולהילציק התאים לעשות זאת איתו. אבל אחרי שנתיים וחצי דרכיהם נפרדו. הילציק לא שש להסביר מדוע. השמועות מדברות על חילוקי דעות, משבר שאפילו מנהלי המשברים לא הצליחו לנטרל. בכל מקרה, זו הייתה ההזדמנות של הילציק לשיר סולו. הוא לקח איתו לא מעט לקוחות מפרויד קומיוניקיישן, ופתח משרד בגודל בינוני, עם 11 עובדים ולקוחות נאמנים.

עם הזמן הלך הילציק וצבר מוניטין, ולמשרד הצטרפו עוד לקוחות בעלי פרופיל גבוה. הבולט שבהם הוא ג'סטין ביבר, שאמנם מחזיק צוות יחסי ציבור משלו, אבל נעזר בהילציק בפרויקטים ספציפיים, כמו יציאת סרטו לאקרנים או הביקור בישראל לפני כמה חודשים. את אפיזודת ביבי וביבר הילציק היה מעדיף לשכוח. "ג'סטין ביבר והצוות שלו בנו לוח זמנים לביקור שלו בישראל, אלא שאז אנשים ממשרד ראש הממשלה פנו אליהם וביקשו לקיים פגישה", הוא מסביר. "לא נסגר כלום, וגם לא נקבע מועד. אבל אז מישהו הדליף לתקשורת הישראלית שזה בוטל. זה היה מאוד מוזר, כי לא היה מה לבטל. אחר כך יצא שזה בוטל כי ג'סטין סירב להיפגש עם ילדים משדרות, מה שכמובן לא קרה".

מי אחראי להתנהלות המוזרה הזו?

"אני בטוח שהיו שם אנשים עם כוונות טובות, שרצו להעביר מידע לעיתונאים והם התלהבו קצת יותר מדי. ואז, כשהתברר שהמידע לא מדויק, היה צריך להמציא תירוץ מדוע המפגש בוטל".

העיתונות הישראלית מאוד שונה בהתנהלות שלה מזו האמריקאית?

"פעם שאלו את מייק מק'קרי, שהיה דובר הבית הלבן בזמן קלינטון, איפה ישנה העיתונות הכי קשוחה, והוא ענה, בניו-יורק ובישראל. ואני מסכים. אבל זה לא ימנע ממני לעבוד בישראל".

גם במהלך הביקור הקצר שערך פה בשבוע שעבר הוא פגש יועצי תקשורת מקומיים, ולדבריו הוא ישמח לקיים איתם שיתופי פעולה בעתיד.

ראש העיר אלק בולדווין?

ברחוב עובר המנחה של "פרויקט מסלול" טים גאן, ונעצר לפטפט עם הילציק. לא, הוא לא לקוח. סתם שכן חברותי לבניין. הילציק חוזר לראיון בהיסוס. הוא לא אוהב לדבר על המשברים של הלקוחות שלו, אלה שכיום, ממרחק הזמן, הוא לא מוצא שום סיבה להעלות אותם מתהום הנשייה, לשם שלח אותם במאמץ רב. לדוגמה, ההודעה הקולית המתלהמת שהשאיר אלק בולדווין לבתו בת ה-11, בטענה שזו השפילה אותו.

הבשורה על הדלפת ההקלטה תפסה את הילציק בזמן ביקור בבית ספר בהארלם. הטלפון צלצל, ועל הקו היה עורך אתר הרכילות TMZ, שסיפר לו שהוא מחזיק בידיו הקלטה מעט קיצונית של בולדווין. "התקשרתי לאלק וסיפרתי לו", מתאר הילציק בלקוניות טיפוסית. "עירבנו עורכי דין והוצאנו תגובה". המאמץ התמקד בתלישת ההודעה מההקשר המקורי שלה: זה לא סיפור בין בולדווין לבין הבת שלו, אלא בינו לבין האקסית העצבנית שלו, קים בייסינג'ר. די מהר התקשורת יישרה קו. בקשות לראיון עם בולדווין הגיעו מכל הערוצים והעיתונים. "שבוע אחרי המקרה אלק נתן ראיון ל-The View, עם רוזי אודונל".

למה בחרת דווקא ב-The View?

"בגלל רוזי אודונול, שאותה אלק מכיר כבר שנים וסמך עליה שתתנהל בהגינות".

אתה חושב שתדמיתית הוא הצליח להתגבר על הפרשה?

"לדעתי, ארבע שנים אחרי הוא ידוע יותר בזכות ההופעה המצוינת שלו ב'רוק 30', ב'סאטרדיי נייט לייב', בתפקידי המשנה בקולנוע, בנדיבות שלו כפילנתרופ וכקול של הפילהרמונית של ניו יורק".

והוא באמת מתכוון לרוץ לראשות העיר ניו-יורק?

"הוא בוודאות מעוניין להיות פעיל בפוליטיקה, כפי שהיה בעבר, אבל עדיין אין לו תוכניות ספציפיות".

אבל אלה לא רק הילדים השובבים של הלקוחות שמספקים להילציק עבודה. גם קוריק, הבחורה הטובה של התקשורת האמריקאית, מי שצמחה בתוכנית הבוקר של NBC והפכה לאישה הראשונה שהגישה מהדורת חדשות מרכזית, מספקת לו משברים עונתיים לטיפולו. אחד מהם היה זמן קצר אחרי שעברה ל-CBS, כשמסע יחסי הציבור שלה כלל סדרת תמונות מרוטשות שעזרו לה לצמצם היקפים, שגם מלכתחילה הם לגמרי צרים. "היא לא אחראית לזה", מזדעק הילציק. "זה היה חלק מהניסיון של CBS לקדם את כניסתה של קוריק למהדורת הערב. וזה היה קצר רואי מצדם".

כעסת עליהם?

"זה קורה, ממשיכים הלאה".

עכשיו הוא טרוד בצעד הדרמטי הבא בקריירה של קוריק, זה שיוציא אותה מהסלונים האמריקאיים, ויכניס אותה לכל הבתים בעולם. כי החל בספטמבר 2012 תתחיל קוריק בהנחיית תוכנית אירוח יומית א-לה אופרה ווינפרי, ב-ABC. עם הנעליים הגדולות שווינפרי השאירה מאחוריה עם החלטתה לפרוש, מנהלים קוריק והילציק מערכת יחסים מורכבת. מצד אחד, נוח להם לומר שקוריק עתידה להחליף את ווינפרי. מצד שני, זהו מתכון לא בריא להשוואות. "קייטי תנסה לעשות משהו אחר, היא תמיד הייתה מראיינת מצוינת", מבהיר הילציק, ומזכיר למי שהספיק לשכוח את הראיון שערכה בזמנו עם שרה פיילין, ראיון שעבור רבים הכריע את בחירות 2008, ושעבורו זכתה בפרס וולטר קרונקייט.

את שדרן הרדיו דון איימוס הוא לקח כלקוח ארבעה חודשים אחרי שנזרק מ-CBS ומ-MSNBC, מפני שכינה את נבחרת הנשים בכדורסל של ראטגרס "זונות מתולתלות", התבטאות שהצליחה בבת אחת להעליב נשים ושחורים. הילציק מסביר שאחרי אירוע כזה לא נשאר מה לנקות. "הדבר הכי חשוב היה שדון לקח אחריות על המעשה שלו, ולא זרק את זה על אחרים. מה שנותר זה לחכות שהעתיד המקצועי שלו יתבהר. ובאמת, כעבור כמה זמן הוא קיבל הצעה לחזור לרדיו, לתחנה של ABC".

מתי אתה מעדיף לקבל לקוח: כשהוא בשיא ההצלחה שלו? או בשיאו של משבר?

"יש יתרונות לשניהם. כשלקוחות במשבר יותר קל להתחבר אליהם, ואז גם אפשר ליהנות מההצלחות שלהם אחר כך".

אתה לא מותש מכל הטאלנטים האלה ומתשומת הלב שהם מוצצים?

"אני לא חושב שהם זקוקים ליותר ליטופים ואישורים מכל אחד אחר. זה נכון שאני מנסה להיות נלהב מהכישרון שלהם, אבל זה לא מפני שהם דורשים את זה, אלא תוצאה של הקרבה בינינו. למי שמקשיב לשיחות האלה מבחוץ זה אולי נשמע מעייף, אבל אני חושב שאני בר מזל".

g@globes.co.il