חשיפת המייל של נתן אשל: האם יחימוביץ' פעלה בניגוד לדין?

ח"כ שלי יחימוביץ' לא היססה ופרסמה ברבים דואר אלקטרוני שהגיע אליה בטעות. סביר להניח שלא היתה עושה זאת אם לא היה מדובר בשולח, נתן אשל, שהורשע לאחרונה בפרשת הטרדה של עובדת במשרד ראש הממשלה, ושחפץ לחזור לעשייה פוליטית במעשה המרכבה הקואליציוני.

מעבר לתחושת אי-הנוחות שעולה לאור פרסום של מכתב שהגיע לידיו של מישהו בשוגג, עולה השאלה האם יש מניעה חוקית לביצוע פרסום שכזה? האם עברה יחימוביץ' לכאורה עבירה פלילית בכך שפרסמה מסמך פרטי שאינו מיועד לה?

חוק הגנת הפרטיות, שגובש בשנת 1980 על-ידי שמואל תמיר ז"ל, שר המשפטים דאז, אוסר באופן מפורש לעשות שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה. כמו כן, אסורה על-פי החוק העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת הנמען או הכותב.

בעוד שיכולה להיות מחלוקת אם בענייננו מדובר ב"שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם" (להבדיל מהציבוריים), הרי שאין ספק כי מדובר בהעתקת תוכן של מכתב בלי רשות מאת הכותב. מעשה שכזה מוגדר בחוק באופן ברור וחד-משמעי כפגיעה בפרטיות, שמהווה עוולה אזרחית ועבירה פלילית שעונשה מאסר.

יחד עם זאת, הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת. נקודת המוצא של החוק הינה שיש לאזן בין הזכות לפרטיות לאינטרסים המנוגדים לה. ההתנגשות הבולטת ביותר של הזכות לפרטיות עם זכות אחרת היא במקום שבו נדרשים לסגת מפניה חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

כך למשל, חוק הגנת הפרטיות קובע כי תהא זו הגנה טובה במשפט אם היה בפגיעה עניין ציבורי המצדיק אותה, ובלבד שהפרסום לא היה כוזב.

קשה לטעון כי בנושא אשל אין עניין ציבורי בעובדה שראש הממשלה פועל, במישרין או בעקיפין, להטלת תפקיד חשוב ורגיש של הרכבת קואליציה על אדם שנפסל על-ידי הערכאות לשמש כעובד מדינה. כמו כן, אין בפרסום חשיפת עניין אישי ופרטי של אשל או חשיפת פרטים נוספים, שהצנעה יפה להם ואשר אינם נחלת הכלל.

מצד שני, אסור לשכוח שמדובר לכאורה בהתייעצות עם עורך דין, שעל-פי טיבה וטבעה נהנית מחיסיון הנובע מיחסי עורך דין-לקוח. התכתבות שכזו מצדיקה, בדרך-כלל, הגנה מיוחדת על האמור בה, למרות שבענייננו מדובר על פנייה של לקוח לעורך דין לקבלת חוות-דעת, ולא על תשובת עורך הדין.

תהייה קשה נוספת מתעוררת מעצם הפניה של אשל עצמו לעו"ד ברנע-פרגו, יועמ"ש של משרד ראש הממשלה, כאילו היתה זו פרקליטתו האישית ולא משרתת ציבור, הממלאת תפקיד ציבורי. "הלקוחות" של ברנע-פרגו הם ראש הממשלה ועובדי המשרד, והם שאמורים לפנות אליה.

לפיכך, יש בהחלט מקום לטענה כי מי שרואה לעצמו זכות להתייעץ עם מי שאינו עורך דינו הפרטי אלא עורך הדין "של הממלכה", אל יתפלא שהתקשורת תמצא עניין ציבורי בתפיסתו הלקויה לפיה יועצי השלטון עומדים לשירותו.

לסיכומו של דבר, למרות הפגיעה הברורה בפרטיו של אשל שנעשתה על-ידי יחימוביץ', ספק רב אם יש כאן עבירה לכאורה על החוק, או אף ביצוע עוולה אזרחית, לאור חשיבותו הציבורית של הנושא והאקטואליות הרבה שלו.

גם אם יחימוביץ' לא הייתה נהנית מחסינות כחברת כנסת, ספק רב אם היה מקום להאשימה בעבירה פלילית או לתבוע ממנה נזיקין בשל הפרת פרטיותו של אשל. שאלת האתיקה היא כבר עניין אחר.

■ הכותב הינו עורך דין ולשעבר חבר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ובנו של השר לשעבר שמואל תמיר.