מכורים למסים

נפתח בעניין טכני-חשבונאי לכאורה: מקובל לומר שהמסים על הדלק (בלו ומע"מ) מרכיבים כ-50% מעלות הדלק לצרכן. זה נכון, אבל גם מטעה. מס הוא מס, וכמו מע"מ, שיעורו נקבע כחישוב ממחיר הנכס הבסיסי: כלומר, אם מחיר הדלק הבסיסי נע סביב 2.9 שקלים והבלו עומד על כ-3 שקלים, המס על הדלק הוא יותר מ-100% (!), מהמסים הכבדים המוטלים בישראל על מוצר כלשהו. זאת ואף זאת: המע"מ מחושב על מחיר הדלק כולל הבלו, כך שנוצר פה כפל מס - מס עקיף המוטל על מס עקיף, ששווה כ-50 אגורות לליטר בנזין. גם על הכפל הזה התעקשה המדינה לא לוותר השבוע.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריח את שר האוצר יובל שטייניץ לוותר על 10 אגורות מס לליטר. ביג דיל. כל אלה שטוענים שמדובר בפירורים ובלעג לרש צודקים. נתניהו עשה את מה שהיה צריך לעשות כדי להרגיע את הזעם הציבורי, אבל גם ראש הממשלה וגם שאר השחקנים בריטואל מחיר הדלק, מבינים היטב שכללי המשחק אינם עומדים להשתנות. 10 אגורות פחות, 20 אגורות פחות - זה לא ישנה במהות את התמונה, שלפיה מיסוי הדלק כבד. זה יישמע לכם מוזר אולי, אבל כל אחד מהצדדים למאבק על מחיר ומיסוי הדלק צודק.

1. רשות המסים ומשרד האוצר צודקים, בהחלט צודקים: אחרי שבנו את מס הדלק כאחד היסודות החשובים ביותר וכאחד ממוקדי החליבה האפקטיביים בגביית המסים בישראל (כ-7% מסך גביית המס, יותר מ-15 מיליארד שקל מתוך כ-200 מיליארד שקל), אי אפשר לפתע פתאום לנסות לרסק את היסודות הללו וליצור חורי ענק בגבייה. אי אפשר פתאום לוותר על הלוקסוס הזה. מי שמתרגל ומתמכר לאורך שנים לרמת מסים כזו, קשה מאוד לגמול אותו רק משום שהצרכנים חטפו עצבים.

תבינו את האנשים שיושבים על משאבת הדלק והגבייה, תעמידו את עצמכם במקומם: מס הדלק הוא מס קלי קלות - הוא קל לגבייה, הוא בלתי אפשרי להעלמה, מרגע שהנהג נכנס לתחנת הדלק והמשאבה מזרימה את הנוזל היקר - המונה מתחיל לדפוק. הכוונה היא גם ובעיקר למונה הגבייה, השולח את הכסף היישר לקופת המדינה בתיווכם האדיב של חברות הדלק.

זאת ואף זאת: מס קלי הקלות של הדלק לוכד ברשתו, בקלי קלות, גם את כל מעלימי המס והמשתתפים בחגיגת הכלכלה השחורה בישראל. אין להם ברירה, את מס הדלק המנופח הם לא יכולים להעלים מעל פני האדמה. תדלקת? שילמת מיד מס למדינה. נהדר! יש! כך "מענישה" ו"דופקת" המדינה את חוגגי השחור ושוכחת בדרך את כל השאר, המשלמים מס אמת ונדפקים פעמיים.

שימו לב למעגל הקסמים: באופן אבסורדי, חגיגת המסים העקיפים מעודדת בעקיפין גם את חגיגת הכלכלה השחורה בישראל, שהיקפה מגיע לכ-25% מהכלכלה. הרציונל ברור: אם צריכים לשלם כל כך הרבה מסים, "חייבים" להעלים כמה שיותר מסים ישירים. רציונל עקום, אבל כנראה נוח לשני הצדדים.

ומה הדיבורים חסרי האחריות הללו השבוע על עוד הנחה במס הדלק? מתפלאים ברשות המסים ובאוצר. אחרי שוויתרנו לאורך השנה האחרונה על עשרות אגורות במס לליטר, על עוד 2 או 3 מיליארד שקל שהיו אמורים לזרום לקופת המדינה, אין מצב שנמשיך לוותר על מסים בלי דיל ראוי. או.קיי, מתעקשים על ויתור? תגידו מאיפה לקחת ואז ניתן הנחה במס הדלק. המשמעת התקציבית, הרי, חייבת להישמר, הגירעונות אינם יכולים להיפרץ, המדינה אינה יכולה להתעלם מהסערה המתרחשת סביבה. מאיפה לקחת, אתם תוהים? אה, זה כבר עניין הרבה יותר מורכב, מסובך וכבד - מדובר ב"שינוי סדר העדיפויות". זה עניין לפוליטיקאים, שיש להם כמובן סדר עדיפויות משלהם. בקיצור, תשכחו מזה ותמשיכו לקטר ולשלם.

2. האוצר שוב צודק - מס הדלק דומה למס באירופה, הוא מס מוצדק ומי שלא נאה לו לשלם 8 שקלים לליטר בנזין, שייסע בתחבורה הציבורית - כך יהיו פחות רכבים על הכביש, פחות עומסים ופחות זיהום. שלא תעזו לבלבל את האוצר עם העובדות, הרי ברוב מדינות אירופה אין כמעט מס קנייה ומכס על כלי רכב אלא רק מע"מ. כלומר, אם הצרכן האירופאי משלם כמו הישראלי על הדלק שלו, הוא לפחות משלם הרבה-הרבה פחות על כלי הרכב (מסי קנייה על רכב - עוד פרה חולבת של מסים, שצריך לשמור עליה מכל משמר), ובדרך כלל הוא גם מרוויח הרבה יותר.

שוב הצרכן הישראלי נענש פעמיים: פעם על מס דלק מנופח ופעם נוספת על מס רכב מנופח. ותחבורה ציבורית? אין בכלל מה להשוות. באירופה, לרוב, התחבורה הציבורית מפותחת יותר, זמינה יותר ומגיעה כמעט לכל מקום. בקיצור, יש אלטרנטיבה ראויה, רק תבחרו. בישראל אין ממש חופש בחירה, וזה מה ש"יפה" בכל הסיפור: גם ב-9 שקלים לליטר, הביקוש לבנזין יהיה קשיח.

3. גם התאגידים, התעשיינים וכל יצרני מוצרי הצריכה האחרים צודקים: אם מחיר הדלק עולה, גם מחיר המוצרים עולה. אם התשומות עולות, הצרכן משלם יותר. זה הרי ברור מאליו: עסק לא יכול לספוג את כל העליות סביב (דלק, חשמל, מים וארנונה) בלי "לשתף" את הצרכן. עלויות ההובלה מתייקרות, עלויות הסעת העובדים מתייקרות, 8 שקלים לליטר בנזין הם לא רק נזק בתחנת דלק, הם נזק גם בסופרמרקט.

וכמובן, זו הזדמנות נהדרת לתאגידים לסחוט את הלימון כמה שיותר ולהעלות את המחירים ככל שניתן כדי "למקסם" רווחים - המטרה הברורה והמוצהרת של השיטה הקפיטליסטית. אם כבר יש הסבר מניח את הדעת לעליית מחירים, בואו ננצל אותו עד תום. כשהמגמה מתהפכת, כמובן, הירידות מבוששות לבוא. זה בדיוק מה שקורה עם היבואנים: כשהמטבע מטפס (דולר או אירו), המחירים זוחלים מעלה; כשהמטבע יורד, המחירים תקועים.

4. הצרכן צודק, הכי צודק. מה זה עוזר לו? הוא כועס על הממשלה, הוא כועס על התאגידים הפרטיים, הוא מאוד כועס. רותח מכעס. וכולם אומרים לו, בעצם, זבש"ך - תסתדר, תצטמצם, תתייעל, אל תיסע, אל תקנה, תצרוך במידה. כל הצרכנים כועסים? לא בטוח. יש לא מעט אדישים, למשל 300 אלף בעלי הרכב הצמוד שעליית מחיר הדלק מעניינת אותם כשלג דאשתקד (בין היתר, כל הפקידים שעומדים על רגליהם האחוריות בכל ניסיון להוריד את מס הדלק).

צרכנים אחרים מכלים את זמנם והאנרגיות שלהם על מחאת פסק זמן מיותרת, והדברים החשובים והכבדים באמת נותרים מאחור. מי שמקטר על הממשלה הדפוקה שלנו ועל סדר העדיפויות המעוות שלה, אולי צריך לקטר על העם הדפוק שלנו ועל סדר העדיפויות המצחיק שלו.

5. דבר אחד מתברר והולך: נתניהו, פישר ושטייניץ מתברכים בחוזקו של המשק, בגירעונות הנמוכים וביחסי חוב תוצר שיורדים והולכים, במיוחד בהשוואה לברוך שבו שרויות כמה מדינות באירופה. את הצל"ש הם לא צריכים להעניק לעצמם, אלא לאזרחים שמהם הם שואבים את המסים המנופחים ובזכותם הם מתפארים במשמעת תקציבית. 100% מס דלק, 15 מיליארד שקל לפחות בשנה, הם אחת הסיבות לעמידה המופלאה של ישראל במשמעת התקציבית. אין ספק, העם דפוק, תרתי משמע.

 בלו

eli@globes.co.il