ביהמ"ש העליון מגדיר מחדש את גבולות עבירות הלבנת ההון

בית המשפט העליון עולה מדרגה במלחמה נגד מלביני ההון: בפסק דין שניתן אתמול (א') קבע העליון כי לא רק עבריין שהתכוון להכשיר את הרכוש האסור יורשע בעבירת הלבנת הון, אלא גם אלה שסייעו לו להסתיר את הרכוש האסור, לטשטש את הקשר בינו לבין העבירה המקורית שבוצעה ולהכניס את הכסף לשוק לאחר הלבנתו. זאת, בתנאי שמטרתם הייתה לאפשר את ההנאה מהכספים המולבנים בעתיד.

ההכרעה ניתנה במסגרת פסק דין הדוחה את ערעורו של בעל משרד פרסום בתל-אביב על הרשעתו בסיוע להפצת טבליות אונות מזויפות והלבנת הון בהיקף של 1.5 מיליון שקל, ועל העונש של שנתיים מאסר בפועל שהושת עליו.

טבליות מזויפות

המערער, יצחק כהן, בעלים של משרד הפרסום "פרסום אדיר", הורשע ברכישת שטחי פרסום בעיתונים ופרסום מודעות למכירת טבליות אונות מזויפות עבור מפיצים שונים. התקבולים מן המפיצים נרשמו בספרי החברה תחת כינויים שונים ושמות בדויים או במסגרת כרטסת "לקוחות שונים", ובאחד המקרים אף הופק תלוש משכורת לאחד המפיצים. בנוסף למודעות סיפק כהן גם את מספרי הטלפון במודעות.

על הרקע הזה הורשעו כהן והחברה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בסיוע להפצת הטבליות המזויפות (הפרת סימני מסחר ועבירה של מעשה פזיזות ורשלנות) ובעבירה של הלבנת הון - בעיקר בשל הערבוב וההסתרה של הרכוש האסור בכינויים שונים בספרי החברה. נקבע כי כהן והחברה עשו פעולות בכספים, במטרה להסתיר את העובדה שהושגו בפעילות עבריינית ואת זהותם של בעלי הזכויות בו - המפיצים.

כהן, באמצעות עו"ד רועי בלכר, עירער לעליון. בערעור לא כפר כהן על חלקו בפעילות הפלילית, אך העלה טענות של הגנה מן הצדק עקב אכיפה בררנית; טענות כנגד סיווג פעילותו כהלבנת הון אסורה; וכן טענות כנגד העונש שהושת עליו. המדינה, באמצעות עו"ד סטיב בוארון, דחתה את כל טענותיו.

עיקר הערעור נסוב סביב טענתו של כהן כי היה על בית המשפט המחוזי להרשיעו בסיוע להלבנת הון. לטענתו, אין די בהוכחת כוונה להסתיר פעילות בכספים, הנלווית מטבע הדברים לפעילות עבריינית, ועל מנת להרשיע בעבירה העיקרית של הלבנת ההון, נדרשת כוונה להכשיר את הרכוש האסור.

השופטת דפנה ברק-ארז, בהסכמת השופטים סלים ג'ובראן ויורם דנציגר, דחתה טענה זו וקבעה: "על מנת להשיג את תכלית החוק בדבר נטרול יסוד הרווח העברייני, יש להסתפק בכל מטרה המבקשת לאפשר בעתיד הנאה מפירות עבירת המקור. אחרת, חוק איסור הלבנת הון יפסח על פני כל אותם גורמים ראשונים בשרשרת הלבנת ההון, אשר חלקם בהלבנת ההון אינו בשלב הכשרת הרכוש אלא בשלב הסתרתו".

עוד ציינו השופטים כי "הלבנות ההון נעשות מתוחכמות ומגוונות יותר מיום ליום. יש להניח כי רשת האנשים הנוגעים בדבר מתרחבת גם היא, כך שחלקו של כל אדם בה קטן. יהיו אנשים שתפקידם יהיה להסתיר את הרכוש האסור, אחריהם יגיעו אלה שתפקידם יהיה לטשטש את הקשר בין הרכוש לעבירת המקור, ולבסוף יגיעו אחרים שתפקידם יהיה להטמיע את הרכוש מחדש במחזור העסקים הרגיל.

"שכרנו ייצא בהפסדנו אם נגביל את עבירת איסור הלבנת הון רק לשלבים המתקדמים של השרשרת, בהם מתגבשת המטרה בדבר הכשרת הרכוש האסור. מטבע הדברים, תכלית החוק משליכה על דרך הפרשנות הראויה של המטרה".

"כמו דבורים לדבש"

בנוסף, נדחו טענותיו של כהן לאכיפה בררנית, לאחר שנקבע כי לא הוכיח את טענתו כי חברות פרסום אחרות ועיתונים נוספים שביצעו עבירות דומות לא הועמדו לדין.

באשר לחומרת העונש, ציינו השופטים, בין היתר, כי "ללא המנגנון המשומן שיצר כהן, ללא החיץ שהקים בין המפיצים לשליחים, ללא האנונימיות שהבטיח, יש להניח כי מערך הפצת הטבליות המזויפות היה הרבה פחות יעיל. המערך שיצר כה קרץ למפיצים פוטנציאליים של טבליות מזויפות, עד כי הללו התקבצו סביבו כמו דבורים לדבש".

לדברי פרופ' דן ביין, לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ומהמומחים המובילים בישראל בתחום המס, מדובר בפסיקה "חשובה ועקרונית".

"עבירת איסור הלבנת הון יצרה דילמה היכן לשרטט את קו הגבול בין פעולות 'טבעיות' של כל עבריין, במטרה לטשטש את עקבות העבירה שבוצעה על מנת לא לתת את הדין בגין עבירה זו, לבין ביצוע עבירה של איסור הלבנת הון", הוא אומר.

לדבריו, הגבול שהציב בית המשפט העליון הוא: "אם פעל הנאשם במטרה רק כדי להסתיר את עובדת ביצועה של עבירת המקור, אין די בכך כדי להרשיעו בעבירה של איסור הלבנת הון. כדי שניתן יהיה להרשיע אדם בעבירה האמורה, יהיה על התביעה להוכיח כי פעולות הנאשם נעשו במטרה להסתיר את הכספים או הרכוש, כך שיתאפשר שימוש עתידי בהם".