נציב קבילות לפרקליטות - ומיד

פרקליט המדינה, משה לדור, מתנגד נמרצות ונחרצות להקמת גוף ביקורת או נציב קבילות על פעילותה של הפרקליטות - ולא ידעתי על שום מה ולמה. הנימוק העיקרי להתנגדותו של פרקליט המדינה: "אנשים חזקים עומדים מאחורי היוזמה להקים גוף ביקורת על הפרקליטות, במטרה להחליש את מערכת הפרקליטות" ("גלובס", 29.12).

כשאין כמעט גוף ציבורי במדינה שאינו כפוף לביקורת ולהפקת לקחים מצד גורם מבקר כזה או אחר, וכשמבקר המדינה עצמו חולש על מרבית החקירות במדינה (גם אם לעתים, מעבר לסמכותו הפורמלית) - תמוהה ביותר עמדתו של פרקליט המדינה, המסרב לאפשר ביקורת ובדיקה אובייקטיביות, דווקא בתחום הרגיש של העמדה לדין ופיקוח על חקירות.

ניסיון העבר בשנים האחרונות מלמד כי תחום רגיש וחשוב זה - שלו השלכות כבדות-משקל על זכויות החשודים והנאשמים בפרט ועל שלטון החוק בכלל - אינו יכול להישאר עוד נחלתה הבלעדית של הפרקליטות, ללא כל פיקוח או ביקורת של ממש.

והדברים אמורים, למרבה הצער, במיוחד לאור ריבוי המקרים בהם כשלה הפרקליטות בטיפול בתיקי חקירה ובהליכים המשפטיים שניהלה. והדוגמאות לכך רבות: פרקליטה בכירה במחוז הצפון, שהסתירה מהסניגוריה ומבית המשפט מידע חיוני לגבי חשודים אחרים ברצח, ואף ביקשה הוצאת תעודת חיסיון על כך; פרשיית האונס בעין-גדי, בו לא מסרה התובעת לסנגורים אינפורמציה חשובה לגבי התנהגות המתלוננת, כשבסופו של דבר חזרה בה המדינה מהאישומים נגד חלק מהנאשמים; הדברים הבוטים והנחרצים שאמר השופט דוד רוזן בתיק כלכלי שעניינו הלבנת הון בבנק הפועלים, שבו לא נמסר חומר החקירה במלואו לידי הסניגורים, בזו הלשון: "איך יכולים להגיש כתבי אישום מבלי שעברו על חומר החקירה? למה אני צריך להרשיע אנשים בגלל בעיות שכאלה?".

חלשים וחזקים כאחד

ואלה, אדוני פרקליט המדינה, אינם "אנשים חזקים", שמטרתם "להחליש" את הפרקליטות. אלה אנשים פשוטי עם, שנקלעו לסיטואציות קשות עקב רשלנות חמורה של הפרקליטים שטיפלו בתיקים, ואך בנס ניצלו מהרשעה מעוותת.

אולם, גם אם ב"אנשים חזקים" עסקינן, כדעת הפרקליט המלומד, הרי שגם על הטיפול בתיק משה קצב לא תהיה תפארתם של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, ובכך אני נוקט לשון המעטה. ולא שכחנו גם את העלמת הקלטות מההגנה במשפטו של ח"כ לשעבר חיים רמון, עקב מחדל של הפרקליטות.

כמי שגדל וצמח בפרקליטות (הצבאית), הנני סבור כי הפרקליטים בשירות המדינה, עושים את עבודתם נאמנה, במסירות ובלחץ עבודה בלתי רגיל. מרביתם אנשים מצוינים ואחראיים, אך כמו כל בן-אנוש - הם עלולים לטעות ולעתים גם להטעות. בידיהם סמכויות נרחבות ביותר לגבי גורלם של אנשים, חלשים וחזקים כאחד. לא ברור מדוע יהיו הם יחידי סגולה הפטורים מביקורת ובדיקה אובייקטיביות, כמו שאר עובדי ציבור.

בשנת 2002 נחקק חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, כדי "לבדוק תלונות על התנהגות שופטים במסגרת מילוי תפקידם, לרבות בדרך ניהול משפט על-ידם". כתוצאה מפעילות הנציבים עד כה לא נפגם מעמדם של השופטים, ולא נפגעה עצמאות המערכת כהוא זה. שום "אנשים חזקים" לא הצליחו להפיל מוראם על מערכת השפיטה. נשאלת השאלה: האם דמם של הפרקליטים סמוק יותר מזה של השופטים?

חוששני שדווקא התעקשותו הבלתי מובנת של פרקליט המדינה למנוע ביקורת כנה ואובייקטיבית על פעילותה של הפרקליטות, היא שגורמת לה נזק ומחלישה את מעמדה בקרב הציבור; פי כמה מאשר אם ימונה נציב קבילות - שופט בית משפט עליון או מחוזי בדימוס - שיבחן באופן יסודי את התנהלותה ויהא קשוב לתלונות הציבור. ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב בדימוס והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר.