ביכורי יקבים: אז איך הטעם של היקבים הביתיים?

"לילדים קנית מתנות ב-20 שקל, לנכדים ב-200, ולעצמך במאאתיים אלף". כך בדיוק אמרה לי אשתי, מספר לי בנג'י שביט בצחוק גדול ובמבטא ירושלמי קל אבל ברור. המתנה שקנה לעצמו בנג'י היא לא פחות מיקב. קטן אבל רציני. מבין כל התלמידים והבוגרים הרבים של בית הספר ליין של יקב שורק שפגשתי בצהרי שישי לפני כמה שבועות ביקב הקטן במושב טל שחר, שביט הוא אחד הרציניים שבהם, ודאי אחד מאלה שהלכו הכי רחוק.

מורה הדרך הירושלמי לשעבר לא הסתפק בשתי חביות במרתף, בסלון או בחדר השינה, אלא בנה יקב של ממש, ואפילו נטע כרמים משל עצמו. אז נכון, בניין היקב משמש גם כסטודיו ליוגה של אשתו וכמקום מגוריו של בנו, ועדיין, בעולם היקבים הביתיים, אלה שאפילו התואר יקב גראז' גדול עליהם, מדובר בהשקעה רצינית למדי.

סיפורו של בנג'י שביט הוא רק אחד מעשרות וממאות הסיפורים שאפשר לשמוע כיום ברחבי הארץ. מתברר כי אחרי הכורמים שמאסו במכירת ענביהם לכרמל או לרמת הגולן ופתחו יקב בוטיק, אחרי הייננים שעובדים בבוקר בבנימינה או ברקנאטי ובערב ביקב המשפחתי, מגיעים גם אנשים מהיישוב שעושים לעצמם יין באמבטיה. רבים מהם, כנראה, קוראים גלובס, כי לא מעט מהאנשים שפגשתי ביריד הכירו אותי ואת המדור. התברר שרבים מהם הם אנשי עסקים, מנהלים ומנכ"לים.

העלויות אכן דורשות משכורת של מנכ"ל: השקעה ראשונית היא בין עשרת אלפים שקלים, למי שמתכוון לייצר רק שני בקבוקי דמיג*אן (בקבוקי תסיסה) של 25 ליטרים, ל-30-20 אלף שקלים למי שמייצר יין בחביות, ועד 200 אלף שקלים למי שיקים מיני-יקב כמו בנג*י שביט. אחר כך תהיה בכל עונת בציר השקעה נוספת של כ-12 אלף שקלים לכל חבית יין (מלאה) שתיוצר.

כך או כך, בנג'י שביט וכל שאר חבריו סיפקו לי שלוש שעות של קורת רוח אמיתית, שבמהלכן גיליתי שלא חייבים לסיים את הפקולטה לחקלאות או את בית הספר ליין דיוויס באוניברסיטת קליפורניה כדי לעשות יין. אני הרי התייאשתי כבר אחרי שנה בפקולטה. חבל, היום היה יכול להיות לי יקב בסלון, בדיוק כמו לשמוליק פרץ מיקב אודם שני. אל דאגה, פרץ כבר העביר את היקב מאז. לחדר של בתו שהתחתנה. יחד עם יואב קוצר שותפו הוא מכין בכל עונה שתיים-שלוש חביות יין, שהן שוות ערך לכמה מאות בקבוקים בסך-הכול. את רובם הם שותים בעצמם, מחלקים לחברים, ופעם בשנה מנסים גם למכור חלק מהם ביריד הנחמד הזה בטל שחר, המקום שבו התחילו את דרכם.

בית הספר ליין של ניר שחם ביקב שורק כבר העמיד אלפי בוגרים ב-18 שנותיו. חלקם הקימו יקבי בוטיק מוכרים למדי, למשל יקב אבידן, יקב יפו ועוד, אחרים השתלבו ביקבים קיימים. אבל רובם המכריע הקימו יקבים ביתיים ברמה כזו או אחרת. כל מי שיכול היה לחשוב שמדובר ביין פטישים או בחומץ מבוקבק עם תווית יפה (אני למשל) מוזמן לאכול את הכובע.

קחו למשל את הקברנה של גידי בט, האדריכל הנחמד שהקים את יקב ברניקי בבית הקיט שלו בטבריה. בט כבר מבין את מה שגדולים ומפורסמים ממנו לא השכילו לתפוס - שבארץ כדאי לבצור את ענבי היין מעט מוקדם יותר, כדי לשמור על חומציות מרעננת במוצר הסופי. ממרום 2,500 הבקבוקים שהוא מתכנן לבציר הקרוב - לא מעט ליקב ביתי - בט מתכוון להסתער בקרוב על כמה מסעדות, בתקווה להשתחל אל תפריטי היין העמוסים שלהן. אז זהו. לא חייבים להשקיע מאאתיים אלף שקלים כמו בנג'י שביט, או לישון עם ענבים כמו שמוליק פרץ. אפשר פשוט להתקשר ליקב שורק ולשאול מתי מתחיל הקורס הבא.

בית הספר לעשיית יין של יקב שורק - טל שחר, טל' 08-9450844, www.soreq.co.il.