המיעוט השולט

תיקון 16 לחוק החברות, הגדיל את הרוב הדרוש - משליש לרוב בעלי מניות שאין להם עניין אישי באישור העסקה - למינוי דח"צים ולאישור עסקאות חריגות עם בעלי עניין. המושג "עניין אישי" נתון לפרשנויות שונות, ורשות ניירות ערך הרחיבה את תחולתו, גם למקרים שבהם קיימים קשרים עסקיים חיצוניים עם בעלי השליטה, אף אם אין לבעל המניות עניין אישי בעסקה המובאת לאישור.

כך, לבנק הפועלים יש עניין אישי בהחלטות של דלק נדל"ן, כי לבנק קשרים חיצוניים עם בעל מניות דלק נדל"ן. בנק לאומי ייחשב כבעל עניין בעסקת החברה לישראל-צים, כי החזיק כ-19% ממניות החברה לישראל, גם אם אינו קשור לעסקה, כי לחברה ולבעלי שליטה בה יש קשרים חיצוניים עם הבנק.

אוכלוסיית בעלי מניות המיעוט, הנחשבת ל"בלתי תלויה", הולכת ומצטמצמת גם לאור החלטות בית המשפט הכלכלי בתל-אביב (השופטת רות רונן) והשופט נעם סולברג בירושלים. לפי הכיוון החדש קיימים שני מקרים קלאסיים שבהם בעל מניות מיעוט מצוי בניגוד עניינים המצדיק את פסילת קולותיו: האחד, כשבעל מניות מיעוט שיש לו מניות בחברה, מתחרה, והצבעתו נועדה להכשלת המתחרה העסקי; והשני, כשבעל מניות מיעוט ייחשב ל"סחטן", שלוחץ על בעל השליטה להשגת הנאה אישית.

דרך חתחתים

החלטות מהותיות בחברות יעמדו מעתה בפני דרך חתחתים לקבלתן. כיצד ייבחנו הקשרים החיצוניים הפוסלים את אי-התלות לפי גירסת רשות ניירות ערך, ומי יבחן את צפונותיו השליליות של בעל המניות? מי יקבע אם בסחיטה חפץ בעל מניות המיעוט או להכשיל עסקה? ומה כשהוא סבור בתום-לב, שאין לאשר את העסקה?

במקרה שדנה בו השופטת המחוזית רות רונן, ב"תדביק", בעל מניות מיעוט שלו 40% ממניותיה, סבר כי השכר שביקש המנכ"ל, בעל השליטה, מוגזם. זכותו למנוע חריגות שכר, שבאות גם על חשבונו. בעל השליטה עתר לביהמ"ש לפסילת קול המתנגד ולראותו כ"בעל עניין אישי שלילי", ולכן אינו בלתי-תלוי. ביהמ"ש קבע כי לא בעל השליטה יקבע את סיווג בעל מניות המיעוט כנגוע בעניין אישי שלילי, כלומר, ביהמ"ש יקבע את מעמד המצביע.

פנייה דומה נעשתה בעניין כימפל, כאשר ניאופארם (בעלת כ-10% מכימפל) טרפדה הסכם להעסקת בעל השליטה. שתי החברות עוסקות בשיווק תרופות, ולכן ביקשה כימפל, לשלול את מעמדה הבלתי תלוי של ניאופארם ולהכריז עליה כבעלת עניין אישי שלילי.

האם המתנגדים לשכר מוגזם, הופכים לבעלי עניין אישי, כי הם מתחרים פוטנציאליים לעסקי החברה? חומרת הבעיה והשלכותיה מתגברות לאור טיוטת המלצות ועדת הריכוזיות - לשלול את סמכות הדירקטורים להעביר שורת החלטות בחברות פער (שבהן לבעל השליטה זכויות הצבעה העולות על אחזקותיו בהון), ולהעביר את ההכרעה לבעלי מניות המיעוט. מדובר בהחלטות שבליבת עסקי חברות, כגון רכישות פעילות, גרעין שליטה בחברה אחרת, גיוסי הון ועסקות נוספות.

הדירקטוריון מנוטרל

בתקופה זו, שבה מתמודדות החברות עם בעיות כלכליות ומימון קשות, לרבות סיכוני שוק ומטבע, בעיות יצוא לשווקים שבחלקם כושלים, מיחזור חובות ועוד, מנוטרל הדירקטוריון מלמלא את המשימות שהחוק מצפה ממנו, והוא תלוי בהחלטות של קבוצה קטנה יחסית של מיעוט בעלי מניות, קבוצה ההולכת ומצטמצמת לאור התיקון לחוק החברות, והפרשנות המצמצמת של רשות ני"ע, בתי המשפט וועדת הריכוזיות.

המצב יחמיר יותר, אם ועדת הריכוזיות תאמץ את הסוגיה שהעמידה לדיון ציבורי, שלפיה יש להגביל את הצבעת בעלי שליטה בחברות פער, באופן יחסי לגובה ההון המושקע בחברת הפער, תוך התעלמות מכוח ההצבעה שמקנות המניות לפי עקרון השוויון בהצבעה, שהוא עיקרון יסודי בדיני החברות וניירות ערך.

התוצאה היא, שבעלי השליטה שהשקיעו את כספם ומשום כך מחזיקים ברוב המניות בחברה, מאבדים אפשרות לניתוב פעילות החברה לפי שיקול דעתם, וההחלטות מועברות לבעלי מניות המיעוט, שהופכים למעשה לבעלי השליטה בהחלטות מרכזיות. למיעוט זה אין ידע על מכלול העובדות, על השיקולים ועל נחיצות וחשיבות ההחלטות, ובנוסף, החוק אינו מטיל עליהם אחריות על קבלת החלטותיהם, לעומת האחריות הרחבה המוטלת על הדירקטורים, שמעמדם הועם.

הכותב הוא מומחה לדיני חברות